מנכ"לית המרכז לשלטון מקומי, לירון דורון-לוי, התארחה בפודקאסט 'בשביל ישראל' ושוחחה עם עידן טנדלר על חשיבות תפקוד הרשויות המקומיות הן בזמני שלום ועוד יותר במצבי חירום.
היא הסבירה מדוע על המדינה להעצים את סמכויות השלטון המקומי, ומדוע רק כך ניתן יהיה לטפל בעתיד טוב יותר במצבים כמו מגפת הקורונה או הצורך לפנות אזרחים במציאות דומה לזו שהייתה כאן בשבת שמחת תורה, ה-7.10.23.
"בראש הדברים אני רוצה קצת להסביר את תפקידו של המרכז לשלטון מקומי. בישראל יש 206 רשויות מקומיות, כשיחד עם המועצות האזוריות יש בישראל 260 רשויות מקומיות שונות שאנו מטפלים בהן. מדובר בליווי דיפרנציאלי שמסייע לכל רשות לפי הצרכים שלה", הסבירה דורון-לוי.
"אנחנו מהווים פלטפורמה שגם מייצגת את הרשויות המקומיות מול הממשלה, אבל גם נותנים לכל רשות מקומית את הכלים שיכולים לסייע לה לתפקד."
המנכ"לית הסבירה גם מדוע בישראל ישנן כל כך הרבה רשויות מקומיות ביחס לגודלה, שהרי במדינות בעלות גודל דומה ישנן הרבה פחות רשויות. "בארץ יש שוני גדול מאוד בין הרשויות. לכל רשות יש אופי משלה, הן למשל מבחינת סגנון הבנייה - עירוני או כפרי, והן מבחינת זהות התושבים - בדווים, דרוזים, יהודים וערבים".
"למעשה בישראל ישנם הבדלים גדולים בין יישובים קרובים, ולכן מהבחינה הזו לא ניתן לאחד כמעט רשויות בארץ. אולם מעבר לכך, צריך לדעת שאיחוד רשויות לא יביא גם לחיסכון כספים. הסיבה לכך היא שכמות העובדים הנדרשת בכל רשות כדי לשרת את הציבור נקבעת לפי מספר תושבים ולא לפי גודל הרשות".
"לכן גם איחוד בין רשויות לא יתרום לא תרבותית וגם לא כלכלית מבחינת החיסכון בכסף. מה שכן יש זה בנוגע להגשת בקשות תקציב או התחרות על מכרזים וקולות קוראים המוגדרים ככאלו המופנים לאזורים שלמים ולא לעיר או רשות מסוימת. במקרים האלו יש איחוד של מספר רשויות, והן יחד מתחרות על המכרז ועוסקות בשאלה איך הן יפעילו אותו אזורית".
ריכוזיות יתר והגבלות כלכליות
דורון-לוי התייחסה לקושי של הרשויות המקומיות בארץ לתפקד לבדן, לתלות הנרחבת שלהן במשרדי הממשלה בקבלת החלטות מקומיות, והסבירה מדוע מדובר בטעות. "ראשית, מבחינת ריכוזיות, הרי שישראל נמצאת במקום הרביעי מהסוף. ראשי הרשויות בארץ כמעט לא חופשיים".
"הם לא יכולים להחליט על הזזת תחנת אוטובוס, פעילות בבתי ספר, אי אפשר לשנות כלום בכבישים כמו לבנות נתיב תחבורה ציבורית בלי אישור משרד התחבורה וכו'. אבל הכי קשה זו ההגבלה הכלכלית, לפיה ראש רשות יכול לקבל החלטות כלכליות רק על 5 השנים הקרובות להן הוא נבחר. מסרסים כאן את היכולת של הרשות לקדם את עצמה כלכלית".
"שלל המצבים האלו בעייתיים מאוד, והמדינה צריכה לשחרר את הסמכויות."
כדי להמחיש את חשיבות התפקוד העירוני, הסבירה דורון-לוי איך ההתמודדות במגפת הקורונה הייתה מסורבלת, וכיצד הרשויות תפקדו טוב יותר במשבר שבת שמחת תורה ה-7.10.
"כשמדברים על חשיבות הרשויות במדינת ישראל, אפשר להביא את תפקוד הרשויות בקורונה. המדינה קיבלה לא פעם החלטות רחבות על סגר, כשאלו נקבעו על סמך נתונים ארציים וחטאו להתנהלות הנכונה. אם יש התפרצות קורונה במודיעין למשל, למה זה משפיע על דימונה ועל ירוחם? איך הממשלה יכולה להתייחס למה שקורה ביישוב קטן ברמת הגולן?"
"מי שיודעים איך לפעול הם ראשי הרשות ולא המדינה. ראש רשות יכול להבין טוב יותר האם יש אצלנו בעיה או לא. חשוב גם לציין שהקורונה התחוללה במקביל ל-5 מערכות בחירות ולכאוס שלטוני ברמה הארצית. כלומר, מי שביטא יציבות במערכת היו הרשויות המקומיות".
"באותו אופן בשבת שמחת תורה, מי שהיו בשטח יחד עם כל המתנדבים, הלוחמים והשוטרים, היו ראשי הרשויות. המדינה לא הייתה, וראשי הרשויות ניהלו בשטח את פינוי האנשים והם ידעו למי להפנות מה".
הצורך במאגר נתונים אחד
"כאן הפעילות הזו הייתה בערפל גדול, כי לא היו נתונים מסודרים לשום גורם מתכלל. לא ידעו מי באמת גר במקום מסוים, כמה תושבים יש באזור וכן הלאה. הטעות הזו קרתה כיוון שבישראל אין מוסד אחד שמאגם את כל מאגרי הנתונים השונים".
"אני מודעת לצורך בפרטיות ובהגנה על האזרח, אבל לטעמי ביטחון האזרח קודם לכך. בכלל, כולנו ממלאים את הפרטים שלנו באלף מאגרים - תשלומי גנים, קופות חולים, ארנונות, מיסי עיריה ועוד ועוד".
"אפשר ליצור מספר קטן בהרבה של מאגרים שאליהם האזרח, בהסכמה, יכול להעלות את כל הפרטים שלו, לשלם במהירות הכל בלי להתבלבל באלף אתרים, וכן הוא גם יכול לעדכן כל פעם היכן הוא גר, כמה ילדים וכו'. מאגר כזה הוא הכרחי במצבי חירום ולא רק".
"אבל למשל, נגיד שטיל נופל ומזיק ל-20 בניינים. אם היה מאגר נתונים של המתגוררים בבניינים האלו, ניתן היה לנהל טוב יותר את פעולות ההצלה. טוענים שלא עושים זאת בגלל חשדות לשחיתות, אבל איפה בארץ אין חשדות לשחיתות? זה לא קיים, וצריך להיאבק בפושעים האלו בכל דרך. אבל רוב ראשי הרשויות הם משרתי ציבור הגונים".
"בכלל, אל מי פונה הציבור בבעיות? לרשות המקומית ולא למדינה! בחינוך פונים למחלקת החינוך ולא למשרד החינוך, ההורה מתקדם בהרבה תחומים דרך פקידי הרשות".
"בקורונה, למשל, מי חילקו מסכות? מי הובילו בתחום חיסון האוכלוסייה המבוגרת? את התחומים האלו קידמו ראשי הרשויות, והם שתרמו לעשייה הזו וחסכו הרבה בעיות. לכן חשוב וראוי לאפשר להם לעשות זאת יותר טוב וביתר עצמאות. זה רק ייטיב עם המדינה".
דורון-לוי ציינה גם את החוקים שמחוקקת המדינה בכל הנוגע לכלל הרשויות ושלא מתאימים כפי שהם לכל עיר. "יש חוקים שהמדינה כופה במקום לאפשר לשלטון המקומי, שנבחר באופן דמוקרטי, להחליט איך להחיל את החוק. אחת הדוגמאות לכך היא חוק השבת".
"חוקקו חוק שקובע שצריך לשמור על השבת, וזה מובן כי ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל לא נכון שהכללים בתחום שמתאימים לבני ברק מתאימים לתל אביב או לעיר מעורבת. צריך היה כאן לחוקק חוק מנחה, וכל רשות הייתה מקבלת את הסמכות להחיל אותו כראות עיניה".
"ככה כל ראש רשות היה מחיל את החוק בצורה שונה שמתאימה לציבור שלו ולא נכפית עליו ועליהם. למשל, יש ערים חרדיות שבהן הכל יהיה סגור בשבת, אבל יש ערים בהן בתי קפה ומסעדות יהיו פתוחים. כלומר, כל מקום יחליט לעצמו. זה המצב הכי טוב, כי ככה יש התייחסות והתחשבות באופי הייחודי לכל עיר ויישוב".
המשבר בתחום הביטחון
מנכ"לית מרכז השלטון המקומי הסבירה גם מדוע במקרים כמו שבת שמחת תורה ה-7.10 צריך היה שלטון מקומי חזק יותר, וכן גם מדוע המדינה כושלת בתחום. "אחרי שבת שמחת תורה ידענו שהציבור חייב לחזור לפעילות שגרתית. אבל אנשים רבים מאוד רצו יותר תחושת ביטחון - תחושת ביטחון ברחוב וגם במוסדות החינוך השונים. גם אנחנו חשבנו שיש צורך בהגברת תחושת הביטחון".
