אתמול בשעת צהריים, למרגלות מדרגות הכניסה לעיריית ת"א, אנשים הלכו בצעדים מהירים, ולא חשבו לרגע להוריד הילוך ולהיעצר. זה רץ בחזרה למשרד וזו ביקשה לצאת להפסקת צהריים. מעטים בחרו לעמוד שנייה מול האנדרטה לזכר יצחק רבין ז"ל, ולהרכין ראש במקום שבו, בנובמבר 1995, שלושה כדורים מאקדחו של רוצח מתועב טלטלו את עולמנו.
"החלטנו לכבד את זכרו", אמרה חניתה, שנעמדה מול האנדרטה עם בעלה, דן. "ניסו להשכיח אותו אבל לא שכחנו. וגם לא את כל מה שעברנו באותם ימים. לצערי לא למדנו דבר מהרצח, וזה רק הולך ונהיה יותר גרוע".
חניתה, אשה מבוגרת, הסתכלה על בעלה והוסיפה. "שנינו כבר עשינו את שלנו, אבל מה יהיה עם הדור הבא? איזו מדינה נשאיר להם? רבין היה איש הגון. כשהתפרסמה פרשת חשבון הדולרים הוא לקח אחריות והתפטר. היום רק הש"ג אשם. זה היה רצח כל כך מיותר".
בחור אחד עבר ליד האנדרטה עם כלבו לטיול צהריים. שתי נערות צעירות, תלמידות תיכון, נעמדו לשנייה, צחקקו והמשיכו. עברו עוד כמה דקות טובות עד שבמקום נעצרה שלישייה וממש קראה את הכיתוב שעל האבן.
אלה היו סופיה שילה ובנה מקסים, שעלו לארץ מאוקראינה ב־2008, והאחיינית אינייט, שהגיעה לביקור וביקשה לטייל באתרים נבחרים. סופיה כבר ביקרה בעבר במקום. עבור מקסים זו היתה הפעם הראשונה שבה הוא ממש נעצר והתעמק.
"אנחנו לא ממש מכירים את אותם ימים בשנות ה־90", מקסים התנצל, "אבל אנחנו יודעים מה רבין עשה ומה ניסה לעשות, ורק הרצח שלו עצר הכל. המקום הזה הוא חלק מההיסטוריה, ולכן הבאנו לכאן את האחיינית שלי".
אתם חושבים שלמדנו מאז משהו?
"נראה לי שלא למדו הרבה. ואם כן, אז כבר שכחו. עם השנים הזיכרון נמוג".
"סימל את הרצון בשלום"
יש אנשים שאת אותו יום בנובמבר 1995 הם לא ישכחו, הוא חקוק עמוק בבשרם. לורן בורן, יהודי מבריסל שהיה בדרכו לסיור בכיכר החטופים, בחר להיעצר מול האנדרטה.
"אני זוכר את יום הרצח כמו שאני זוכר את 7 באוקטובר", אמר. "בשבילי רבין סימל את הרצון לשלום והאפשרות לפתרון הסכסוך עם הפלשתינים. אני זוכר בדיוק איפה הייתי כששמעתי על הרצח. הייתי בסופ"ש בפריז ושמענו את החדשות במונית אחרי הצגת תיאטרון".
לורן היה במקום גם יום לפני כן, בעצרת הגדולה, אבל כתייר, משקיף מהצד. "נדמה לי שבעבר היה הרבה יותר כבוד בפוליטיקה הישראלית", אמר. "בגין ושמיר מול רבין ופרס, שתי מפלגות חזקות. וגם אם היו חילוקי דעות, היה נדמה שעדיין קיימים יחסי עבודה. במוצאי שבת האחרונה לא הבנתי איך בעצרת כזו אין נציגות לימין. זה לא אמור להיות אירוע ששייך רק לשמאל".
זה כבר לא קונצזוס
וזו אולי הבעיה - שבשנת 2025 היחס לרצח רבין כבר לא נמצא בקונצנזוס. אולי כי תמיד יהיו כאלה שראש הממשלה המנוח יהיה עבורם הגיבור האולטימטיבי. אחרים יחברו אותו להסכמי אוסלו ומשם לאירועי 7 באוקטובר. לכו תדעו מה יהיה כאן בעוד שלושים שנה.
"אישית לא אוכל לשכוח אף פעם את הרצח", סיפרה אורית וינר, שהגיעה לאנדרטה מקריית חיים הצפונית. "באותה שבת חזרתי הביתה מבית החולים אחרי הלידה של בתי. זה זיכרון שתמיד ילווה אותי".
הקלטה של יצחק רבין מדיון מטכ"ל בספטמבר 1974 // ארכיון צה"ל במשרד הביטחון
גם לחברתה הקרובה, אירית ישראלית, מהיישוב יובלים שבגליל התחתון, יש נקודת עוגן בזיכרון. "הבן שלי חגג יום הולדת 6 ביום שרבין נקבר", סיפרה.
אורית ואירית הן חברות ילדות מקריית חיים, והוכחה שגם בימים לוהטים אלה אפשר להישאר בקשר גם כשלא מחזיקים באותן דעות פוליטיות. רבין, עבור שתיהן, היה ונשאר המנהיג.
"אני ימנית בדעותיי", אורית סיפרה, "מבין כל חבריי אני חושבת שאני היחידה, אבל עדיין אני מגיעה לפה, כי זו ההיסטוריה, המורשת והערכים".
אירית, ששייכת לצד השני במפה הפוליטית, משלימה. "שתינו גדלנו יחד, התחתנו יחד, יש לנו ילדים באותם גילים. וכל זאת למרות שכל אחת מאיתנו מחזיקה בדעות משלה. מתברר שזה אפשרי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו