"מצבה במקום שמלה": עובד מד"א הגיע לזירת התאונה - וגילה שבתו וארוסה נהרגו

יום שבת רגיל לחלוטין. בוקר של שחרור חטופים בטלוויזיה, קצת שמחה. יש גם יומולדת משפחתית. ואז ברגע אחד, כל החיים השתנו.

שרון דנינו זוכרת את השבת ההיא בדיוק. הם ישבו בבית, צפו בשידורי החדשות ואז הטלפון צלצל. "שיחה של 15 שניות", היא אומרת. "שחף ואליאב עברו תאונה, הם בהחייאה. החיים קרסו בבת-אחת".

שחף, אחותה הקטנה בת ה-28, יצאה בבוקר ההוא, 1 בפברואר השנה, עם הארוס שלה אליאב אבוקסיס בן ה-24 לקטיף תותים. זה היה יום הולדת שלה. הם רצו לחגוג, לבלות, ואחר כך לחזור הביתה לאכול צהריים עם אמא.

10 דקות מהבית, על כביש 310, נהגת חצתה פס הפרדה ונסעה נגד כיוון התנועה. נהגים מסביב צפרו, ירדו לשוליים, ניסו להתריע. אליאב שישב מאחורי ההגה ראה את הסכנה, סטה לשוליים. הנהגת סטתה גם היא. ב-124 קמ"ש, ההתנגשות הטיסה את הרכב לתוך תעלה סמוכה לכביש. שחף ואליאב נהרגו במקום.

אביה של שחף, גד, עובד מד"א, הגיע לזירה בלי לדעת שמי שהוא צפוי לנסות להציל היא בתו והארוס שלה. "30 שנות קריירה הסתיימו בצורה הכי נוראית", אומרת שרון. "מלהגיש עזרה לאנשים פצועים, הוא לפתע הגיע לזירה בה הבת שלו הרוגה - שלושה חודשים לפני החתונה שלה".

למחרת התאונה, המשפחה היתה אמורה להגיע למדידת שמלה אחרונה. במקום זה, נכנסו לבית העלמין כשאחותה של שרון בתחריכים. "נאלצנו להתקשר לכל הספקים ולבטל את החתונה", היא אומרת. "ומיד אחר כך ללכת לבחור שיש למצבה כפולה. זה סיוט - האדמה נשמטת לך מתחת לרגליים".

"אין מעטפת מהמדינה"

תשעה חודשים אחרי, המשפחה עדיין לא חזרה לתפקד. האב לא חזר לעבוד. האם סגרה את גן הילדים שבבעלותה. שרון, שהיתה בעלים של עסק, לא יכולה לחזור.

"אנחנו משפחה שלמה שמושבתת בבית", היא אומרת. "אחותי היא השותפה שלי, היא הגב שלי. זוהי לא דרך הטבע - היא היתה אמורה להביא ילדים וגם אני, והיינו אמורות לחיות יחד ולגדל אותם".

כשמדברים על תאונות דרכים, היא אומרת, זה שכול שקוף. "אין מעטפת למי שאיבד את יקיריו. לא תקציב מביטוח לאומי, לא סיוע נפשי, שום דבר. האובדן והעצב לוקחים את הנפש של האדם למקום כל כך עמוק בחושך שאתה לא מזהה את עצמך".

והנהגת? מאחר שהדיון אינו פלילי, היא לא נעצרה במהלך המשפט, אפילו לא למעצר בית. "הדיונים על העונש יתחילו ביולי 2026", אומרת שרון. "עד אז, אותה אישה שהרגה את אחותי נמצאת ליד כל אחד מכם בכביש. ליד החברים, המשפחה וההורים שלכם".

עד היום, תשעה חודשים אחרי, נאמר במשפחה המשפט: "אני לא מאמינה שזה קרה לנו". "אנחנו עוד מחכים שהיא תיכנס בדלת", אומרת שרון. "הם לא היו חיילים, לא היו בשדה קרב, הם לא הסתכנו. הם יצאו ליום כיף - והיא בסך הכל רצתה לחזור הביתה. נהרגו השנה 401 בני אדם בתאונות דרכים - יש פה מלחמה יומיומית שאנחנו מפספסים. זה פשוט מרתיח!".

שרון: "אנחנו משפחה מושבתת בבית. אחותי היא השותפה שלי, היא הגב שלי. זאת דרך הטבע - היא היתה אמורה להביא ילדים וגם אני, והיינו אמורות לחיות יחד ולגדל אותם".