יוסי שרעבי הובא למנוחות: מאות הגיעו היום (שני) לחלוק כבוד אחרון לחטוף החלל יוסי שרעבי בקיבוץ בארי. בני משפחה וחברים התכנסו תחילה בבית הכנסת הגדול בראשון לציון, לקראת יציאת מסע הלוויה. תושבים שעמדו בצידי הדרך נופפו בדגלי ישראל כהוקרה.
החל מסע ההלוויה של יוסי שרעבי: עשרות מנופפים בדגלי ישראל בצומת בארי ומלווים אותו בדרכו האחרונה // אדווה ברזילי
האחים שרון ואלי שרעבי קראו קדיש בפתח מסע הלוויה. נשמעה תפילת אל מלא רחמים. מנכ"ל עיריית ראשון לציון קרא פרק תהילים. מיכל זייצוב רז, ראש צוות מטה משפחות החטופים: "יש כאן סגירת מעגל, אבל ישנם עוד 13 חטופים חללים שעדיין לא חזרו ונמשיך להיאבק עד שכולם יחזרו".
הנשיא הרצוג ספד: "יוסי היקר והאהוב, אנחנו מלווים אותך היום למנוחת עולמים; סוף-סוף – למנוחת עולמים; באדמה שכה אהבת, בנוף מולדתך.
במעמד הכואב והמייסר הזה, כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל והעם כולו, אני מבקש – ממך יוסי, מכם משפחת שרעבי ומקיבוץ בארי כולו - סליחה ומחילה.
"סליחה יוסי שלא הצלנו אותך ושלא השבנו אותך קודם. סליחה שלא הצלחנו להגן עליכם באותו יום ארור. סליחה שלא עמדנו כאן לצידכם – אל מול מפלצות האדם. סליחה שלקח כל כך הרבה זמן להשיב את יוסי לנוף מולדתו".
"מניחה את המבט שלי על הבנות, ואני רואה בהן אותך"
אלמנתו של יוסי, נירה שרעבי נשאה הספד קורע לב: "באיזה עולם בנות צריכות לקבור את אביהן מוקדם כל כך? באיזה עולם אמא צריכה לקבור את בנה? באיזה עולם אישה צריכה לקבור את אהוב ליבה כשעוד נשאר כל כך הרבה להספיק? הכרתי אותך אחרי המון זמן שחיכיתי, וכשהגעת מייד ידעתי - זה זה. זה אתה. איש שיש בו את הכל.
נירה שרעבי, אלמנתו של יוסי ז"ל: "איך דבר כזה יכול לקרות לאדם עם לב טוב כל כך" // קונטקט
"אני זוכרת שלא הצלחתי להבין איך יכול להיות אדם עם לב טוב כל כך. עם השנים הכרתי אותך יותר ויותר, והבנתי שאין בך צדדים נסתרים, רק עוד ועוד מהטוב הזה. זו לא הייתה קלישאה, זה היה הדבר האמיתי. נועדנו זה לזו.
"כבר שנתיים שאני פוחדת ללכת לישון, כי אתה לא שם - ואם יקרה לי משהו? כל שיר מזכיר לי אותך, אני נושמת אותך מהרגע שאני פוקחת עיניים, וכל הלילה. אני נאחזת בך, כמו תמיד, ויודעת שזה הרגע שצריכה להתחיל לשחרר. אני שואלת את עצמי - איך משלימים את החלל הזה?
"איך אאסוף את עצמי מחדש? אני מניחה את המבט שלי על הבנות שלנו, ואני רואה בהן אותך. בכל אחת ואחת אתה נמצא בצורה אחרת, וכולן יחד משלימות אותך - שחסר לי כל כך."
"משהו בי מת איתך"
ביתו יובל ספדה בדמעות: "ב14.1, כשהודיעו שנרצחת, משהו בי מת איתך. ועדיין, כשאני מסתכלת במראה אני רואה אותך בי, אז אני לא אפרד ממך. אתה יודע אבא, שיש באופיר כל-כך הרבה דברים שמזכירים לי אותך! אם זה הטוב לב שיש בו, הנתינה לאחרים והעזרה מבלי לבקש תמורה, אם זה הטוהר והרגישות שלו, הוא באמת מדהים.
"מכאיב לי כל כך שאתה לא תהיה פה כדי ללוות אותי לחופה, לראות אותי שמחה ומאושרת, אתה לא תזכה להיות סבא ולראות את הנכדים שיהיו לך. ובכל זאת אני נאחזת בדבר אחד, גם אם הוא הכי קטן: שבשבי עם אופיר ועמית, המחבל בא ושאל אותך אם אתה מאשר שאני ואופיר נתחתן, ואמרת כן. אז אבא, כשאני אתחתן עם אופיר אני אעשה את זה בלב שקט כי אני יודעת שיש את האישור שלך, וזה מה שחשוב לי יותר מהכל".
"רק אפשר שתבטיח לי משהו אחד? תוכל לשמור עלינו וללוות אותי לכל מקום שאלך? כי אני לא יכולה להמשיך בלעדיך, אני צריכה אותך, גם אם זה רק במחשבות. אני אוהבת אותך אבא שלי".
שורד השבי אופיר אנגל, בן זוגה של יובל שרעבי: ״יוסי אני מתחיל לכתוב כמה דקות אחרי שנירה הודיעה לבנות שזיהו אותך. מהרגע שהודיעו לנו שנהרגת, אני לא מסוגל לדבר עליך ולהגיד מי היית בשבילי באמת. מה היית בשבילי בימים הכי קשים שלי, ימים שהרגשתי בין החיים למוות. דאגת לי. חלקת איתי את האוכל המועט שהיה לנו שם, כדי שנהיה פחות רעבים.
שורד השבי אופיר אנגל, בהלוויתו של יוס שרעבי: "בשבי חלקת איתי את האוכל המועט שהיה לנו, כדי שנהיה פחות רעבים" // קונטקט
"דיברנו על הבנות בדאגה ובפחד גדול כי לא ידענו מה קרה להן. דיברת על הים, כמה אתה אוהב אותו, כמה אתה מתגעגע אליו, כמה אתה רוצה כבר לחזור ולגלוש. השיחות האלה, גם בתוך האימה, היו מלאות באהבה ובדאגה שלך אליהן. אמרת שביום שתצא מפה תהיה רק איתן, שאתה מעריך כל רגע איתן, תראה להן כמה החיים יפים, וכמה חשוב לזכור שיש עוד טוב בעולם.
"מצטער על המילים שלא קראתי"
"ביום ההוא, כשבאו המחבלים וביקשו מאיתנו לכתוב מכתב פרידה למשפחות, כי מחר יהרגו אותנו, לא הספקתי לראות את המכתב שכתבת. אני כל כך מצטער על המילים שלא קראתי, שאני לא יכול לשתף את נירה ואת הבנות שלך במה שכתבת להן".
שורד השבי אלי שרעבי, אחיו של יוסי שרעבי ז״ל: ״יוסי אחי, היום, אחרי יותר משנתיים של המתנה, של חרדה, של חוסר ודאות, אנחנו סוף סוף זוכים לקבור אותך כאן בבית. באדמת בארי. זה לא הסוף שייחלנו לו, אבל זו התחלה של צדק מאוחר. של מקום לנשום. של מקום לבכות. יוסי, היית יותר מאח, היית עוגן. אדם של לב ענק, של מסירות שקטה, איש משפחה.
שורד השבי אלי שרעבי, אחיו של יוסי, ספד: "אנחנו סוף סוף זוכים לקבור אותך כאן בבית, זה לא הסוף שייחלנו לו, אבל זו התחלה של צדק מאוחר" // קונטקט
"אבא לשלוש בנות, שתמיד היה שם, עם מילה טובה, עם חיוך, עם לב רחב.
לא חיפשת כותרות, רק להיות טוב. והיית טוב, הכי טוב. ביום הנורא ההוא, 7 באוקטובר, נחטפת מעולמך, מעולמם של אהוביך, ונלקחת לעזה. לצערנו עברו יותר משנתיים. שנתיים של מאבק הרואי של נירה, יובל, אופיר ואורן, של אמא, שרון, אסנת והילה וכל הגיסים והגיסות האחיינים והאחייניות של משפחת שרעבי והרמן.
"עם המון תמיכה של חברים, חברות, קהילת בארי ועם ישראל כולו. כי אהבה לא שוכחת, משפחה וחברים לעולם לא מוותרים. היום אנחנו נפרדים. היום אנחנו אומרים לך תודה. על החיים שהובלת. על הדוגמה שהיית. על האהבה שהשארת בנו, גם כשאתה לא פה".
אהב תכנית טבע ואקסטרים, המרגיע של הבית
יוסי היה בן שני להוריו רצון וחנה, אח לאסנת, אלי, שרון והילה. הוא אהב מאוד לצפות בתוכניות טבע והיסטוריה, אהב ספורט אקסטרים וכדורגל, וידע לתקן כל דבר בבית. אבל יותר מכל יוסי אהב לגלוש, ומעל הכול, עם הבנות שלו. הוא ראה חשיבות עליונה בזמן שבילה עם משפחתו, והם צברו חוויות רבות יחד.
יוסי נחטף מביתו לרצועת עזה בשבעה באוקטובר. מי ששהו עימו בשבי מספרים שהיה מרגיע אותם בנוכחותו, גם ברגעים הקשים והמפחידים ביותר. יוסי שמר, הגן, דאג ותמך, והיה כּאב לצעירים שהיו איתו, עד יומו האחרון. יוסי נרצח ביום התשעים ושבעה בשבי, כשהבניין בו הוחזק התמוטט בעקבות הפצצת כוחות חיל האוויר של צה"ל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו