מה עובר על אלון אהל מאז שוחרר משבי חמאס?

לפני כחודשיים דיברתי עם קובי אהל, זמן קצר אחרי פרסום אות החיים מבנו, אלון, שהגיע מחמאס. נקודת הזמן במלחמה הייתה רגע לפני הכניסה לעיר עזה, כשהמטרה של ארגון הטרור הייתה להבהיל את משפחותיהם של אלון ושל גיא גלבוע דלאל - שתועד יחד איתו בשטח העיר.

ימים ספורים לאחר מכן, פורסם אות חיים נוסף של אלון. כעת, שנתיים אחרי שנחטף מהמיגונית בצומת רעים ועבר שבי קשה וייסורים מטלטלים – אלון (24) החל סוף סוף החל את חייו החדשים ואת המסע להגשים את החלומות שלו.

אביו של אלון,  קובי, שנלחם על בנו בכל מקום אפשר, מבהיר שהמסע לא תם, אך האופטימיות והחיוך מוליכים אותו גם כעת.

מה שלום אלון אחרי קצת יותר משבועיים שהוא סוף סוף בבית?

"כל יום רואים שיפור. הוא הגיע משם עם הרבה אופטימיות, תקווה ורצון לחזור לחיים. הוא אמר לנו: 'אני לא רוצה שיראו בי שורד שבי, אלא כסמל לתקווה' - וזה מה שהוא עושה. הוא צריך לחזק את עצמו מבחינה פיזית נפשית, ולהיות במקום ששמנו הוא ממשיך הלאה.

"התהליך הזה משולב בשיקום שהתחיל בבית החולים בילינסון, בניתוח שהוא הולך אליו ביום ראשון להוצאת רסיסים, בטיפול הנפשי שהוא ביקש לבנות לעצמו, וכמובן גם דרך המוזיקה שבזכותה הוא שרד את השנתיים האחרונות.

"אנחנו חושפים אותו לאט לעולם החיצוני. הוא היה מנותק במשך שנתיים מהעולם, למעט כמה תמונות שהראו לו של אנשים מחזיקים את התמונה שלו. חלק מתהליך השיקום הוא לחשוף אותו למה שקרה פה. הוא עשה עם עצמו תהליך של דמיון מודרך ומדיטציה. הוא כל הזמן דמיין את הרגע שהוא חוזר לחיים, ואת החלומות שלו מתגשמים".

נחזור לשבעה באוקטובר: הוא זוכר את הרגע שבו הוא מקבל את הרסיסים בעין, את הרגע שיכול להיות שהוא מאבד אותה?

" הוא מדחיק את מה שקרה בשבעה באוקטובר, הוא יותר מדבר על התקופה בשבי חמאס. היה אירוע קשה מאוד בתוך המיגונית: גם של רצח של חברים שלו ופגיעה באנשים שהיו שם, ומאותו רגע הוא מתחיל את ההישרדות שלו בשבי. אני חושב שזה בא ממקום שהוא מגן על עצמו. היו לו חודשים ארוכים של כאב מרסיסים בעין, בראש ובגוף והתמודדות לבד, כי הוא לא קיבל טיפול רפואי".

אולי הוא גם שומר עליכם כמשפחה

"גם, למרות שעל ההתחלה הוא אמר לנו 'תשאלו הכל, כל מה שאני יכול אני אספר'. חלק מהתהליך עם עצמו זה גם להוציא את זה החוצה".

קח אותי לרגע שבו אליה כהן עוזב אותו והוא נשאר לבד לגמרי במנהרה. איך מחזיקים תקופה כל כך ארוכה לבד ונשארים אופטימיים?

"הוא היה שבעה-שמונה חודשים לבד עם שובים שהם לא חבר'ה שאתה יכול לדבר איתם. הוא הבין שעל מנת לשרוד הוא חייב להיות חזק בעיקר נפשית. הוא מצא לעצמו את הדרכים: אם זה סוג של תפילות בוקר, מדיטציה או דמיון מודרך. הוא התמקד בעצמו, ברגע שבו ייצא החוצה ובמוזיקה. הוא זמזם לעצמו שירים שניגן לעצמו בראש. לקראת הסוף, כשהיה בעיר עזה, הוא קיבל כמה ספרים באנגלית.

הוא היה יחד עם גיא גלבוע דלאל, שניהם היו כמגן אנושי.

"זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלנו ממנו אות חיים פיזי. העבירו אותו צפונה כדי לבוא ולהגיד – ברגע שצה"ל נכנס הם עלולים להיפגע. אלון סיפר שבזמן שהלחימה הייתה אינטנסיבית בחוץ, הם הרגישו את זה בפנים, בעיקר ביחס של השובים אליהם. הם היו אלימים יותר וגם קיבלו פחות מזון".

אפשר גם להסתכל על זה מזווית אחרת: העובדה שנלחמים, הם הרגישו איזושהי אופטימיות שאולי יוציאו אותם בקרוב הביתה?

"אלון לאורך כל התקופה ידע שהוא צריך לשמור על עצמו חי, ושמדינת ישראל תעשה הכל על מנת להוציא אותו. הוא לא ידע כמה זמן זה ייקח, היו הרבה פעמים שאמרו להם: 'הנה אתם יוצאים', ובסופו של דבר זה לא קרה. הוא אומר שאלי שרעבי היה סוג של מנטור שלו, והכין אותו לתקופה שבה היה לבד שבעה חודשים.

"זה דבר בלתי מובן. אנחנו חושבים על הילדים שלנו ועוטפים אותם, ובסיטואציה הזאת, כהורה, לא הייתה לי שום שליטה. אני סמכתי על אלון שיידע להחזיק את עצמו שם, אבל זו תקופה מאוד קשה. אתה יודע שהוא נמצא במקום רע, ועם כל זה אתה צריך לסמוך עליו ולשלוח לו אנרגיות וכוחות,   ולדעת שהוא יעשה את העבודה שם.

"במקביל, אני הייתי צריך לעשות את העבודה שלי פה ולדאוג שיצילו אותו, כי ראינו מקרים של חטופים שנרצחו בשבי. בכל דקה יכול לקרות משהו לבן שלי ואין לי שליטה על זה, זה קשה. עידית ואני רצנו לכל מקום, בידיעה ובתקווה ובאמונה שאלון חוזר. כל הזמן דמיינו את הרגע הזה והנה זה קרה.

"הוא מתחיל תהליך שיקום לא פשוט, יש אי ודאות אבל אפשר לקבל החלטות הרבה יותר מושכלות ובטוחות. כבר בימים הראשונים הוא אמר לנו שהוא לא רוצה שיזכירו אותי כשורד שבי, וגם שהוא רוצה לעסוק בנושא הרעב – שהוא הדבר הכי גרוע שיכול להיות. הגוף כאב הוא לא היה יכול לישון, לא לעשות שום דבר.

"כשאתה מסתכל על זה אתה אומר 'וואו, הוא רק יצא מהשבי וכבר רוצה לעזור לאנשים'. הוא אומר לי שאחרי שעבר את הרע מכל, הוא רוצה לעזור לאנשים שנמצאים במקומות קשים לצמוח, לגדול ולראות תמיד את התקווה"

איך היו נראות השיחות שלו עם אלוקים? סיפרת שהוא היה עושה תפילות בוקר שם

"הוא היה הרבה בהודיה. גם אם הוא קיבל חצי פיתה, הוא הודה על מה שקיבל. הוא הודה גם על הזמן, על היכולת לנשום, לקום ולהמשיך הלאה. רוב השיחות שלו עם אלוקים היו על זה".

קח אותי לרגע הפגישה אחרי שנתיים: כמה זמן לוקח לכם לעכל? כמה זמן לוקח לו לעכל שהוא באמת בבית אחרי שכל הזמן עובדים עליו שם?

"עד שאתה לא רואה את זה אתה לא מאמין. יומיים לפני השחרור הודיעו להם שהם יוצאים, אבל עד ארבע בבוקר כשהתחילו להכין אותם ליציאה - הוא לא האמין שזה יקרה. כשראיתי אותו עובר מהצלב האדום לצה"ל ואת החיוך שלו, אמרתי לעצמי 'וואו זה אלון'.

"הוא חיכה לנו בחדר וראה את האחים שלו, ענבר ורונן, קודם. הוא היה בהלם כי הם בגילאים שבהם משתנים מאוד. היה מפגש משמח בצורה מדהימה, חיבוק שכל הזמן התפללתי אליו. מפה והלאה אנחנו לא נפרדים. אני מאמין שבאיזשהו שלב הוא ירצה להמשיך בדרכו, אבל כרגע אנחנו צמודים אליו כל הזמן".

אתם נפגשים בבית החולים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. מה קורה בשיחה הזו?

" מצד אחד שיחה מאוד שמחה, מצד שני אלון סיפר שם על הקושי בשבי. הוא סיפר על האמונה שישראל עושה הכל, ועל החשש שמשהו יכול להשתבש. הוא הודה על זה שהוציאו אותו ועשו הכל על מנת להציל את החיים שלו".

לסיום, פתחתם בקמפיין גיוס המונים לשיקום של אלון. אמרת שביום ראשון הוא עושה ניתוח חשוב מאוד בעין שיכול להציל אותה, ספר על הקמפיין הזה

"יצאנו בגיוס המונים כדי לתת לאלון את הבסיס לצמוח, לגדול, להשתקם ולהיות במקום הכי בטוח. אלון נכנס פה למסע שיכול להימשך כל חייו, הוא עבר שבי קשה מאוד עם התעללויות פיזיות ונפשיות והרעבה קיצונית. ואנחנו לא יודעים מה מחכה לנו. אני רוצה לתת לאלון את הביטחון שאם יהיה טיפול שהוא יצטרך לעשות, או משהו סביב המוזיקה או לימודים, שהפן הכלכלי לא יעכב אותו. אני קורא לכל מי שרוצה לעזור לאלון, להיות שותף בשיקום שלו".

להצטרפות לקמפיין מימון ההמונים, אלון, אתה לא לבד: https://www.charidy.com/alonohel