נעה איתיאל, בת 52 מתל אביב, סיפרה בראיון ל"ישראל היום" כיצד מצאה את הטלפון הכי מדובר במדינה.
"אני שוחה במים פתוחים, אני שוחה כל בוקר, בחוף צוק. ובאתי לשחייה שלי הבוקר עם חברה. התחלנו בצוק דרום, שחינו צפונה, קילומטר וחצי, ואז חזרה דרומה. אנחנו שוחות עם משקפת ומחפשות דגים וצבים, ראיתי שני צבי ים, שני דיונונים - ומכשיר טלפון".
"אני שוחה דרומה, מול המסעדה של צוק צפון - בערך כ- 200 מטר פנימה, מערבה. שוחה ורואה על הקרקעית מכשיר טלפון, רואה את הגב של הטלפון בצבע לבן. אני קוראת לחברה שלי: 'תמר, תמר, תנשמי שנייה, כי נראה לי שמצאתי את הטלפון של הפצ"רית'. צללתי למטה והבאתי אותו, זה היה איזה שני מטר לעומק. העליתי אותו, שמתי אותו בתוך בגד הים".
"המשכתי לשחות, יצאתי מהחוף, לחצתי על הכפתור הימני - בשביל לראות, לא יודעת אם זה עובד, ובום, קפצה לי תמונה".
זאת אומרת, הוא היה דולק?
"לא יודעת. לחצתי על הכפתור הימני באייפון, זה גם מה שמדליק וגם מה שמפעיל את המסך".
כן, אבל להדליק זה לוקח זמן, זה לא בשנייה.
"לא יודעת. לחצתי על הכפתור הימני, ואז על המסך הופיעה לי תמונה של זוג. אז אמרתי, אוקיי, כנראה שלא, זה כנראה לא של הפצ"רית. אבל לחצתי שוב, ומתברר שזה מסך עם תמונות מתחלפות, ופתאום אני רואה תמונה מאוד מאוד ברורה, של אישה שאני מזהה מהתקשורת בשבוע האחרון - ו-וואלה, זו הייתה תמונה שלה".
"התחילו להתקהל סביבי אנשים, והגיע מישהו ממשרד הביטחון. התקשרנו למשטרה לתחנת גלילות. במקביל הגיע בן אדם שהבטיח בטלוויזיה מאה אלף שקלים - ומתברר שמדובר בבן אדם פרטי. הוא ביקש ממני את הטלפון".
"אמרתי לו: 'לא, לא, לא'. אני החלטתי שאני עושה את מה שצריך לעשות, מה שנקרא, לטובת המדינה וכאזרחית שומרת חוק. הגיעו שוטרים, מסרתי להם את הטלפון, נסעתי איתם לתחנה".
זה היה רחוק בתוך הים?
זה היה בקו אווירי של 200 מטר מהחוף.
נכנסת לתוך הים 200 מטר?
נעה: "כן. בתקופה הזאת בעיקר, בתקופה הזאת, שזו תקופה מדהימה של הים, יש הרבה דגה. זה הקו שאנחנו שוחים בו, השחיינים".
ומה לגבי מאה אלף השקלים שהבטיחו למוצא?
נעה: "איזה הבטיחו? הבטיחו. אני מצאתי את זה ופניתי ישר למשטרה. לא התעסקתי עם כספים ולא התעסקתי עם אנשים שהבטיחו, כי זה נשמע לי פישי, זה לא בדיוק נראה לי מה שצריך לעשות - מבחינת החוק. לדעתי, אם מצאתי את הטלפון, אני צריכה להעביר אותו מיד לרשויות. אני לא יכולה לתת אותו לאנשים אחרים שמבטיחים או הבטיחו כסף".
ואיך זה להרגיש שאת האדם שמצא את הטלפון, שכל המדינה דיברה עליו וחיפשה?
נעה: "וואו, אני מרגישה קצת חלק מאיזושהי היסטוריה, אני באדרנלין פסיכי, באמת. הלב שלי דופק על מאתיים כבר משמונה וחצי כשמצאתי אותו. לא התכוונתי, לא תכננתי, לא חשבתי, ואני מרגישה שזה משהו מאוד דרמטי, כן, כן.שאני חלק ממשהו דרמטי. אבל איך אומרים, אני במקרה רק שחיתי - לא התכוונתי למצוא".
חשוב לך שהאמת תצא לאור?
"חשוב לי שהאמת תצא לאור. וזה לא משנה בכלל מה הדעות הפוליטיות שלי או הדעות שלי, כי הדעות שלי, בוא נגיד, זה לא משנה - אני החלטתי להביא אותו למשטרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו