הרב דורון פרץ אמר מעל קבר בנו, החטוף החלל סרן דניאל פרץ ז"ל: "מדברים הרבה על מה יהיה בעזה ב'יום שאחרי'... יותר חשוב לדעת מה יהיה במדינת ישראל ב'יום שאחרי'". בכך הוא ביטא את השאיפה למציאות טובה ומתוקנת יותר בישראל שאחרי המלחמה, לחברה מאוחדת יותר שתוכל לתפקד יחד למרות המחלוקות והדעות השונות - בדיוק כמו שבנו לחם ונפל בטנק עם חברים מרקעים שונים. הוא ביטא את השאיפה לעולם מתוקן יותר, שבו מנהלים מחלוקות בצורה עניינית, מכירים במציאות המורכבת ולא מחריפים את השסע בחברה המקוטבת.
שלוש דוגמאות מהשבועיים שחלפו לא מבשרים טובות למייחלי המציאות האחרת ביום שאחרי.
א. בעולם מתוקן, אפשר לנהל דיון רציני על הצעה לפיצול תפקידי היועץ. מודל מעין זה הקיים בישראל הוא חריג לעומת הקיים ברוב מדינות העולם, ומעורר בעיות במישורים שונים. דיון כזה נעשה לאורך השנים בהזדמנויות שונות, גם בוועדת שמגר אחרי פרשת "בראון־חברון" שהמליצה להשאיר את התפקיד מאוחד; ייתכן בהחלט שהניסיון המצטבר מאז עשוי להוביל כעת למסקנה אחרת.
הצעת חוק מסוכנת
הצעתי בעבר מודל של "פיצול מצומצם", שיעניק סמכויות לשופטים בדימוס בכל הנוגע לחקירות ראש ממשלה ושרים, המעוררות את שאלת ניגוד העניינים. ייתכנו כמובן גם הצעות אחרות המחייבות דיון רציני. אך בעולם שלנו, שולפים הצעת חוק פרטית, חצי-אפויה, שמעלה שלל בעיות וסכנות, גם בעיני מי שחושבים - כמוני - שמוסד היועץ זקוק לשינוי וריענון, ושליועצת, בצד החלטות נכונות, יש גם לא מעט טעויות. בלהט הוויכוח, שוכחים ששמירה על עצמאות התביעה הכללית ועל מקצועיות הייעוץ המשפטי אינה אינטרס רק של "השמאל"; וכך גם ריענון ושיפור של מוסד היועץ אינו אינטרס רק של "הימין".
ב. בעולם מתוקן ההתייחסות לאיזון העדין הנדרש בהחלטות על מעצר עד תום הליכים של "אנשים נורמטיביים", החשודים בעבירות חמורות, צריכה להיות עניינית ושוויונית. בעולם שלנו, התייחסות הציבורית נגזרת לא אחת מהעמדה הפוליטית.
כך למשל, בימין מתנגדים למעצר כזה כשמדובר בעצורים מסביבת רה"מ, אך תומכים במעצר כשמדובר ב"עצורי הפחים"; תמונת ראי הפוכה היתה בהתייחסות לכך משמאל, שחלקים ממנו יצאו לקמפיין בעד עצורים אלו, שלא היה מבייש את מה שהם מגדירים - לעתים בצדק - כ"מכונת הרעל" מימין.
הגדיל לעשות עיתון "הארץ", שבלהט הפוזיציה טחו עיני עורכיו מלהבחין באבסורד, כשעיתון המתיימר להגן על שלטון החוק מכתיר בכותרת מאמר המערכת שלו את פרקליט המדינה בתואר "קרנף המדינה", וזאת בשל עמדת הפרקליטות בנושא; היו אף שתלו בבתי המשפט שאישרו את המעצר הטיות ושיקולים פוליטיים, ושוב, ממעמקי הפוזיציה לא הבחינו בכך שטענותיהם הן תמונת ראי לטענות מימין כלפי שופטים במקרים אחרים.
ג. בעולם מתוקן, מימין ומשמאל אמורים לכבד בעלי תפקידים ממלכתיים, גם אם יש ביקורת על תפקודם או על אופן מינויים. בעולם שלנו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה לא מכיר בנשיא ביהמ"ש העליון יצחק עמית ולא מזמין אותו ואת היועצת המשפטית לממשלה לאירועים ממלכתיים, בעוד שרים וח"כים משתלחים בהם בשפה בוטה.
מנגד, יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד מכנה את מבקר המדינה "מבקר מטעם", ויו"ר מפלגת "הדמוקרטים" יאיר גולן מכריז כי בממשלה הבאה שירכיבו הם ידיחו את ראש השב"כ החדש, שהעזו לבחור בניגוד לטעמו. אז אחרי שלכל מחנה יש את החשודים "שלו", לכל מחנה יש כעת גם את שומרי הסף "שלו" - אלו שהם בעדם ואלו שהם נגדם. מכאן ועד להתפוררות התשתית הממלכתית הבסיסית והעדינה המחברת אותנו - הדרך קצרה.
נדמה, אפוא, שהפער בין העולם המתוקן לעולם שבו אנו חיים הולך ומתרחב. איני נאיבי - תמיד היה ויהיה פער בין העולם הרצוי לזה המצוי. בשירו של שלמה ארצי ניתן אמנם להפליג עד כדי "תתארו לכם עולם יפה", שבו "הולכים עם שמש בכיסים... שמיים מעליכם, האהבה איתכם"; אך במציאות הקודרת שלנו, כל צד משוכנע שהשמש מאירה את אלת הצדק שנמצאת מעל ראשו בלבד, וממילא לא האהבה איתנו, אלא השנאה היא זו שמבעבעת כלפי הצד השני.
קחו אחריות
הפער בין העולם הרצוי לזה המצוי מובנה כבר מראשית הבריאה. קראנו זה לא כבר בפרשת בראשית על האדמה שנצטוותה להוציא "עץ פרי", כך שבעולם האידיאלי אמור היה להיות "טעם העץ כטעם הפרי"; אך בהמשך נאמר שהאדמה הוציאה לבסוף "עץ עושה פרי", כפי שאנו מכירים בעולם הריאלי, בו רק לפרי יש טעם ולא לעץ.
הפער בין העולמות הוא מובנה, כאמור, אך זה לא אומר שאין לשאוף לצמצומו. אם חפצי חיים אנו - שומה על כולנו, מימין ומשמאל, להתנתק מההתייחסות המחנאית האוטומטית לכל נושא. פערים היו ויהיו, אך הסתכלות עניינית ונטולת פוזיציה עשויה לצמצמם.
החוט הדק המקשר בינינו, החבל שעליו כולנו תלויים, ידע טלטלות רבות בשלוש השנים האחרונות, והוא מאיים להיפרם. האחריות לפעול לחיזוקו של החבל ולהישמר ממשיכתו יתר על המידה, מוטלת בראש ובראשונה על מנהיגי הציבור, אך גם על ראשי המערכת המשפטית. אם כולם יפעלו בדרך זו - עולמנו יהיה מתוקן קצת יותר, "היום שאחרי" בישראל יהיה בהיר יותר, ונהיה ראויים לקורבנם של דניאל פרץ ז"ל וחבריו שנפלו, כמו גם להקרבתם המתמשכת של מאות אלפי חיילינו. לו יהי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו