הקרב על כיסופים: כך נראתה האמ־אמא של ההצלחות

שי אשר, ששימש ב־7 באוקטובר כסגן רבש"ץ קיבוץ כיסופים, עמד לא מזמן מול חבורת הגולנצ'יקים הצעירה והחליף איתה דאחקות. אותה שבת באוקטובר 2023 חיברה לעולמי־עולמים בין הקיבוצניק בן ה־52 ללוחמים בגילי ה־20.

סגן ס', שמדריך כיום בבא"ח גולני: "אותה שבת נתנה לי דרייב להמשך. הרבה דברים שאני עושה כעת עם החיילים שלי מגיעים מ־7 באוקטובר"

"לחברים בקיבוץ יש מניה, ולחבר'ה האלה יש מניית זהב", משוכנע שי. "רק כשיהיו להם ילדים הם יבינו מה הם עשו באותה שבת. להציל תינוקת מבית זו פעולה של הימ"מ ולא של חיילים שבסך הכל היו עשרה חודשים בצבא. זה לא סיפור הצלחה, זה האמ־אמא של ההצלחות. אתה יכול להגיד שצה"ל כשל באותו יום, אבל לא הם".

באותה שמחת תורה המחלקה הפיקודית בפלוגה ב' ("הסמוראי האחרון") בגדוד 51 של גולני תפסה את מוצב כיסופים, שצמוד לגדר הקיבוץ. בשעה 6:29 בבוקר כוח קטן היה בסיור על הגדר ואחרים עדיין נמנמו במיטות.

אז הגיעה האזעקה הראשונה ואחריה - מטח כבד. "נוסעים ב'דוד' ופצמ"רים נופלים מימין ומשמאל", נזכר סגן מתן, אז מפקד המחלקה שהיה בסיור. "התחילו להגיע דיווחים בקשר, תצפיתניות צעקו שמחבלים מתקרבים לגדר. פה ארבעה טנדרים, שם שמונה אופנועים. הבנו שמדובר בפשיטה".

סגן מתן התקשר לסמל המחלקה אופק מאיר, שהיה במוצב וביקש שיטיס את החיילים ללב הקיבוץ, כמו בתרגולות, מאחר שהדבר הכי חשוב באותן דקות היה להציל את התושבים.

באותו זמן שי, סגן הרבש"ץ, קיבל הוראה לעלות על ציוד ולהיות מוכן לבאות. "חשבתי שהרבש"ץ מגזים, אבל אחרי כמה דקות הוא הכריז 'אמת, אמת. כל אחד בגזרתו'. לא הבנתי למה הוא בדיוק מתכוון. אני גר בבית הכי מערבי ביישוב, ניגשתי לחזית ולא ראיתי כלום. לא ידעתי שיש מחבלים בקיבוץ. בסביבות 8 פגשתי את סער מרגוליס, שהיה רבש"ץ כיסופים במשך 11 שנה עד 2022. סער אמר 'שלמה מנצור אפולו', מילת קוד לחטיפה. לא האמנתי. מי חטף את מנצור הקשיש?".

בזמן שהשניים החליפו עדכונים, החיילים היו בעיצומו של קרב. "הותקלנו משלושה כיוונים", מספר סגן מתן. "תוך כדי ירי ראינו המוני מחבלים עוברים אותנו, בכלל לא עניינו אותם. הם רצו להגיע לקיבוץ. זה לחץ אדיר, אבל אתה גם יודע שזה רגע האמת, ההיתקלות של חייך".

"קטסטרופה"

שי, שחשב בהתחלה שהרבש"ץ מגזים, לא האמין למספרי המחבלים שפשטו תוך דקות על כיסופים. "הראש אמר בעבר שאם שלושה מחבלים חדרו לקיבוץ זו קטסטרופה", הוא מחייך. "בהיתקלות הראשונה ראינו שלושה מחבלים, ואז הרביעי הצטרף ועוד שניים ועוד שניים - וכשרצינו לחצות את גן השעשועים הבחנו בקבוצה של 20 מחבלים. זוכר שסער אמר 'מעגל פרוץ', ואני אומר לו 'מלחמה', כי כבר קיבלתי מצח"י דיווחים שהשכונה הצפונית הודיעה 'יש מחבלים בבית', והשכונה הדרומית־מערבית היתה מנותקת קשר. איפה הצבא?".

הצבא התעכב, ובאותן שעות היתה זו בעיקר מחלקה של חבר'ה צעירים שנאלצה להדוף את ההמון. שני חיילים ספגו כדור ביד, אחד קיבל רסיס בראש, וסמל גיא בזק ז"ל נהרג במהלך הקרב. חבריו מספרים שאת גיא, שאביו יובל היה בעבר מפקד גדוד 51, לא עניין דבר: הוא היה הראשון שהסתער.

"בזק רצה להיות בראש", מספר ג', כיום סגן ואז חייל צעיר במחלקה. "זה היה רגע סוריאליסטי. הוא היה לידי ושנינו צחקנו ואמרנו 'מי היה מאמין שנעשה את זה כשאנחנו רק עשרה חודשים בצבא'. זה לא אירוע שהתכוננו אליו. דיברתי איתו תוך כדי והוא נפל, לא הגיב. עשיתי את מה שלימדו אותי בהכשרה. הייתי עם מאג והתחלתי לירות".

סגן ג', אז חייל במחלקה: "צחקנו ואמרנו 'מי היה מאמין שנעשה את זה כשאנחנו רק עשרה חודשים בצבא'. זה לא אירוע שהתכוננו אליו"

שי מספר שזה היה כמו במתקפת זומבים, קרבות מטווח אפס. "אחרי המחבל הראשון שסער הרג הייתי בטוח שהוא יפרוץ בריקוד אינדיאני שמח, כי זה התאים לו", הוא נזכר. "אבל סער היה שקט, רגוע. יורים וממשיכים. אתה לא מתעסק עם עולם הרגש. בני גנץ היה פה לא מזמן ואמרתי לו שאני לא יכול להסביר איזו לחימה היתה כאן. 360 מעלות, מטווח של עשרה מטרים. סופר־מורכבת".

הכרעה גורלית

שי עצמו קיבל בשעות הצהריים טלפון ממשפחתו שיש מחבלים בביתם. "באותו רגע הייתי מנותק רגשית", הוא מספר. "סער אמר 'בוא נרוץ לבית שלך'. ביקשתי שנייה לחשוב, כי הילדים סיפרו שהמחבלים תופסים עמדות על הגג והבנתי שאם נחצה את השטח זו תהיה פעולת התאבדות. אמרתי 'מה שקרה למשפחה - קרה, אנחנו אחראים על הקיבוץ' - והמשכנו".

החבר'ה הצעירים של גולני פגשו באותה שבת את שי, שסיפר להם על המחבלים שהגיעו לביתו והם מיהרו לשם ומצאו שכל בני המשפחה בריאים ושלמים, סגורים בממ"ד והמחבלים כבר לא שם.

"מה שמצחיק, שכמה שבועות לפני היה למחלקה תרגיל לשחרור חטופים מחדר האוכל בקיבוץ", נזכר שי. "אחרי שהתרגיל הסתיים אמרתי למתן, שהיה מ"מ חדש, 'במקרה אמת תהיה בטוח שהימ"מ יבוא עם סולמות, כלבים וצלפים ויגמור את האירוע בשניות, אבל אם הוא לא יגיע - אתם אלה שתחלצו את המשפחה שלי', וזה מה שקרה".

בכיסופים נהרגו 19 מאנשי הקיבוץ, ובהם סער מרגוליס ז"ל, שלחם לצד שי באותה שבת, ושלמה מנצור ז"ל, שנחטף וגופתו הוחזרה בפברואר. אבל עם כל הטרגדיה הקיבוץ נשאר לעמוד על רגליו.

יתרון הרוח והערכים

"אני לא בן אדם דתי, אבל אמרו 'אצבע אלוהים נגעה בכם', ואני נוטה להאמין", אומר שי. "זה קיבוץ קטן שהכל היה יכול להסתיים בו במהירות. ראיתי באותו יום מחבלים שהולכים בסתלבט ואני לא מצליח להבין למה הם לא הרגו את כולם בדקות הראשונות וחטפו רק את מנצור. אין ספק שללחימה היתה תרומה מכרעת. החיילים פה עדיפים ברוח, בערכים, וזה מנצח".

בין חמשת החיילים שפגשנו לאחרונה, שלושה כבר הספיקו להשתחרר, ביניהם נ' שסיפר כמה השירות שלו היה משמעותי. שניים מהחיילים הצעירים באותה שבת משמשים כיום כקצינים, מפקדי מחלקת טירונים בבא"ח גולני. אחד מהם, סגן ס', עולה מארה"ב, נתקל באותו חג לראשונה באזעקה, שלא לדבר על קרב. "אותה שבת נתנה לי דרייב להמשך", אומר ס'.

"הרבה דברים שאני עושה כעת עם החיילים שלי מגיעים מ־7 באוקטובר. אני מדבר איתם על הלחימה, הרוח, פעולות שהצילו חיים. מיום אחד יש אינספור דוגמאות על מקצועיות, ערכיות, רעות וציונות. בגלל זה עליתי, וכשאתה מציל אנשים אתה אומר 'אשכרה, בשביל זה אני כאן'".