תמר, סבתו של סרן עומר נאוטרה ז"ל נפרדת ממנו: "לא נזכה לחבק אותו יותר"

יממה לאחר השבתו של החטוף החלל עומר נאוטרה, סבתו נפרדת ממנו בכאב. "כואבים שלא נוכל לחבק אותו, מצד שני יש הקלה שהוחזר ארצה למדינה שעליה נלחם", אומרת תמר צוהר, שנלחמה עבור נכדה ונשאה דברים בכיכר החטופים בעבר. 

סרן עומר מקסים נאוטרה ז"ל, חייל בודד שעלה מניו יורק, נחטף בשבעה באוקטובר וגופתו הוחזקה בעזה מעל לשנתיים. "זה יום קשה מאוד. לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה," אומרת סבתו.

לדבריה, זו "תערובת של הרגשת הקלה מצד אחד, שהחזירו אותו לפה. אנחנו מאוד מודים, קודם כל לקדוש ברוך הוא על זה, יחד עם שאר החטופים שחזרו – החללים כמובן. אבל עם כל זה, הכאב על אובדנו ועל זה שלא נזכה יותר לראות אותו בחיים או לחבק אותו – הוא כבד מאוד. אז ההרגשה מעורבת כזאת – מצד אחד הקלה, מצד שני כאב גדול על אובדן גדול."

"עדיין ללא נחמה"

על השאלה היכן מוצאים נחמה בימים שכאלה היא אומרת: "עדיין לא מצאתי, אולי בעובדה שנזכה להביא אותו לקבורה בקרוב, באדמת הארץ שהוא כל כך אהב, שהוא נלחם עליה בכל מובן".

עומר, נכדם של תמר ושמחה (סבא של עומר) שהוא ניצול שואה, נולד וגדל בלונג איילנד (ניו יורק) קיבל חינוך ציוני ועלה ארצה כדי להתגייס לצה"ל. לאחר מכינה קדם צבאית הוא התגייס לשריון, הפך למפקד ולקצין.

בשבעה באוקטובר נחטף עם צוות הטנק עליו פיקד סמוך לניר עוז. צוות טנק מספר 3 כלל את עומר המפקד, נמרוד כהן ששרד את השבי ושב ארצה והטען עוז דניאל שהוגדר חלל חטוף וגם הוחזר ארצה אמש, וחלל צה"ל שקד דהן שהוחזר ארצה בנובמבר 23.

בשבעה באוקטובר, תמר ושמחה (סבא של עומר), היו בביקור אצל הוריו בארצות הברית וקיבלו את ההודעה דרך נציג של הקונסוליה. "עומר ספג ערכים של אהבת ישראל, אהבת עם ישראל. ובסופו של דבר החליט שהוא עולה לארץ ומתגייס לצה"ל כחייל בודד.

"הוא היה מנהיג מלידה, כבר ממש מנעוריו בבית הספר התיכון שלו. הוא היה ספורטאי גבוה, מטר תשעים, בחור נאה ועם הרבה מאוד רגישות חברתיות - הכניס למעגל את מי שיושב בצד. בסוף התיכון, במקום ללכת לאוניברסיטה, הוא בא לפה למכינה - ואז כשנגמרה המכינה, הוא נסע הביתה ואמר לאבא ואימא שהוא רוצה להתגייס לצה"ל עם כל החברים שלו".

על התחושות היא אומרת: "לאבד נכד זה סיפור מאוד טראומטי, ובעיקר בכל התקופה הזו שלא ידענו מה איתו ומתי יחזירו אותו. בהתחלה חשבנו שהוא בכלל בחיים ורק חטוף במנהרות. אבל בהמשך, אחרי 422 יום, נודע לנו שהוא בין החללים. ורק חיכינו שיחזירו אותו. זה לא פשוט. אנחנו מקווים שנמצא עידוד בעובדה שיהיה לנו קבר לעלות אליו".

בסיום דבריה היא אומרת: "תודה לחיילי צה"ל ולכל מי שדואג שיחזירו את החללים. ועדיין צריך להחזיר עוד שמונה. אנחנו כל הזמן אומרים - עד שלא יחזרו כולם, מדינת ישראל לא תוכל להשתקם, לא החברה ולא המדינה".