רובי חן בהלוויתו של איתי חן: "הפוליטיקאים שלנו נתנו לחמאס מוטיבציה לתקוף”

סמ"ר איתי חן, לוחם השריון שנפל ונחטף בקרב ב-7 באוקטובר והוחזר בשבוע שעבר כחלק מהסכם הפסקת האש, הובא היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין בקרית שאול. בלוויה נכחו גם שורד השבי מתן אנגרסט, חירות נמרודי - אמו של תמיר נמרודי ז״ל, ספיר חממי - אשתו של אסף חממי ז״ל והרמטכ״ל לשעבר הרצי הלוי.

"לא הייתי מוותרת עליך לעולם”

אימו של איתי חן, חגית חן ספדה לו ואמרה: “איתי שלי, שנתיים וחודש ניסיתי להשאיר אותך חי במחשבות שלי, לא נתתי לאף אחד לקרוא לך זכרונו לברכה ובטח לא לקרוא לך גופה”. היא הודתה כי חיכתה לרגע האחרון שבו תוכל “לראות אותך עוד פעם אחת אחרונה. לחבק אותך", וסיפרה: “חזרת שלם ושליו כמו שגיבור ישראל צריך לחזור מהקרב”.

בהמשך אמרה כי עשתה הכל כדי להחזירו: “גם אם היה לוקח לי עד ה-120 שלי לא הייתי מוותרת עליך לעולם”, והודתה שהפחד הגדול היה “שלעולם לא נדע מה קרה לך”. היא סיפרה על לב שבור: “אני כל כך גאה להיות אמא שלך ואני נורא מתגעגעת אליך ואני לא יודעת איך אפשר לחיות עם לב כל כך שבור.” חגית הוסיפה כי איתי הוא “מלאך טהור בשמים”, והתפללה לשיקומו של צוות פרץ ולחזרת החטופים שנותרו: “כשנקום מהשבעה נחזור למאבק ונחזיר גם אותם הביתה”.

“המפקדים שלך הטעו אותך"

אביו של איתי חן, רובי חן תיאר את תחושת השבר וההקלה בעת קבורת בנו: “איתי - איך אפשר לעמוד מול הקבר שלך ולהרגיש הקלה ואולי אפילו שמחה שאחרי 760 יום חזרת אלינו?”. הוא סיפר על עוצמתו, נחישותו והמצוינות שבלטו בו מילדות, ועל הדרך שבה “היית עסוק, אולי הרגשת שהזמן שלך קצוב וצריך להספיק המון”. הוסיף, “האריות הייתם אתם, שעמדתם בקו החזית הכי קדמי להציל כמה יותר אזרחים ישראלים מגורל אכזר”.

בהמשך הדגיש חן כי המילה “גיבור” נאמרת לעיתים בקלות, אך במקרה של איתי וצוות פרץ “היקום שיבץ אותך בתפקיד החשוב מכל: להציל חיים”. חן פנה לשר אופיר סופר וביקש ממנו להזכיר למנהיגים “מהם הערכים האמיתיים של היהדות", ואמר: “תביא אותם לפה, ונאפס להם את הצורה או שנזרוק אותם קיבינימט”.

חן התייחס גם למחדלים שהובילו למות בנו: “המפקדים שלך הטעו אותך. הפוליטיקאים שלנו גם נתנו לחמאס מוטיבציה לתקוף”. הוא התחייב: “אנחנו נרדוף את כולם, עד שיחייבו אותם לתת לכל עם ישראל תשובות במסגרת ועדת חקירה ממלכתית”.

"מקווה שגם אנחנו נמצא שקט"

רועי חן אחיו של איתי ספד גם הוא ואמר: "ועדת חקירה ממלכתית לא פחות. מגיע לאיתי, מגיע למשפחה שלי, מגיע לעוד אלפי משפחות שאיבדו את היקר להן מכל, שנבדוק את הכשלים שהביאו אותנו ל-7 באוקטובר. איתי, אני אוהב אותך. אני גאה בך. תודה על מי שאתה. על כל מה שלימדת אותי ושגם תמשיך ללמד אותי. קשה לי המחשבה שגם כל הכסף, כל הזמן שבעולם, לא יצליחו לתת לי דקה אחת איתך. לקח לנו זמן, אבל אתה יכול לנוח עכשיו. אני מקווה שגם אנחנו נמצא שקט, בידיעה שאתה כבר לא בין החיים. לנצח אחי, אזכור אותך תמיד, ונפגש בסוף, אתה יודע".

"יש בך המון טוב ותמיד יהיה"

אלון חן אחיו איתי ספד לו: "אני לא יודע איך אפילו להתחיל את זה אבל אני אנסה. כמה קיוויתי שהסוף שלך יהיה אחר שנוכל ללכת למגרש ביחד שנעשה את מסיבת הבר מצווה שלי שפספסת שנוכל לספר לך פנים מול פנים שהמשכתי בתנועת הנוער שלך שכל כך אהבת. אני מתגעגע לחיוך על הפנים שלך וכמה שאני הייתי רוצה לראות אותך עוד פעם. יש בך המון טוב ותמיד יהיה, אני מקווה שאתה רואה ושוב נראה לנו מלמעלה ואף פעם אל תוריד את החיוך הגדול הזה ממך איתי".

"אף הורה לא צריך לקבור את הילד שלו"

דודו של איתי חן, דן ספד לו: "אחותי חגית, רובי, חיים היום את הפחד ואת הסיוט של כל הורה שפוי. אף הורה לא צריך לקבור את הילד שלו, זה לא דרך הטבע, זה לא דרך הטבע, ומזה אי אפשר להתאושש. לכישלון הלאומי הזה והאסון האישי שלנו יש אבות רבים, הוא לא יתום. את האסון הזה חייבים לחקור. ועדת חקירה ממלכתית חייבת לקום והיא תקום. היא חייבת לקום בשביל הילדים שלכם, בשביל הילדים שלנו, כדי שנלמד, שנסיק מסקנות, ושאף הורה ואף משפחה לא יעבור את מה שאנחנו עוברים".

"במשך שנתיים נלחמנו להחזיר אותך. היינו בכל מקום. דיברנו עם כל מי שהקשיב, וגם עם כאלה שלא רצו להקשיב. הסברנו מעל כל במה שאין פה פוליטיקה. אין פה שמאל וימין. יש פה אירוע ערכי, ישראלי, יהודי, להחזיר לקבורה את גיבורי ישראל. העם הבין, העם תמך, מכל קצוות הקשת הפוליטית, נתן לנו תקווה, נתן לי תקווה, שיהיה פה יום ויהיה פה דור שבאמת יוכל לתקן את כל הנזק הלאומי שקרה פה".

"קיווינו לברוח מבשורת איוב אך היא השיגה אותנו"

דודתו של איתי, גלית ספדה לו ואמרה: "כשהבנו באותו יום שאתה במוצב נחל עוז, על גבול עזה, השתגענו מדאגה. חוץ משיחת טלפון אחת, מוקדם בבוקר, לבת הזוג שלך נטע, לא שמענו ממך. השעות עברו, ולא היה שום קשר. חשבתי לעצמי, מדוע אתה לא עונה להודעות? למה לא? להרים רק טלפון אחד, רק לומר שאתה בסדר. אחר כך הבנתי, איזו אחריות עצומה נשאת על כתפיך באותן השעות. מתוך אותה תחושת אחריות ושליחות, יצאת להילחם עם צוות הטנק שלך, והצלתם חיים רבים".

"קיווינו לברוח מבשורת איוב, אך היא השיגה אותנו במרץ 24, כשהודיעו לנו שנפלת בקרב. מאז רדפנו אחרי בשורות, בשורות על עסקה, בשורות על חזרתך. איתי, אני רוצה שתדע. ההורים שלך, חגית ורובי, ניהלו מאבק הירואי, חוצי גבולות ויבשות. מסע שסחף איתו מדינה שלמה. הם הפכו לכל של עם שלם. לא היה מקום שאליו לא הגיעו, לא היה אדם שלא נגעו בו. הם דיברו בשמך, זעקו את זעקתך, והפכו את הכאב והגעגוע לפעולה ממוקדת ונחושה. עברנו עינוי מתמשך, רכבת הרים של תקוות ואכזבות, כעס ותסכול".

"תודה שבחרת בי"

בת הזוג של איתי חן נטע סימון ספדה: "אחרי שנתיים, הגענו לרגע. הרגע שבו אתה סוף סוף מקבל את כל הכבוד שנביא אליך. קשה לי לעמוד כאן ולדבר אליך בלשון עבר, כי עם הלב שלי אתה עדיין כל כך חי, מלך, כמו שתמיד היית. כל מי שזכה להכיר אותך, יודע איזה נשמה נדירה היית. אדם שמאיר כל מקום שליו הוא נכנס, שמצחיק גם שהלב כואב. שסוחף אחריו אנשים בלי מאמץ. פשוט באהבה".

"מה לא עברנו ביחד? שבועות שלמים שלא ראינו אחד את השנייה, ועדיין בכל פעם שנפגשנו הרגיש כאילו ראיתי אותך ממש לפני רגע. תודה שבחרת בי, למרות שידענו שיהיה קשה. תודה שהכנסת אותי ללב שלך ולמשפחה המדהימה שלך, שהדרך שלנו אף פעם לא תיפרד. תודה על מי שאתה בשבילי ובשביל כולם. הלכת באומץ בדרך שלך, כמו שתמיד עשית. אני כל כך גאה בך תאיו, במי שהיית, במה שהאמנת בו, ובטוב שהאמנת סביבך. וגאה יותר מכל שזכיתי להיות בת זוגותך.
תנוח על משכבך בשלום אהוב שלי, הלב שלי שלך, תמיד".

"הכאב הפך אותנו לקרובים יותר"

בן דודו של איתי חן ספד לו: "לא זכינו להכיר, אך דווקא אחרי לכתך התחברנו במרקם משפחתי חדש לאט לאט מתוך הכאב והגעגוע. הכאב הפך אותנו, בני המשפחות, לקרובים יותר. היה לי חשוב להזכיר אותך בכל מקום ומעל כל במה שהופעתי בה בארץ ובעולם, את בן דודי שרק למדתי להכיר".

"המסע מסתיים עכשיו, איתי יקר כשאנו מלווים אותך למנוחת עולמים, אבל בתוך כל העצב והיגון והתסכול הגדול מתערברות עכשיו גם על נחמה, התקווה והשרת הספקות לכל שלום דוד יקר ואהוב חזרת לאדמת המולדת של העם היהודי".

"הריפוי שלנו חייב להשען על היחד הישראלי"

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים גם הוא וספד לאיתי חן: "אחת החובות המרכזיות המוטלות על המדינה היא לדאוג לביטחונם של אזרחיה, ואם הם נתונים ביד אויב - להשיב אותם הביתה, חיילים ואזרחים כאחד. לקח לנו, כמדינה, יותר מדי זמן למלא את החובה הזאת, ולהשיב את איתי למנוחה נכונה; זו בקשת סליחה שבצידה חייבים לבוא מהלכים של תיקון וריפוי לאומי".

הוסיף הנשיא: "אני מדגיש - התיקון והריפוי שלנו אחרי השבר הגדול חייבים להישען על אחדות ישראל ועל היחד הישראלי. כאן, לצד קברו הטרי של גיבור ישראל איתי חן - שיצא להגן עלינו, על כולנו, אני זועק: לא יתכן, פשוט לא יתכן, שאחרי שנתיים של מלחמה ויותר מאלפיים הרוגים ואחרי לוויה אחרי לוויה, אנחנו חוזרים לאותו סחי, לאותה מדמנה של 6 באוקטובר. לא יכול להיות ששוב הקיטוב והפלגנות - הופכים לחזות הכל, כאילו לא למדנו כלום".

“איתי גילה את הגבורה השקטה המגדירה אומץ אמיתי”

השליח האמריקני סטיב וויטקוף הקליט דברים שהושמעו בלווויה. לדבריו של וויטקוף: "אני עומד לפניכם היום בתחושת ענווה לדבר על בחור צעיר שמעולם לא הייתה לי הזדמנות לפגוש בחיים הללו, אך את רוחו למדתי להכיר לעומק”. והדגיש כי ביום מתקפת הטרור “איתי גילה את הגבורה השקטה המגדירה אומץ אמיתי”. הוא סיפר כיצד דרך משפחת חן למד ש“אהבה, כשהיא טהורה, יש לה את הכוח להזיז אומות שלמות” והודה כי “אומץ ליבה של משפחתו הפכו למגדלור, שגם בחושך, האור לא כבה”.

בהמשך שיתף ויטקוף את כאבו האישי: “אובדן ילד הוא כאב כבד שאי אפשר לתאר במילים”, וסיפר כי דרך הקשר עם משפחת חן “איתי עזר לרפא חלק מליבי”. הוא הדגיש כי “המדד האמיתי ביותר של החיים אינו באורכם, אלא באהבה שהם מציתים”. ושחייו של איתי “כבר שינו לבבות רבים יותר ממה שרובנו היינו יכולים לעשות במאה שנים”. 

“ברגע אחד הכל השתנה לתמיד"

קצין שריון ראשי, תא"ל אוהד מאור ספד לאיתי ואמר: “ברגע אחד הכל השתנה לתמיד. צוות פרץ היה מהראשונים להסתער, ולהילחם מול פני האויב האכזר, מתוך נחישות ואהבה אין קץ למדינה". הוא הדגיש כי הלוחמים “הפגנתם רעות שריונאים אמיתית בכל פעימת דופק” ונלחמו כ“צוות של ערכים ויושר, אחווה אמיתית, צניעות וגבורה” עד הרגע האחרון.

על איתי אמר תא"ל מאור כי היה “לוחם מוביל, מקצועי, אמיץ וצנוע, מלך הארץ במלוא מובן המילה", שנקרא לקרב קשה והפך אותו להתקפה. מאור ציין את “7664 ימים של תקווה ותפילה” להשיבו הביתה וביקש סליחה על העיכוב. לדבריו, “צוות פרץ מדווח סוף משימה”, אך המשימה הלאומית טרם הושלמה: “צה״ל מחויב לכך שלא יישאר אף אחד מאחור”.

“צה״ל נכשל במשימה הבסיסית ביותר"

מח"ט 7 לשעבר אל״מ אלעד צורי ספד ואמר כי “764 הימים חלפו מאז 7 באוקטובר”, וציין ש“צה״ל נכשל במשימה הבסיסית ביותר - הגנה על תושבי מדינת ישראל”. הוא הדגיש שצוות פרץ “נלחם בגבורה יוצאת דופן”, חתר למגע והשמיד מחבלים שחדרו לישראל. צורי שיבח את יכולתם “לעשות את השינויים תוך כדי לחימה”, לפעול בטווחים קצרים ובתנאי כאוס, וציין כי גבורתם של איתי, מתן, תומר ודניאל ז״ל “אפשרה לנו לצאת מתוך השבר”.

“הלב שלנו תמיד היה לצדכם"

שגריר גרמניה שטפן רידיגר זייברט אמר כי “זהו הרגע הכמעט בלתי נסבל של הכאב וזה גם הרגע שקיווינו שיגיע”. הוא ציין שאיתי “חי רק 19 שנה, אך חי חיים מלאים מוקף באהבה”, ושיבח את הוריו חגית ורובי על שהיו “לוחמים אדירים” למען איתי ולמען כלל החטופים: “כל פוליטיקאי מוביל בגרמניה מכיר אתכם”, זייברט הדגיש כי “הלב שלנו תמיד היה לצדכם" ושכעת נותרה עוד משימה: “חמש משפחות עדיין מחכות למה שיש לכם עכשיו”.

איתי, בן 19 בנופלו, היה לוחם בגדוד 75 שבחטיבה 7. במרץ 2024 הודיעו בצה"ל למשפחתו של סמ"ר חן כי הוא נהרג ומוחזק בשבי חמאס. 

סמ״ר איתי חן ז״ל היה הבן האמצעי מבין שלושה אחים. איתי גדל בנתניה, למד בכיתת מצוינות והיה ספורטאי מבטיח. הוא אהב לשחק כדורסל, לטפס על קירות טיפוס, לטייל ברחבי הארץ, ובקיץ שלפני הגיוס עבד כמדריך בקייטנה. כנער עסק בפעילות חברתית והיה מדריך של”ח צעיר (שדה, לאום, חברה) במסגרת תוכנית של”ח וידיעת הארץ של משרד החינוך. למרות שנפצע במהלך תפקידו כמדריך, התעקש להמשיך בתפקיד ובהמשך להתגייס כלוחם בשריון בגדוד 77.