זיכרונות מיו"ש: יצחק רבין היה יריב, אבל יריב חם והוגן

את יצחק רבין פגשתי לראשונה ביוני 1974. נזכיר שבעקבות מלחמת יום כיפור הוקמה ועדת חקירה, שגרמה להתפטרות גולדה מאיר כראש הממשלה ומשה דיין כשר הביטחון. במקומם נבחרו יצחק רבין כרה"מ ושמעון פרס כשר הביטחון.

שנה קודם, בחורף 73', הקמתי יחד עם חברי הרב מנחם פליקס גרעין של קבוצת משפחות להתיישבות יהודית בשומרון, שקיבל את השם אלון מורה. באותם ימים מפלגת העבודה היתה בשלטון מאז קום המדינה והיא זאת שהקימה ארבעה יישובים ביהודה, אך התנגדה להתיישבות יהודית בשומרון.

חבריי ואני הצטרפנו לחבורה הראשונה שעלתה להתיישב ביהודה, בתמיכת השר יגאל אלון, כדי לפרוץ את הדרך להתיישבות. בשומרון לא היו אז מים, חשמל וכבישים, אבל היה לחץ בינלאומי מאסיבי בראשות ארה"ב, שלה כידוע משקל כבד. אז החל גם הטרור הערבי.

בתמיכת שלושה שרי ממשלה

היינו אז רק כ־15 משפחות והחלטנו להיאבק בעולם כולו. אמרנו לעצמנו שעם אמונה חזקה אפשר להתגבר על הכל. בשנת 1973, עוד לפני מלחמת יום כיפור, נפגשנו עם רוב שרי הממשלה, שאותם הכרנו מהפעילות בחברון. לשמחתנו, שלושה שרים תמכו בנו: משה דיין, שר הביטחון שמעון פרס וגד יעקובי. כמו כן השגנו את תמיכתו המלאה של אלוף פיקוד דרום שהכריז על פרישתו מצה"ל, אריאל שרון.

את המאבק להתיישבות יהודיות בשומרון פתחנו ביוני 1974 אחרי מלחמת יום כיפור - בדיוק בשבוע שבו יצחק רבין התמנה לראשות הממשלה ושמעון פרס לשר הביטחון,

ניסיוננו הראשון להתיישב בשומרון התקיים ביוני 74', ימים ספורים לאחר כניסתם של רבין ופרס לתפקידיהם החדשים. ימים ספורים לאחר מכן רה"מ רבין הזמין אותנו לפגישה, כנראה כדי לתהות על טיבנו. רבין הצהיר בפנינו שלא היה חסר לו דבר עד מלחמת ששת הימים, שבמהלכה שוחררו יהודה ושומרון. וכן, אין לו בעיה לנסוע עם ויזה לגוש עציון. התאכזבתי מהיחס התלוש לחבלי מולדת מרכזיים שבהם החל הקשר של העם היהודי עם מולדתו.

שיא האכזבה היה כאשר השר ישראל גלילי, שאותו צירף רבין לפגישה, הטיח בנו: "מה אתם רוצים לעשות, גריז בהר גריזים?". הפגישה הסתיימה בטונים צורמים, ורבין הטיח בנו: "אם אתם חושבים שהממשלה תלך אחרי שיגעון של כמה עשרות יהודים, אתם טועים!".

בניסיון השני, בהדרכתו של אריאל שרון, עלינו מתחנת הרכבת בסבסטיה, הפעם כבר עם אלפים. סביב המאבק הזה קמה תנועת "גוש אמונים" בראשות הרב משה לוינגר וחנן פורת.

פרק זה הסתיים בינואר 1976, כאשר רבין, שפינה אותנו שבע פעמים, התעייף. הוא ביקש משר הביטחון פרס למצוא פשרה. הלה הגה את פשרת סבסטיה, שבמסגרתה גרעין אלון מורה התיישב במחנה קדום (כיום קדומים) ובמפות נרשם כאלון מורה.

רבין אישית היה מעורב במימוש הסכם הפשרה. ולימים סיפר לי אריה דולצ'ין, אז יו"ר הסוכנות, כי רבין פנה אליו שימצא לנו 30 קרוואנים. בהמשך עלה בחלקי להשתתף בלא מעט פגישות עם יצחק רבין. הפכתי בסוף 1980 לראש המועצה האזורית שומרון. הופתעתי כי לא הורגשה טינה מצידו כלפיי, אולי אף להפך.

הוא אף נענה להזמנתי לבקר ביישובי השומרון, כשכיהן כשר הביטחון בימי האינתיפאדה הראשונה ב־87'. אירחתי אותו באלון מורה. התמצאותו בשטח היתה גבוהה, ובשלב מסוים אף שאל אותנו: מה אתם צריכים כאמצעי ביטחון? הגשתו לו רשימה ארוכה, מוכנה מראש, ובו ברגע הוא אישר הכל, ותוך ימים כל המרכיבים הגיעו אלינו.

פתר כל בעיה שהוצגה

עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה התקיימו עימו כמה פגישות, והיחס שלו היה חם למדי. כמעט כל בעיה שהצגנו נפתרה.

ב־1992, כשרבין נבחר לראשות הממשלה, הוא הקפיא רק את הבנייה הממשלתית, אך לא מנע מקבלנים ומבונים פרטיים לבנות ביישובי יש"ע. יתרה מכך, כדי לשמר את אדמות המדינה פרצנו בשומרון 200 ק"מ של דרכים באמצעות כלים כבדים. רבין, שידע על המבצע, לא עיכב בעדנו, אפילו לא במטר, ובהמשך אפילו דאג לממן חלק מהפרויקט.