"אבל המדינה לקחה לנו המון מאבטחים לשירות מילואים. במקום זאת קיבלנו תקציב לגיוס עוד מאבטחים עם תשלום של 50 שקלים לשעה. הבעיה הייתה שקבלנים שנותרו בלי עובדים בענף הנדל"ן שילמו 200 שקלים לשעה, וכדי להתחרות בכך היינו צריכים לשלם כעיריות את הפער הזה בתשלום".
"את זה העיריות עושות אחרי שהתקציב שאנחנו מקבלים מהמדינה קטן כל הזמן. מתשלום הארנונה המדינה לוקחת 91 אחוז והרשות 9 אחוז, ובכסף הזה המדינה צריכה לסייע לנו בחינוך, רווחה, בריאות ועוד".
"אולם המדינה שוחקת עם השנים את התשלומים האלו, ואז יש לרשות יותר הוצאות על האזרח מאשר הכנסות, כי התמיכה שהיא מקבלת מהמדינה כל הזמן קטנה, ואז הרשות צריכה להשלים מהכיס שלה את החסרון. כך יוצא שהאזרחים של כל רשות עולים לה יותר משהם נותנים, ורק מעסקים הרשות מרוויחה דרך מיסים יותר".
"המציאות הזו גורמת לכך שראשי רשויות לא רוצים לקלוט עוד תושבים אלא לקלוט עסקים. הבעיה כאן היא לחלוטין בגלל המדינה. זו מציאות גרועה שבלטה מאוד בחרבות ברזל. מי שליווה את התושבים, סייע להם להשיג את החסר להם אחרי הפינוי ועוד, אלו היו בעיקר הרשויות המקומיות. כמובן צריך לשבח גם את משרד הרווחה שהיה בשטח ככל יכולתו, אבל חוץ ממנו המדינה לא הייתה".
פתרון יצירתי למחסור בסייעות
תחום נוסף דרכו הסבירה דורון-לוי את הקשיים שהמדינה מערימה על הרשות המקומית, קשור לגני הילדים ולצורך בסייעות. "אנשים לא יודעים, אבל בכל יום 3,000 גנים ברחבי הארץ לא נפתחים בגלל החוק שקובע שצריך 2 אנשי צוות כדי לפתוח גן, ולעיתים בגלל כל מיני חוקים צריך מספר סייעות על מספר מסוים של ילדים".
"הבעיה היא שהשכר שמקבלת סייעת הוא נמוך, ולכן יש חוסר גדול בסייעות כי יש מעט אנשים שרוצים את התפקיד. לכן השלטון המקומי הקים אתר שלו שמציע עבודה זמנית לסטודנטים כסייעות בגנים לפי הצורך היומי. כך הכנסנו אל התחום המון צעירים שלא רוצים להתפתח בו אלא לעבוד זמנית".
"סטודנטים מכל תחום יוכלו לקבוע ימים שהם עובדים, כך שהימים האלו לא יפריעו ללימודים שלהם. יכולנו להקים את האתר הזה כי אנחנו מעסיקים את כוח העזר הזה".
"עכשיו אומרים לנו שהסטודנטים לא יודעים לעסוק בחינוך, אבל זו ביקורת לא נכונה כיוון שמדובר בתוספת סיוע למי שהוכשר בעיקר לתפקיד, כמו הגננת, שהוא ינהל את הגן. הסטודנטים רק מהווים עזרה מהצד. חשוב לציין כי האתר הזה מייצר המון עבודה ופותר גם בעיה יסודית בתחום. פתרון מהסוג הזה בעוד דברים יסייע להקטין בישראל את העובדה שיש אנשים בישראל שלא רוצים לעבוד כל הזמן בתחום שהם לא אוהבים. כאן הם יבחרו אם ומתי לעבוד, בדיוק כמו שעושים שליחי חברת Wolt".
הפער בין הפריפריה למרכז
מנכ"לית מרכז השלטון המקומי התייחסה גם לפער הגדול ברמת החיים בין הפריפריה למרכז שהתגלה בעת מלחמת חרבות ברזל. במלחמה פונו תושבים של יישובי קצה למרכז ונחשפו לעובדה ששירותים רבים שיש במרכז אין בצפון ובדרום.
"במלחמה היה לנו חשש ממשי שתושבים לא ירצו לחזור ליישובים עקב הפער שהם יגלו בין תל אביב למשל ליישוב בצפון. למשל, יש אזורים גדולים בפריפריה שאין בהם אפילו מכונת MRI אחת. בתחום הזה, לצערנו, אין לנו השפעה, אלא אנחנו יכולים יחד עם הציבור שלנו להפגין על זה. יש כאן כשל גדול שהמדינה לא השכילה לחזק ולקדם את הפריפריה בארץ".
בשיחה התייחס עידן טנדלר להחלטה של חברות הייטק רבות לעבוד עם הרשויות השונות ברחבי הארץ, ושאל את לירון דורון-לוי איך היא רואה את הנושא. "הכניסה של חברות הייטק מבורכת מאוד. כך למשל יש לנו יכולות AI כדי למלא חוסרים פקידותיים במענה לשיחות. כמו כן, הרשות תוכל כך להסביר לציבור יותר שיקולים שלה בצורה מקוונת ורחבה".
"אפשר יהיה לשאול גם תושבי שכונה איך הם רוצים לראות את פארק המשחקים שמגיע להם. תשובות לשאלות כאלו יכולות מאוד להפתיע. העירייה יכולה לחשוב על מתקנים גדולים למשחק, אבל הציבור המקומי יתנגד כי זה יהרוס את האופי השקט של השכונה על ידי הגעת משפחות מאזור יותר גדול".
"לכן מהבחינה הזו חברות הייטק יכולות לקדם ולסייע מאוד למאגרים ולפעילות שלנו. מנגד, הרשויות יודעות איך לכתוב תוכניות והצעות כלכליות שיעברו בקלות את הפקידים השונים, וכך תקוצר הרגולציה".
"חברת הייטק שתרצה לבצע פרויקט תתקשה מאוד להבין לבדה מה צריך לעשות, מה התנאים, איך מציגים אותם ולמי. במציאות הזו אנחנו שמכירים את כל הכללים ואת כל הדרישות נוכל מאוד לסייע לחברה להשיג את היוזמה שלה, וכך החיבור הזה מייצר רווחים לשני הצדדים".
דמוקרטיה ושליחות ציבורית
מנכ"לית מרכז השלטון המקומי ציינה את השליחות הרבה שיש בתפקידים האלו וגם את החשיבות הגדולה שלהם מבחינה דמוקרטית. "ראש עיר בישראל הוא הגורם הציבורי הדמוקרטי ביותר. בכל עירייה יש שני פתקים - אחד למועצה ואחד לראש הרשות".
"מעבר לכך, ברשות מקומית מרגישים את השליחות כי כל עשייה למען האזרח ניכרת מיידית, וראש הרשות מרגיש ורואה את התרומה שלו לציבור. אגב, ראשי רשויות הם האנשים הכי פחות פוליטיים, כיוון שלא משנה מאיזו מפלגה הם, כי הם עסוקים בסיוע לאזרח ולא בפוליטיקה ארצית".
"לכן הציבור המקומי לעיתים בוחר ראש רשות ממפלגה שהוא כלל לא יצביע עבורה בבחירות. גם ראש הרשות הוא הגורם הציבורי שפחות עוסק בפוליטיקה ויותר בעשייה. יום אחרי הבחירות ראש העיר ישר נכנס לתחומים מקומיים. לכן גם ראשי הרשויות הם לפחות 50 אחוז מנהלים ולא רק פוליטיקאים".
"מהבחינה הזו התפקוד המשותף של כלל הציבור ברשויות המקומיות מהווה פתח להבנה שזה כך יכול להיות במישור הלאומי - שלא יהיה קיטוב כה רב. אמנם לכל אדם יש דעה משלו, אבל עדיין יש הרבה פרויקטים שכולם יכולים לבצע יחד".
מבט אל העתיד
דורון-לוי נשאלה גם על מצבן של הרשויות המקומיות עוד 10-20 שנה, וכן גם מה משאיר אותה אופטימית אחרי סיום מלחמת חרבות ברזל. "מצבן של הרשויות בעתיד תלוי רבות גם במדינה. תחומים כמו דיור, יוקר המחיה וחינוך מהווים גורם משמעותי מאוד. כאן, אם לאיש ציבור יהיה המון כוח לסייע, הרי שהתפקיד יתגמל רבות למרות השכר הקטן שיש בו".
"כמובן, ישראל גם תלויה בעולם שגם משתנה מאוד. השינוי העולמי הזה הוא חידה עדיין, ולכן קשה להעריך בצורה שלמה איך העולם, ישראל ובאופן פרטני הרשויות המקומיות, ייראו עוד 10 שנים".
"עם זאת, מנקודת המבט שלי אני מאוד אופטימית ביחס לתחום בארץ וביחס למדינה כולה. אני רואה את העלייה בתחושת הערבות אחרי המלחמה. אני רואה איך הציבור המקומי ומנהיגיו מתאמצים ומחפשים כל הזמן דרכים להתפתח".
"אני רואה עוד גורמים חזקים כמו חברות הייטק שנכנסות לתחום כדי לסייע לאנשים. כל הפעילויות האלו וההתחזקות של הציבור והמוכנות שלו לעבוד קשה מותירים אותי מאוד אופטימית", סיכמה.
עריכה והכנת הכתבה: אסף גולן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו