"קופצת לכל אירוע": פרטים חדשים על השירות הצבאי של ענבר היימן ז"ל

בשבוע שעבר, הובאה למנוחות בבית הקברות ירקון, אמנית הגרפיטי המוכרת ענבר היימן (27), שנרצחה במסיבת הנובה וגופתה נחטפה לרצועת עזה על ידי ארגון המרצחים חמאס. אחת מהמלווים הרבים של ענבר, היתה קצינת המודיעין החטיבתית סרן ל' (34).

ל' וענבר הכירו היטב במסגרת שירות משותף בגדוד המבצעי קרקל. "ענבר היימן, התגייסה לגדוד בשנת 2015. היא התגייסה במסגרת מסלול בני גרעין אחרי שנת שירות בתנועת תרבות. מהרגע הראשון היא בלטה גם כלוחמת מקצועית בעלת יכולות בכל התחומים הדרושים ללוחם קרבי כשמנגד בלט גם המבט שלה כאמנית", היא מספרת.

"היא היתה יצירתית, כזו שלא מקבלת את הדברים בלי לשאול עליהם, היתה לה חשיבה מחוץ לקופסא ויכולת לראות את הדברים מזווית חדשה. זו הסיבה שכשקיבלתי תפקיד של מ"פ טירונים בקרקל ב2016 הבאתי אלי את ענבר שתהיה מ"כית. חיפשתי דמות מיוחדת לפלוגה והיא ממש בלטה בכריזמה שלה ובנוכחות שלה, התחברנו מיידית. היא שירתה בתפקיד הזה ארבעה חודשים כשלכל אורך הדרך היו לה גם אנרגיות וגם ניצוץ מיוחד בעיניים"

סרן ר' גם מרחיבה לדבר על המיוחדות של ענבר ומספרת על הקשר שלה עם הטירונים שהיא פיקדה עליהם במשך אותה תקופה: "הטירונים שלה היו חשובים לה מאוד והיא כל הזמן עזרה להם. אם לאחד היה חסר ציוד אז היא היתה משלימה לו את הציוד החסר מהציוד האישי שלה. אם בירידה לשטח חייל שכח את המעיל שלו והיה לו קר אז ענבר היתה מורידה את המעיל שלה ונותנת לו. באותו אופן כשהיה צורך להשאיר בבסיס לשבת את אחד המפקדים ענבר היתה מתנדבת ראשונה עוד לפני כולם וזאת כדי להקל על האחרים. היא תמיד נתנה את כולה לאחרים ואת עצמה היא שמה אחרי כולם. מהבחינה הזו היה בה ממש אור מיוחד מאוד" מספרת ל'.

קצינת האג"מ מרחיבה גם על ההומור הרב של ענבר ומציינת עד כמה היתה לה היכולת לשלב בין קשיחות כמפקדת לבין הומור עצמי וחברות טובה. "כשהיא היתה מפקדת טירונים אז כל בוקר היה מסדר שבו היא היתה מחלקת את מטלות תחילת היום. היה מדובר בלנקות חדרים ומקומות נוספים עם מטאטאים, מגבים, סבון ועוד. היא היתה מנהלת את החלוקה הזו בקשיחות אם כי לפעמים היה לה קשה מאוד שלא להתפוצץ מצחוק.

"אחרי סיום המטלות האלו היא היתה נכנסת עם הציוד למגורי הסגל ומתחילה להשתטות עם המטאטא והמג"ב, עם הסבון, היא היתה שרה ורוקדת וגם לעיתים מפזרת את השיער שלה והכל בשמחה ובהומור. היא גם לאורך כל תקופת השירות העלתה לרשת המון סירטוני טיק טוק בהם היא הציגה אירועים ומצבים צבאיים בצורה מצחיקה וקורעת".

היא מספרת על מקרה נוסף: "דוגמה נוספת שמבטאת את זה, שמעתי ממי שהיה איתה בקורס מ"כים. היה לילה אחד שהוא הוביל את הכוח במסגרת הקורס. הוא ושאר הלוחמים והלוחמות היו עייפים מאוד וסבלנו מחוסר גדול בשעות שינה. כך הם צועדים בשטח כשענבר עוצרת את כולם פתאום ומדווחת שיש מקדימה גמדים צהובים שקופצים מסביב. המספר שהיה אז מ"כ, חשב שהוא לא שומע טוב מה שענבר מדווחת. לא עלה בדעתו ברגע הראשון שיש כאן בדיחה ולכן הוא ביקש ממנה שוב שהיא תמסור דיווח על מה שהיא רואה. ענבר היימן בתגובה עלתה שוב לקשר ואמרה: כן, יש כאן גמדים צהובים שנעים בשטח כאן לפנינו כשהם נעלמים בכל מיני כניסות. ההשתטות הזו שהצחיקה את כל הצוות באמצע התרגיל המעייף, היתה ביטוי ליכולת של ענבר גם להיות לוחמת ומפקדת מדהימה וגם לא לאבד את חוש ההומר. היא גם ידעה איך לשלב בין החיים בצבא לבין שמירת הקשר על החברים שלה מחוץ לצבא ובתוכו".

אחרי שירותה כמפקדת כיתה, עברה ענבר קורס סמלים והפכה למפקדת מחלקה תחת סרן ר'. "מאוד האמנתי בענבר וכשעברתי להיות מ"פ בפלוגה מבצעית בקרקל הבאתי אותה להיות סמלת מחלקה באחת המחלקות הקשות ביותר שהיו לי. היה מדובר בלוחמים ולוחמות שהאופי שלהם דמה הרבה יותר לאופי של לוחמים ותיקים בחטיבת גולני מאשר ללוחמים בחטיבת קרקל. זו היתה מחלקה קשה מאוד אבל מהרגע שעבר הגיעה אליהם זה היה ממש סיפור אהבה. הלוחמים סמכו עליה בעיניים עצומות. היא ממש נגעה בלב שלהם והצילה את המחלקה ההיא. בתחילה קצת חששתי מהחיבור בין ענבר האמנית המצחיקה אל הלוחמים הקשים האלו אבל היה ממש חיבור מדהים.

"כך הכוח יחד איתה עשה קו קשה מאוד ביו"ש. זו היתה תקופה מאוד סוערת עם המון הפרות סדר אלימות כשגם חווינו פיגוע קשה ביישוב אדם (גבע בנימין), שבו נרצח יותם עובדיה ונפצעו עוד שני אזרחים. אבל לאורך כל התקופה הזו ענבר היתה עם הלוחמים, היא היתה קופצת לכל אירוע לעיתים בכלל בלי לספר לי שהיא מגיעה או היתה גם כן במקום".

"ממש הכל היא עשתה בצניעות רבה כשהיא מסייעת ללוחמים להתמודד עם מציאות מאוד לא פשוטה. היה לה כוח פנימי חזק מאוד. בהלוויה שלה אמר בן זוגה כי 'ענבר לא התחברה לאנשים דרך העיניים אלא ישר דרך הלב'. זו ממש אמת שמייצגת אותה. לכן גם בהלוויה היו כל 100 הלוחמים שהיא פיקדה עליהם לאורך כל הדרך כל גם כל המפקדים והקצינים שפגשו אותה בצה"ל. היא כל כך היתה אהובה ונערצת עד שכולם ללא יוצא מן הכלל הרגישו צורך של ממש להגיע ללוות אותה בדרכה האחרונה", אומרת ל'.

היכולת האמנותית שלה התבטאה גם בצה"ל?

"ברור, לכל מקום היא היתה הולכת עם מחברת ציור ומציירת. היו לנו ישיבות צוות והיא במקום לסכם את הנאמר היתה מציירת את המפגש. מתמקדת במפקדים או קצינים ומציירת פורטרטים שלהם. לאחר מכן היא היתה נותנת להם את הציור הזה. ככה בכל מקום שהיא היתה היא היתה משאירה מאחוריה ציור. זה היה בחמ"לים, בחדרי צוות ובכל מקום. מהבחינה הזו האמנות שלה בלטה מאוד והאירה לאורך כל השירות כשבמקביל היתה בה דמות של מפקדת. זו היתה מזיגה מיוחדת של רוך עם כוח ועוצמה".

עם סיום שירותה של ענבר, שהיה ברובו המוחלט תחת פיקודה של ל', השתיים המשיכו לשמור על קשר, כששתיהן משוחחות לפרקים ומעדכנות אחת את השנייה במה שעובר עליהם. "היינו משוחחות מפעם לפעם וראיתי עד כמה היא מיוחדת. ענבר היימן חיה ממש את כל החיים ואת כל הרגעים. היא היתה מתרגשת מדברים גדולים וגם מדברים קטנים וכך גם היה כשהיא טיילה בחו"ל עם בן זוגה. הכל ריגש והרשים אותה וגם נגע בה".

ל', מספרת עוד על דמותה של ענבר דרך מכתב שהיא השאירה לה עם שחרורה מצה"ל. "כשענבר נחטפה ועדיין לא ידענו שהיא נהרגה, מצאתי מכתב מאוד מרגששהיא כתבה לי לקראת שחרורה מצה"ל. היא אמרה שאני מזכירה לה דמויות מהפלמ"ח ושאני זאב ז'בוטינסקי של ימינו. המילים האלו מדהימות, מה כותב כך בימינו. זה מראה עד כמה ענבר היתה ציונית ומחוברת אל הארץ הזו בכל ליבה. היא היתה ממש דמות מעוררת השראה. אפילו במסיבת הנובה שבה היא מצאה את מותה היה לה תפקידה. היא הגיעה לשם כדי לטפל ברוקדים שסובלים מפוסט טראומה. היא ממש נתנה עד הסוף".

בסיום השיחה אומרת סרן ל', תוך כדי השתנקות ודמעות, כי "החזרה של ענבר לארץ וההבאה שלה לקבר ישראל לא מסיימים את ההשפעה שלה על כולנו. היא היתה אור גדול מאוד שימשיך להשפיע על כל מי שהכיר אותה. היא היתה אדם של אחדות עם רצון לאחד את העם. היא היתה אדם שנותן תקווה לאחרים והמוות שלה הוא כאב אדיר לכולנו".