"רצה למצות את החיים, לא רק לשרוד אותם": רס”ר (מיל’) אפי פלדבאום הובא למנוחות

רס”ר (מיל’) אפי (יונה אפרים) פלדבאום הובא היום (רביעי) למנוחות בהר הרצל בירושלים. אפי בן ה-37, תושב בנימין, נפל אתמול בקרב במרחב רפיח שבדרום רצועת עזה. הוא הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים.

אשתו, שולמית, ספדה לו: "אפי תמיד אהב לשאוף גבוהה. הוא תמיד רצה להתקדם וללמוד עוד, בלי לחשוב יותר מדי, והוא מצא את הדרך גם כשלא הכל הלך כפי שתוכנן. בזמן האחרון הוא חזר על זה שהוא רוצה למצות את החיים, לא רק לשרוד אותם אלה לחיות אותם. הוא לימד אותנו ונתן לנו את הכוחות להתמודד לצמוח ולשאוף לעוד. איך אפשר להיות יותר ויותר טוב. הוא תמיד בישל ואהב אוכל מפנק של שפע".

"הוא אהב אנשים, לעזור להם. לפתור דברים גם כשקשה", המשיכה. "הוא חשב הלאה. אפי תודה על כל המתנות, בבקשה תתפל, תיהיה איתנו, תדאג לאחדות ושהמלחמה תגמר בצורה שכולם יהיו מאוחדים. כפי שאתה תמיד פעלת לקבל את האחר שלא ישתנה. בלי לשפוט ובלי לחשוב. תמיד הייתה ענוו. תשמור עלינו. ועל עם ישראל שלא יהיו משפחות כמונו. שהגאולה תגיע".

דינה אימו של אפי, ספדה:  "לפני 37 שנים ביקשתי מה' שייתן לי בן, שיהיה יקר לא רק לי אלה גם לו. שיהיה הבן אדם הכי טוב. אתמול הרגשתי את ההמשך. פתאום הכאב שהרגשתי היה ענק. כשאפי התגייס הוא אמר לי 'אל תדאגי אני, אגיד לך מתי לדאוג'. וכשהוא נכנס לעזה הוא התקשר ואמר אמא עכשיו את יכולה לדאוג. אבל אתמול הוא התקשר ולא אמר לי. במבט אחד הוא אמר דברים עמוקים. יכל להסביר דברים שלא יכל להסביר במילים".

אימו של אפי סיפרה על הפעם האחרונה שהוא ביקר: "זה היה בערב סוכות. והוא אמר בגאווה שהוא עשה 650 ימים במילואים. הוא אמר שהוא אוהב את התפקיד - לעזור ולהחזיר למדינה. ליד הדלת אמר סליחה שלא באתי לבקר יותר. בין הצבא למשפחה לא היה לי זמן. בעיניים הוא אמר כמה הוא אוהב אותי. אמרתי לו זה בסדר, אני מבינה כשתסיים את המילואים ניפגש. אתמול הוא סיים את המילואים ואני פוגשת אותו. אפי לימד אותי להמשיך ולהחזיק מעמד. אבל אפי לא לימדת אותי לעשות את זה בלעדיך".

ישראל, אחיו של אפי, סיפר בהספדו: "בתחילת המלחמה שאלתי אותך על מסירות הנפש שלך לפנות לוחמים. אמרת לי 'המפקד אמר לי להרוס חמישה בתים ביום, אני הרסתי 40. אני לא עוצר'. כמה עשית בהתנדבות, שאלתי אותו איך אתה נכנס, אמר שהרכב על חשבונו, הדלק על חשבונו. בכל מקום מדברים על הגבורה שלך. שאצלך לא היו הפכים. רק פסיפס. מצד אחד התנדבות ומן הצד השני גבורה".

עוד סיפר על אחיו כי היה עושה הרבה אירועים בהתנדבות: "יש באפי המון דברים טובים שכל אחד יכול לקחת איתו". והוסיף: "אתה נלחמת על הארץ ונהרגת על הארץ. מסרת את הנפש על הארץ הקדושה. נוח בשלום, לך למעלה ותחפור לו שיביא את הגאולה, שתהיה הנופל האחרון".

ברוך, אחיו של אפי: "אפי עשית וכך הלכת. בעודך מחייך ומזמזם שירי שבת. מצדיע לך. גידלתם יחד ילדים מדהימים. לראות את ההערצה שלהם אליכם, זה מדהים. בכל הזמן שנלחמנו, נלחמנו בשביל להביא את החטופים. החולשה הזאת שלנו היא החוזקה הגדולה ביותר שלנו כעם וכאומה. וכמו האמירה של אלי שרעבי: 'זה לא ימין או שמאל זה ישר'".

"אפי הוא דוגמה למלך"

זכריה, אחיו של אפי: "בתקופה האחרונה הייתי גם בעזה. ניסיתי לתאם שניפגש שם והוא דחה את זה. הבנתי שבעזה הוא בא לעבוד.השבת הקרובה הייתה צריכה להיות שבת משפחתית. שאלתי אם הוא בא, הוא אמר שהוא רוצה, אך אי אפשר לבנות על זה, עד הרגע האחרון. אז תדע אפי, עשיתי אתמול קניות ועשיתי גם בשבילכם. אפי היקר והאהוב. אני רוצה לבקש סליחה על ההתנהגות שלי אליך כשהיינו ילדים. אני רוצה לבקש סליחה שוב. אני יודע שסלחת לי, אבל אני רוצה לבקש שוב. אנחנו אוהבים אותך".

שלומי, אחיו של אפי, ספד: "ביקשת שאברר בשבילך משהו כי רצית לדעת את האמת. אתמול שעה וחצי לפני שירו בך ישבתי עם הרב והוא ענה. אפי אתה לא צריך את התשובה, אתה רק רצית את האמת,  כשהייתי בן שנה את הגעת הביתה, היית חכם ממני. התקשרתי אליך ביום כיפור לבקש סליחה. שאלת מה האובססיה, עניתי שאנחנו 11 אחים ורק אליך אני מתקשר. אתה ענית תשובה של גיבור. אפי הוא דוגמה למלך איפה רואים בני אדם כאלה? הלוואי ונלמד ממך. את התשובה של הרב אספר לך בלילה".

מירי אחותו של אפי, סיפרה בהספדה: "היית האדם הנחוש ביותר. עם רצית לשבור קיר הייתה עושה את זה. היית גאה במה שאתה עושה. אתה כלכך חסר. אני בטוחה שאם היינו חוזרים אחורה ושואלים איך היית רוצה ללכת היית רוצה ללכת ככה. כמו בסיפורים שהייתה מספר לנו כילד".