במדינת ישראל חיים כ-4,500 צעירים המוגדרים כחסרי עורף משפחתי - צעירים שגדלו בפנימיות רווחה, כפרי נוער או משפחות אומנה, וכעת, בין גיל 18 ל-25, נאלצים להתמודד לבדם עם החיים. אתמול (29.10) התקיים בכנסת האירוע השנתי של השדולה לקידום כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה, שחשף נתונים קשים במיוחד על השפעת המלחמה על אוכלוסייה פגיעה זו.
המלחמה העמיקה את המשבר
מנכ"לית המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן, הציגה בכנסת נתונים מדאיגים: למעלה מ-90% מהילדים ובני הנוער במדינה חוו מצבים של לחץ, חרדה או פחד במהלך המלחמה. מפרוץ המלחמה חלה עלייה של כ-80% בעבירות מין ברשת, לצד עלייה משמעותית במקרי אלימות במשפחה. "החשש הוא שדווקא עכשיו, עם סיום המלחמה, התסמינים יתפרצו ונראה החמרה במצבם הרגשי של הילדים ובני הנוער", הזהירה וינדמן.
ברכי בן סימון, חוקרת במכון מאיירס-ג'וינט ברוקדייל, הוסיפה נתונים מדאיגים נוספים: 28% מהצעירים בישראל נאלצו לעזוב את עבודתם במהלך המלחמה, 50% דיווחו על החמרה במצבם הנפשי, ו-25% נפגעו ישירות מאירועי הטרור.
אך המצב של צעירים חסרי העורף המשפחתי חמור אף יותר. סקר שהציגה מנכ"לית פורום "נראות", שלי שטרכר שלו, מגלה כי 78% מהצעירים והצעירות חסרי העורף לא עבדו באופן סדיר במהלך מבצע "עם כלביא", 70% העידו שמצבם הכלכלי הורע, ו-84% ציינו קושי רגשי שגבר בימי המלחמה.
"לפני הכל, צעירים חסרי העורף המשפחתי זקוקים לסיוע חומרי כמו תווי מזון וסיוע בשכר דירה", הבהירה שטרכר שלו. "הם צריכים כסף, לא רק תוכניות וליווי רגשי".
משבר המדריכים: עוזבים אחרי חודשיים
אחד הנושאים המרכזיים שעלו באירוע היה משבר שכר המדריכים בפנימיות הרווחה. רבים מחברי הכנסת שהשתתפו בדיון הדגישו שלמעלה ממחציתם של המדריכים עוזבים את תפקידם בפנימיות לאחר חודשים בודדים בלבד - תופעה קשה במיוחד לילדים שהמדריך מהווה עבורם את הדמות המרכזית והיציבה בחייהם.
ח"כים כמו נאור שירי מ"יש עתיד" ופנינה תמנו שטה מ"המחנה הממלכתי", שגדלה בעצמה בפנימייה, ציינו את ההכרח להוסיף כ-70 מיליון שקלים לשיפור שכר המדריכים.
שר הרווחה לשעבר, ח"כ מאיר כהן, הסביר: "מדריכים מתחלפים כל חודש-חודשיים בגלל השכר הנמוך - תופעה שפוגעת קשות בילדי הפנימיות. האתגר הנוסף הוא ליווי בוגרי המסגרות הללו לאחר גיל 18. נמשיך להילחם בוועדות הכנסת, ובכל מקום שנדרש, למען העתיד של ילדי ובוגרי הפנימיות".
"לא ויתרו עליי, גם כשויתרתי על עצמי"
יעלה סלוק, בוגרת כפר הנוער איילת השחר המוגדרת כחסרת עורף משפחתי, סיפרה את סיפורה האישי. "אחרי הצבא נקלעתי למצב קשה - דלתות המדינה נסגרו", היא סיפרה. "עד שנכנסתי לפרויקט 'גשר לעצמאות', תוכנית ליווי ודיור לצעירים נעדרי עורף משפחתי. שם הרימו אותי, מינפו את היכולות שלי, ותוך שבועיים סיפקו לי קורת גג".
המסר שלה היה ברור: "ילד שמקבל יד מושטת בזמן יכול להפוך מסיפור כואב לסיפור הצלחה. זה דורש מערכת שלא מוותרת וכתף יציבה - גם כשהכל מתמוטט".
השקעה או מחיר כבד
אבי נאור, יו"ר הפורום הציבורי למען כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה, הציג את המשוואה הכלכלית-חברתית: "השקעה בצעירים הללו משמעה השתלבות בשוק העבודה, השכלה גבוהה, שירות צבאי ואזרחי משמעותי. ואילו הזנחה שלהם פירושה עוני, תלות במערכות הרווחה ועלויות כבדות למדינה. זו הבחירה שלנו כחברה - להשקיע מראש או לשלם מחיר כבד אחר כך".
מנכ"ל הפורום, אבי אלבאז, הוסיף: "השנתיים החולפות העצימו את הצורך להעמיק את העשייה. דרך השותפים שלנו סייענו ליותר מ-2,000 צעירים וצעירות בוגרי מסגרות חוץ-ביתיות בצל המלחמה. הגיע הזמן לחוקק חוק לצעירים חסרי עורף משפחתי, שיספק להם את כלל המענים ויעגן את זכויותיהם".
"נמשיך גם אם זה לא אלקטורלי"
ח"כ משה קינלי טור-פז, מראשי השדולה, סיכם: "מדובר באחת השדולות היעילות כאן בכנסת. הצלחנו להעלות חלק מהתקציבים אבל יש לנו עוד דרך ארוכה. מבטיח בשמי ובשם שותפיי למאבק - נמשיך להיאבק למען חסרי העורף המשפחתי. נמשיך לעסוק בכך גם אם זה לא 'אלקטורלי', אלא כי זה הדבר הנכון לעשות".
ח"כ דן אילוז הוסיף: "בשנתיים האחרונות רואים היטב את התרומה של כפרי הנוער לחברה הישראלית. כמות האנשים שנמצאת כאן מעידה עד כמה הנושא הזה חשוב ובוער בכולנו. השקעה באותם צעירים היא השקעה בעתיד של מדינת ישראל".
באירוע השתתפו 18 חברי כנסת, נציגי משרדי ממשלה, ארגוני חברה אזרחית, אנשי חינוך ואקדמיה, ומנהלי, חניכי ובוגרי מסגרות חוץ-ביתיות. המסר המרכזי: חוסנה של המדינה נמדד ביחסה לקבוצות המוחלשות ביותר בתוכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו