התעלול הוא על חשבונכם: כשאתם חוגגים "האלווין" אתם משקרים בעיקר לעצמכם

מה שאני מתכוון לעשות בטור הזה - זה לנסות להסביר לכם איך אתם נראים מהצד, במילה אחת: פתטיים • זה שתסתובבו ברחוב ותגידו במבטא ישראלי "טריק או טריט?" לא יעזור לכם בדרך לגרין קארד

פופ אפ האלווין בדיזינגוף סנטר, צילום: אלכס קפלן

נפתח בשתי הבהרות: הראשונה - אין לי שום כוונה להרוס לכם את המסיבה, והשנייה - חרף הכיפה שלראשי אני לא מתכוון לפתוח בהטפה דתית. אם אתם מעוניינים לחגוג את ליל כל הקדושים, סליחה, ההאלווין כמובן (כי אתם כל כך אנשי העולם הגדול ודוברי לועזית), אני ממש מקווה שתהנו, שיהיה לכם מצחיק ומפחיד, ושהילדים יהיו מבסוטים. כי הרי זה בכלל לא בשבילכם, זה בשבילם. לא?

מה שבכל זאת אני מתכוון לעשות בטור הזה זה לנסות להסביר לכם איך אתם נראים מהצד. במילה אחת: פאתטיים.

יש אנשים שיקראו את הטור הזה ולא יבינו על מה אני מדבר. חגיגת האלווין בישראל? איפה יש דבר כזה? אז תתפלאו, יש כאלה שכבר שבועות נערכים, מתכננים תחפושות, מזמינים קישוטי דלעות ומנורות צבעוניות, קורי עכביש וגולגלות. באזורים מסוימים בארץ (מאוד מסוימים) חבורות ילדים יסתובבו ביום שישי הקרוב בשעות החשיכה מחופשים (מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע או לפחות פעמיים בשנה), יעברו בין בתים מקושטים בשכונה (ד"ש מסוכות), ידפקו על דלתות ויכריזו "טריק או טריט?" (יש גרסה עברית לזה?). כן, בדיוק כל מה שראינו כולנו בסרטים ובסדרות הטלוויזיה מאמריקה.

זה בעצם מהות העניין. שנים ישבנו מול הטלוויזיה וראינו את החגיגה הזו. אבל תמיד היה ברור לנו שזה לא שלנו. זה אירוע שלהם. אך ככל שנטפליקס וחברותיה לשירותי הסטרימינג נכנסו לחיינו, כך הנורות המנצנצנות נראו לנו כזהב.

חגיגות ליל כל הקדושים, צילום: אי.אף.פי

ועוד דבר כמובן: הרשתות החברתיות. כי בואו נודה, ההאלווין הזה מצטלם מעולה. ועוד יותר עכשיו, כשבחוץ מחשיך מוקדם, והאורות נותנים אווירה של חו"ל.

אחחח… הרצון הזה להיות אינטרנשיונלים, אנשי העולם הגדול. הכל הכל רק לא מפה. מצטער חברים, אבל אין דבר יותר פרובינציאלי מלנסות בכוח להיות לא מכאן. רויטל שמחשפת את הבת שלה ג'סיקה למכשפה, ואת שון הבן לשלד, אני מדבר אלייך. זה שהם יסתובבו ברחוב ויגידו במבטא ישראלי "טריק או טריט?" לא יעזור להם בדרך לגרין קארד.

וכמובן, אי אפשר בלי מילה על האזורים שבהם התופעה הפכה לנפוצה. זה לא מפתיע שמדובר בעיקר על מעוזים חילוניים מובהקים וגם די מבוססים כלכלית - ערי השרון, גוש דן בדגש על ערים ואזורים ליברליים (עאלק) ושכונות בעלות מאפיינים דומים ברחבי הארץ. מקומות שבהם נלחמים בכל הכוח ב"הדתה" מדומיינת ושדוכני תפילין של חב"ד הפכו בהם לאויב שיש לסלקו, מחבקים לפתע תרבות נוצצת אבל כמובן של אחרים.

בימים שבהם נשמע הצקצוק על "איך ביבי הפך אותנו להיות מדינת חסות של אמריקה", היה מעניין לבחון את הקורלציה בין המצקצקים לבין מי שמחפשים דלעת גדולה כדי להפוך אותה לייצור בעל חיוך מרושע. יש לי תחושה שהמתאם יהיה גבוה.

בקיצור - תחגגו, תהנו, תתחפשו, שימו פמפקין (אם כבר לעז) בחלון - אבל כל הזמן תזכרו: התעלול הוא על חשבונכם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר