מאות תושבי קרית אתא חלקו היום (חמישי) כבוד אחרון בפעם השלישית לאופיר צרפתי לאחר שחלקי גופה נוספים שלו הושבו לאחרונה מעזה. קברו של אופיר נפתח במעמד הלוויה, בתוכו הוטמנה הקופסה עם האברים, והוא כוסה בחזרה.
אימו רישל צרפתי, ספדה לו: "בשבילי זה כבוד גדול. הילד שלי הוא גיבור, הוא גיבור שחונך לטוב, לאהבת אדם ואהבת החברים. הוא השאיר לנו מורשת מכובדת שאותה נמשיך. אני מודה לכל מי שהגיע לכבד את אופיר ומקווה שזאת באמת דרכו האחרונה והפעם האחרונה שאנחנו נגיע לפה.
"אני רוצה להודות ללוחמים וללוחמות שלנו שחירפו את נפשם בשביל שאנחנו היום נעמוד זקופים אחרי המלחמה. אופיר, הבחירה שלך להציל חיים גם בחייך וגם במותך היו ברורים לנו. ככה חינכנו אותך, חלמתי אותך ילד יפה שלי, כמו שמשון הגיבור, מזיע, נלחם על העם שלנו. אני רוצה לבקש ממך סליחה, סליחה שחטפו אותך והתעללו בך סליחה שלא הצלחתי להגן עליך. אני בכל יום מתפללת בשבילך שנהיה ראויים לך, דומים לך, מלך שלנו. תמשיך להיות נוכח בדרכך בחיים שלנו לעולם אבל לעולם לא נשכח אותך, מלאך אהוב ליבנו, יהי זכרך ברוך".
אחותו של אופיר, שובל צרפתי אמרה מעל קברו: "אני עומדת פה ותוהה לעצמי, איך נפרדים מאח בפעם השלישית. מה אני אמורה להרגיש? מה אני אמורה לומר? פעם נשארתי חסרת מילים, ואני רק רוצה לומר סליחה. סליחה, אופיר, שלא היינו שם להגן עליך. סליחה, אופיר, שלא שמעת את כולנו עוד פעם אחת. סליחה, שנאלצת להיאבק במחבלים לבד, בלי צבא שישמור עלייך. סליחה, אופיר, שהמבט האחרון שלך פגש שטן.
"סליחה שזה נגמר ככה"
"סליחה, אופיר, שזה נגמר ככה, שפגעו בך ככה. סליחה, אופיר, שהמשכנו הלאה, שהחיים קורים והימים רצים ורק אתה עצרת. סליחה, שאתה לא מכיר את האחיינים שלך. וסליחה, אופיר, סליחה שחזרת בשלבים. סליחה שחיללו אותך ככה. סליחה שאתה לא נח כבר שנתיים. סליחה שזה לקח הרבה זמן.
"לא נפרדנו לפני שנתיים, אז בטח גם היום זה לא היה בכתב פרידה. אני יודעת שאתה כאן, שאתה שומר ומכוון אותנו, ולא נותן לנו לסבול סתם. אני יודעת שאתה שלם עם ההחלטה שקיבלת, למרות כל מה שבא אחריה. אני יודעת שאם היית יכול, היית בוחר בזה שוב ושוב. אני כועסת עליך ואוהבת אותך בו זמנית. ואני רוצה שתדעו... אני רוצה שתדעו שאופיר לא נכנע. הוא נלחם ונאבק בשובים שלו עד הרגע שסגר את עיניו. אופיר הסתכל להם עמוק בעיניים ואמר להם שהם לא ינצחו אותו".
אופיר עצם את עיניו כשהוא שלוו ויפה, נראה כמו מלאך, וכך לנצח אנחנו נזכור אותו. אל תדמיינו דמיונות היום. רק תזכרו את האור של אופיר. תודה עליך ועל זה שלימדת אותי שאפשר לחיות יחד בכל מיני צורות. תודה שאתה לא משחרר, תודה שאתה מקשיב, ותודה שזכיתי בך לפני 29 שנים. אולי את הגוף שלך חיללו, אבל את הנשמה היפה והטובה שלך לעולם לא יצליחו. תמיד עשית טוב לכולם וכנראה שגם הפעם תעשה. אוהבת אותך מאוד, מתגעגעת אליך ממש. ומתפללת שעכשיו תוכל לנוח. אתה לנצח תהיה הכתר שעל ראשי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו