הדור שנשא ארונות - והדור שחייב לבנות

מחר ניסע לאזור מצפה רמון. הבן שלי, יחד עם עוד עשרות צוערים, יסיים את קורס הקצינים, הוא יהיה שונה מעט מקורסי הקצינים שקדמו לו. על רחבת המסדרים של בה"ד 1 יעמדו מחר קצינים ששרתו כלוחמים במהלך המלחמה האחרונה.

את המסלול הם סיימו על חוף הים של עזה וחלק מהכשרתם בקורסי המפקדים הייתה בלחימת אמת בגזרות השונות. הם שונים מנטלית ומקצועית מאחרים שעמדו ברחבת המסדרים הזו בעבר. הם מבינים טוב יותר את המשמעות וכובד המשקל של הארונות שיונחו ממחר על כתפיהם. הם נשאו את ארונות חבריהם לקרב ופינו את חבריהם הפצועים. הם מבינים היטב את הנדרש מהם ברמה המקצועית והפנימו היטב את המשמעות של קצין בשדה הקרב.

מדובר בדור בוגר ובשל. דור עטור ניסיון מלחמה. דור שמבין היטב את המחיר וגם את הערך שלשמו הם מוכנים לשלם את המחיר הכבד. דור שנכון להכריע כל אויב. דור שראה, המון. אולי יותר מידי. דור ניצחון.

ואנחנו, אלו שנשב ביציע בית הספר לקצינים, בפועל או בבית, גם עלינו מוטלת חובה. חובתנו לחבור אליהם ולבנות קומה חדשה במדינת ישראל. ברוח ובמעש.

דומה כי בשנתיים האחרונות התבגרנו, כאומה וכפרטים. גם אם זה לא נראה בטלוויזיה, נשמע ברדיו או נקרא בעיתונים וברשתות החברתיות, העם הזה עבר פאזה.

מחר בצהריים, בחום של הנגב, יעמדו עשרות צוערים לוחמים עם כומתות על הראשים. אף אחד לא ידע מה יש מתחת לכומתה. כיפה סרוגה או שחורה או כיפת השמיים. בוודאי שאף אחד לא ידע מה עובר בראש של חובשי הכומתות. יהיו שם כומתות בצבעים שונים שמבטאים שונות, כי תמיד יש שונות, אבל אחרת מזו שאנחנו מורגלים לקטלג בחברה הישראלית.

עד היום, אחדות הכומתות, הייתה אחדות גורל. היה ברור שאם לא נהיה תלויים אחד בשני, נהיה תלויים אחד ליד השני. אמנם אסון ה-7.10 חידד שוב את הצורך באחדות הגורל, אבל אנחנו זקוקים ליותר מזה, לאחדות ייעוד. אנחנו זקוקים לברר את משימתנו הלאומית המשותפת ולהסתער עליה. יחד.

עד היום, בשם אחדות הגורל, השתקנו את המחלוקות בינינו ואת ראיית המציאות השונה. לכן, כל פעם שתחושת האיום הקיומי הטשטשה, המחלוקת התגברה.

אחדות הייעוד לא מבקשת להשתיק את השוני בינינו. להיפך, השוני בינינו נדרש וחשוב. כשיש משימה לאומית משותפת, שוני הוא עוצמה ולא חולשה. אם אנחנו רוצים לעלות קומה ולבצע את משימתנו המשותפת בצורה הטובה ביותר, קריטי שיעלו גישות שונות ותשוקף ראיית מציאות מגוונת. רק כך נחדד את הדרך המשותפת בצורה המיטבית. בכבוד הדדי.

הגיע השעה לעלות קומה. הגיעה הזמן שמדינת ישראל, מדינת העם היהודי, תברר באומץ ובגאווה את זהותה היהודית שהיא המסד האמיתי לחיינו כאן. משימתנו הלאומית המשותפת נגזרת מהיותנו בני העם היהודי, עם ישראל. על כל גווניו. על זה חלם העם היהודי במשך 2000 שנות גלות, לכונן כאן מדינה שתוציא לפועל את רוחו הייחודית.

והגיע השעה שמדינת ישראל, על מערכות הממשל שלה, תעלה קומה ותהפוך מקצועית ויעילה יותר עבור תושביה. אנחנו חייבים להתחיל לצאת מהפוזיציה הפוליטית שמלווה אותנו כבר יותר מידי זמן ובשמה מערכות שירות המדינה אינן ברמה הנדרשת. הן משקולת לרגלי הנס שנקרא מדינת ישראל. הגיע הזמן למנגנוני ממשל איכותיים שמתפקדים ברמה הגבוהה ביותר עבור אזרחי ישראל ומשקפים את רצון העם כפי שבא לידי ביטוי בקלפי.

הגיעה השעה, שכמו בכל גוף עסקי, גם בשירות המדינה תהיה היררכיה ברורה מחד וחוסר פשרות על הרמה המקצועית מאידך. נדרשות מערכות ממשל וביצוע מקצועיות שנאמנות לבחירת העם ובשרות העם. ב-77 שנים מדינת ישראל הגיעה להישגים אדירים, ניתן רק לדמיין לאן אנחנו יכולים להגיע עם מנגנון ביצועי טוב יותר.

זה הזמן לקומה חדשה. זה הזמן לשינוי גישה לאומי, לאחדות ייעוד. נפסיק לחשוב מה השני לא עושה, אלא מה אנחנו יכולים לעשות כדי להיות טובים יותר. יחד. אנחנו חייבים זאת לבנינו על רחבת המסדרים. לאלו שעומדים שם פיזית ולחבריהם שלא זכו לעמוד שם איתם פיזית, אבל עומדים שם יחד איתם בין השורות.

עדו נורדן הוא יו"ר פורום הבכירים יוצאי השירות הציבורי ואביו של סגן ר' קצין טרי בחיל השריון