שורדת השבי נורית קופר בהלוויית בעלה עמירם: "אפילו במנהרות היינו יחד, חלקנו מזרן ומזון"

עמירם קופר מובא למנוחות בגיל 85 בקיבוץ ניר עוז, לאחר שנרצח בשבי חמאס. גופתו של עמירם קופר ז"ל, החטוף האחרון מקיבוץ ניר עוז, הוחזרה ביום חמישי האחרון, אחרי 755 ימים בשבי חמאס, לשטח ישראל.

שורדת השבי נורית קופר, אלמנתו של עמירם, מספרת בהלווייתו של בעלה עמירם קופר ז״ל: ״אפילו במנהרות היינו יחד, חלקנו מזרן ומזון".

נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לו בהלוויה: "עמירם יקר ואהוב, אנחנו עומדים היום, בלב קרוע, ללוות אותך למנוחת עולמים, כששירך הצורב, הכואב, היפהפה והרואה למרחוק על שפתנו. בקרקע סדוקת מכאוב ושותקת זו כפי שהגדרת אותה; באדמה שאהבת כל כך, האדמה שאותה עבדת ושלה כתבת את שיריך המופלאים; בקרקע הזו - אנחנו מייחלים שתמצא סוף־סוף מנוחה.

"בראש דבריי, כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל והעם כולו, אני עומד כאן, בראש מורכן ומבקש ממך, עמירם, סליחה. את המילה הזו אמרתי לכם – נשות ואנשי ניר עוז האהובים – פעמים רבות בשנתיים האחרונות, וגם בשבועות האחרונים, המטלטלים, המייסרים; ובכל זאת – היא מוכרחה להיאמר, שוב ושוב, במלוא האמת, ובמלוא הצער, ובמלוא הכוונה: סליחה שלא היינו כאן בשעת סכנה, שבר ומשבר. סליחה שמול פני מפלצות האדם עמדתם בידיים חשופות, להגן עליכם ועל ביתכם. סליחה עמירם – שלא הספקנו לחלץ אותך בזמן ממלתעות השבי".

עמירם (85) ונורית (79) קופר היו ממייסדי קיבוץ ניר עוז. יותר מ־60 שנים חיו בניר עוז, אשר היה עבורם לא רק מקום מגורים אלא גם שליחות וייעוד. יחד הקימו משפחה לתפארת, ונהנו לבלות עם ילדיהם ונכדיהם בטיולים בקלנועית, בבילוי בבריכה, בשדות הקיבוץ ובגינת הירק הקהילתית.

גם טקס הקבורה של סהר ברוך ז"ל התקיים היום בבית העלמין בקיבוץ בארי. בדרכו האחרונה ליוו אותו מאות. סהר נקבר לצד אחיו עידן ברוך, שנרצח ב־7 באוקטובר בקיבוץ. סבו, יצחק בכר, שאיבד את אשתו גאולה בכר בשבת השחורה, אמר קדיש.

לאחריו הספידו תמי ברוך, אמא של סהר, ולאחריה אורן ברזילי שר את "אני אחלום לנצח" שאליו התייחסה תמי בהספדה. לאחריהם הספידו רבקה מנור וענבל בכר, דודות של סהר, בני כיתתו בקיבוץ, כיתת אננס, וובה מינדל, חבר ומפקדו בצבא, רונן דרוקמן, חברו מהטיול בדרום אמריקה ומאיה ושירה, בנות דודו.

אמו של סהר ספדה לו: "סהר יקר שלי , סוף־סוף הוחזרת הביתה. 758 באוקטובר ואתה מובא לקבורה. לא יודעת מה אתה יודע, אז אשתף אותך כאן. ביום הפוגרום הנורא בבארי ובעוטף נרצחו כ־1,179 אזרחים, וביניהם עידן שלנו וסבתך גאולה. באותו יום מזוויע נחטפו 251 חטופים. מאז בשנתיים האחרונות מתנהלת מלחמה להחזרת ביטחוננו וחטופינו, שבה נהרגו כ־1,152 חיילים. עכשיו, שנתיים אחרי, עדיין נשארו עוד 11 חטופים בשבי, ורק אחרי שכולם יחזרו, הפרק הנורא הזה בחיינו יוכל להסתיים ויתחיל פרק חדש של ניסיון שיקום חיינו. הטראומה הקשה הזו תמיד תהיה חקוקה בליבנו".

האם אמרה מעל קברו של בנה: "זמן רב מדי היית חטוף וזה כבר הפך לחלק מהזהות שלך. לפני היו לך זהויות אחרות רבות, כמו טייל, שחקן שח, חותר קיאק, תלמיד חכם, חנון, מנוען סטיל, ועוד. קיוויתי בשבילך שיהיו לך עוד זהויות חדשות כמו מהנדס חשמל שרצית להיות, בן זוג, אבא ועוד ועוד, אך זה כבר לא יקרה. יש לנו הרבה אבל לא מספיק זיכרונות יחד. יש בי צער רב שלא ניצור זיכרונות חדשים יחד, שחוויות רבות כל כך לא תחווה בכלל".

אמו נפרדה ממנו: "פה באדמת בארי שכה אהבת, ממש פה קרוב, הייתי יושבת על אבן בזמן שאתה ואחיך הייתם עושים שוב ושוב מקטעים מהמסלול האדום באופניים. עכשיו אתה קרוב אלינו, לעידן, לסבתא גאולה ולעוד רבים מאיתנו. השיר שבחרנו שישירו לכבוד חזרתך ולכבוד קבורתך הוא השיר ששמעתי מאות (טוב, אולי אלפי) פעמים מהאמבטיה בזמן שהתקלחת... אהבתי לשמוע אותך שר ואוהב אותך תמיד, אמא".