עומר אהוב, לא מאמינה שאני כאן מנסה לעכל את מה שנמנעתי ממנו תקופה כל כך ארוכה
במשך יותר משנתיים סיפרתי עלייך גיבור ישראל, הילד המושלם, גשר של יהדות התפוצות לעם ישראל, ילד של ערכים וציונות בלתי מתפשרת שעזב את החיים הנוחים בארצות הברית ועלה לארץ כחייל בודד, יצא לקצונה, אף פעם לא התלונן והיה מהראשונים לצאת להגן על העם והארץ. אבל היום אני רוצה דווקא לספר על עומר שלנו שאני כל כך מתגעגעת אליו.
אורנה נאוטרה, אימו של עומר החטוף בעזה: "אתם מזכירים לי את עומר - את תחושת הערבות" // מדרשת חנתון
מתגעגעת שתיכנס בדלת עם החיוך הענק, שנשב בגינה לשיחות נפש וצחוקים, שאשגע אותך שאני רוצה להכיר לך מישהי ואתה תסביר לי שאתה מחויב לתפקיד וזה לא הזמן המתאים, שנדבר על הלימודים, על העתיד, שנרים כוסית של יין, ויסקי או קפה קר עם בייליס כי כל פעם שאתה בא זאת סיבה למסיבה, שתקרע את הילדים בכל המשחקים האפשריים סליחה שאני התייאשתי מלנסות אבל באמת ידעתי שאתה בלתי מנוצח, מתגעגעת שתשאל אותי על מאפיות ועגלות קפה שמצאתי או סתם ארוחת שישי שמחה במיוחד כי הגעת.
אבל הכי אני מתגעגעת אל המהות שלך, אל האור שהבאת איתך לכל מקום, אל החיוך מאוזן לאוזן שמשדר קלילות ושהכל בסדר גם בזמנים שבהם אוכלים אבק. אל השמחה האמיתית שהדביקה את כל מי שלידך, אל היכולת לראות כל אדם ולגרום לו להרגיש שהוא הכי שווה, חשוב ואהוב.
758 ימים לקח לנו להשיב אותך אלינו, 758 ימים ארוכים וכואבים מנשוא. מתוכם 422 ימים של ציפייה שתכנס שוב בדלת נריץ צחוקים על השובים שלך ואיך הצלחת להמיס לבבות גם שם במנהרות בעזה. 60 שבתות שחיכה לך מקום שמור בראש השולחן בתפילה שתשוב.
ואז הגיע ראש חודש כסלו, חודש של אור, ואיתו הגיעה הבשורה החשוכה שכל זה כבר לא יקרה.
הלב סירב, ועדיין מסרב, להאמין.
עומר, בפרשת השבוע פרשת וירא מסופר על אברהם אבינו: כשראה אנשים, "וַיָּרָץ לִקְרָאתָם", לא חיכה. לא התלבט. פשוט רץ אל החסד. אל הנתינה. אל הטוב.
וככה היית תמיד. הלב שלך רץ קדימה לפני כל מחשבה. מי צריך? איך עוזרים? איפה מוסיפים אור?
איך גורמים לכל אדם להרגיש שהוא שייך?
וגם בבוקר שמחת תורה, כשהעולם חשך ובני העוולה ניסו להרוס כל חלקה טובה. אתה המשכת את מסע חייך הטוב , ורצת לא להציל את עצמך אלא חיים של אחרים ושל מדינת ישראל שכה אהבת.
גיבור ישראל זה טייטל נחמד אבל אתה גיבור של החיים, חיית את החיים מתוך התמסרות ונתינה
והלב הגדול שלך תמיד הפיץ אור לכל עבר.
עכשיו, עומר, כשאתה שם למעלה, קרוב אל כסא הכבוד תמשיך לרוץ גם משם. תזעק לפני בורא עולם: די לצרות עמך ישראל, שלח נחמה להורים שלך, לעם שלך, לכולנו.
אורנה, רונן ודניאל היקרים, תודה על שיעור באצילות ובעוצמה מתוך לב שבור הצלחתם להתעלות לגודל השעה והמסע חוצה ימים ויבשות שלכם להשיב את עומר ואת כל החטופים הביתה השאיר את כולנו עם השראה גדולה. אנחנו מתפללים שעכשיו שעומר נח באדמת הארץ שכל כך אהב תזכו סוף סוף לשלווה, לרגעים קטנים של נשימה, שיביאו נחמה. אנחנו איתכם ובשבילכם תמיד.
עומר, בשנתיים האחרונות, בזכותך ולאורך למדתי שיעור של החיים למדתי לא לפחד מהשונה ממני,
לפתוח את הלב ולהכיל קצוות. למדתי מהי סבלנות אמיתית, ומהי סובלנות שאינה מתפשרת. למדתי לייצר שיח גם כשמורכב וקשה וכשהלב שבור, לחבר את הרסיסים מלבבות שונים ולהפוך אותם ללב פועם אחד. למדתי ממך שאחדות היא לא רק מילה, וערבות הדדית היא לא סיסמה, אלא דרך חיים
וזאת הדרך היחידה שלנו לחיות כאן יחד.
עם ישראל היקר , הראתם לנו במשך שנתיים שזה אפשרי לאחוז ביחד במציאות המורכבת , ולהיות שם באמת אחד בשביל השני, תודה לכם על הכל , על המילים והמעשים, על הרוח והתמיכה , יש עוד 6 משפחות שמחכות ליקרים שלהם שישובו למנוחת עולמים ולסגירת מעגל והן צריכות אותנו עכשיו אפילו יותר מתמיד.
אז תהיו עומר, תתקרבו, תחבקו, תאהבו, תחייכו, תחברו, תשמרו אחד על השני ועל העם והמדינה שלנו, וגם תטיילו, תצחקו ואל תשכחו לאכול המבורגר טוב.
ביחד כולנו ננציח את עומר ונמשיך את המורשת שלו מורשת של אור, טוב לב וביחד.
עומר שלנו, תודה על מי שהיית ועל מה שתמיד תהיה בליבנו. אתה חסר בכל נשימה, אבל גם חי בכל צעד שאנחנו עושים. תנוח בשלום על משכבך ילד אהוב. העולם לא יהיה אותו דבר בלעדיך אבל הוא יהיה טוב יותר, בזכות מי שהיית ובזכות מה שהשארת בנו.
סרן עומר נאוטרה גיבור ישראל, אחיין אהוב שלי - ברוך הבא הביתה - כמה חיכינו לך, בזכותך אנחנו כאן. ואני מבטיחה לך שנעשה הכל, אבל הכל כדי שנהיה ראויים.
אני מצדיעה לך לעד.
