"ענבר הייתה שילוב של רוך ועוצמה - החיילים התאהבו בה ממבט ראשון"

לפני שבוע הובאה למנוחות בבית הקברות ירקון אמנית הגרפיטי המוכרת ענבר היימן (27), שנרצחה במסיבת הנובה וגופתה נחטפה לרצועת עזה על ידי ארגון המרצחים חמאס. בין האלפים שליוו את ענבר בדרכה האחרונה הייתה קצינת אג״ם בחטיבת פארן סרן ל' (34).

ל' וענבר הכירו היטב במסגרת שירות משותף בגדוד המבצעי קרקל. "ענבר התגייסה לגדוד בשנת 2015. היא התגייסה במסגרת מסלול בני גרעין אחרי שנת שירות בתנועת תרבות. מהרגע הראשון היא בלטה גם כלוחמת מקצועית בעלת יכולות בכל התחומים הדרושים ללוחם קרבי כשמנגד בלט גם המבט שלה כאמנית. היא הייתה יצירתית, כזו שלא מקבלת את הדברים בלי לשאול עליהם, הייתה לה חשיבה מחוץ לקופסא ויכולת לראות את הדברים מזווית חדשה. זו הסיבה מדוע כשקיבלתי תפקיד של מ"פ טירונים בקרקל ב-2016 הבאתי אלי את ענבר שתהיה מ"כית. חיפשתי דמות מיוחדת לפלוגה והיא ממש בלטה בכריזמה שלה ובנוכחות שלה, התחברנו מיידית. היא שירתה בתפקיד הזה ארבעה חודשים כשלכל אורך הדרך היו לה גם אנרגיות וגם ניצוץ מיוחד בעיניים", היא מספרת.

סרן ל' גם מרחיבה לדבר על המיוחדות של ענבר ומספרת על הקשר שלה עם הטירונים שהיא פיקדה עליהם במשך אותה תקופה. "הטירונים שלה היו חשובים לה מאוד והיא כל הזמן עזרה להם. אם לאחד היה חסר ציוד אז היא הייתה משלימה לו מהציוד האישי שלה. אם בירידה לשטח חייל שכח את המעיל שלו והיה לו קר אז ענבר הייתה מורידה את המעיל שלה ונותנת לו. כשהיה צורך להשאיר בבסיס לשבת את אחד המפקדים ענבר הייתה מתנדבת ראשונה, לפני כולם, וזאת כדי להקל על האחרים. היא תמיד נתנה את כולה לאחרים ואת עצמה היא שמה אחרי כולם. מהבחינה הזו היה בה ממש אור מיוחד מאוד" מספרת ל'.

קצינת האג"מ מרחיבה גם על ההומור הרב של ענבר ומציינת עד כמה הייתה לה היכולת לשלב בין קשיחות כמפקדת לבין הומור עצמי וחברות טובה. "כשהיא הייתה מפקדת טירונים אז כל בוקר היה מסדר שבו היא מחלקת את מטלות תחילת היום. היא ניהלה את החלוקה הזו בקשיחות אם כי לפעמים היה לה קשה מאוד שלא להתפוצץ מצחוק. אחרי סיום המטלות האלו היא הייתה נכנסת עם הציוד למגורי הסגל ומתחילה להשתטות עם המטאטא והמגב, עם הסבון, היא הייתה שרה ורוקדת וגם לעיתים מפזרת את השיער שלה והכל בשמחה ובהומור. לאורך כל תקופת השירות העלתה לרשת המון סרטוני טיק טוק בהם היא הציגה אירועים ומצבים צבאיים בצורה מצחיקה וקורעת".

לסרן ל' יש אינספור סיפורים לספר על ענבר. "סיפור נוסף שמעתי ממי שהיה איתה בקורס מ"כים. היה לילה אחד שהוא הוביל את הכוח במסגרת הקורס. הוא ושאר הלוחמים והלוחמות היו עייפים מאוד וסבלנו מחוסר גדול בשעות שינה. הם צועדים בשטח כשענבר עוצרת את כולם פתאום ומדווחת שיש מקדימה גמדים צהובים שקופצים מסביב. המספר שהיה אז מ"כ, חשב שהוא לא שומע טוב מה ענבר מדווחת. לא עלה בדעתו ברגע הראשון שיש כאן בדיחה ולכן הוא ביקש ממנה שוב שהיא תמסור דיווח על מה שהיא רואה. ענבר היימן בתגובה עלתה שוב לקשר ואמרה: 'כן, יש כאן גמדים צהובים שנעים בשטח כאן לפנינו כשהם נעלמים בכל מיני כניסות'. ההשתטות הזו שהצחיקה את כל הצוות באמצע התרגיל המעייף, הייתה ביטוי ליכולת של ענבר גם להיות לוחמת ומפקדת מדהימה וגם לא לאבד את חוש ההומור. היא גם ידעה איך לשלב בין החיים בצבא לבין שמירת הקשר על החברים שלה מחוץ לצבא ובתוכו".

אחרי שירותה כמפקדת כיתה, עברה ענבר קורס סמלים כשהיא הופכת למפקדת מחלקה תחת סרן ל'. "מאוד האמנתי בענבר וכשעברתי להיות מ"פ בפלוגה מבצעית בקרקל הבאתי אותה להיות סמלת מחלקה באחת המחלקות הקשות ביותר שהיו לי. היה מדובר בלוחמים ולוחמות שהאופי שלהם דומה הרבה יותר לאופי של לוחמים ותיקים בפלוגה מבצעית מאשר ללוחמים בחטיבת קרקל".

"זו הייתה מחלקה קשה מאוד אבל מהרגע שענבר הגיעה אליהם זה היה ממש סיפור אהבה. הלוחמים סמכו עליה בעיניים עצומות. היא ממש נגעה בלב שלהם והצילה את המחלקה ההיא. בתחילה קצת חששתי מהחיבור בין ענבר האמנית המצחיקה אל הלוחמים הקשים האלו אבל היה ממש חיבור מדהים. כך הכוח יחד איתה עשה קו קשה מאוד ביו"ש. זו הייתה תקופה מאוד סוערת עם המון הפרות סדר אלימות כשגם חווינו פיגוע קשה ביישוב אדם (גבע בנימין), שבו נרצח יותם עובדיה ונפצעו עוד שני אזרחים. אבל לאורך כל התקופה הזו ענבר הייתה עם הלוחמים, היא הייתה קופצת לכל אירוע לעיתים בכלל בלי לספר לי שהיא מגיעה או הייתה גם כן במקום. ממש הכל היא עשתה בצניעות רבה כשהיא מסייעת ללוחמים להתמודד עם מציאות מאוד לא פשוטה. היה לה כוח פנימי חזק מאוד. בהלוויה שלה אמר בן זוגה כי "ענבר לא התחברה לאנשים דרך העיניים אלא ישר דרך הלב". זו ממש אמת שמייצגת אותה. לכן גם בהלוויה היו כל 100 הלוחמים שהיא פיקדה עליהם לאורך כל הדרך כל גם כל המפקדים והקצינים שפגשו אותה בצה"ל. היא כל כך הייתה אהובה ונערצת עד שכולם ללא יוצא מן הכלל הרגישו צורך של ממש להגיע ללוות אותה בדרכה האחרונה" אומרת ל'.

היכולת האמנותית שלה התבטאה גם בצה"ל?

ברור, לכל מקום היא הייתה הולכת עם מחברת ציור ומציירת. היו לנו ישיבות צוות והיא במקום לסכם את הנאמר הייתה מציירת את המפגש. מתמקדת במפקדים או קצינים ומציירת פורטרטים שלהם. לאחר מכן היא הייתה נותנת להם את הציור הזה. ככה בכל מקום השאירה מאחוריה ציור. זה היה בחמ"לים, בחדרי צוות ובכל מקום. מהבחינה הזו האמנות שלה בלטה מאוד והאירה לאורך כל השירות כשבמקביל הייתה בה דמות של מפקדת. זו הייתה מזיגה מיוחדת של רוך עם כוח ועוצמה.

עם סיום שירותה של ענבר, שהיה ברובו המוחלט תחת פיקודה של ל', היא המשיכה לשמור על קשר עם ל', כששתיהן משוחחות לפרקים ומעדכנות אחת את השנייה במה שעובר עליהם. "היינו משוחחות מפעם לפעם וראיתי עד כמה היא מיוחדת. ענבר היימן חיה ממש את כל החיים ואת כל הרגעים. היא הייתה מתרגשת מדברים גדולים וגם מדברים קטנים וכך גם היה כשהיא טיילה בחו"ל עם בן זוגה. הכל ריגש והרשים אותה וגם נגע בה". ל', מספרת עוד על דמותה של ענבר דרך מכתב שהיא השאירה לה עם שחרורה מצה"ל. "כשענבר נחטפה ועדיין לא ידענו שהיא נהרגה, מצאתי מכתב מאוד מרגש ורומנטי שהיא כתבה לי לקראת שחרורה מצה"ל. היא אמרה שאני מזכירה לה דמויות מהפלמ"ח ושאני זאב ז'בוטינסקי של ימינו. המילים האלו מדהימות, מה כותב כך בימינו. זה מראה עד כמה ענבר הייתה ציונית ומחוברת אל הארץ הזו בכל ליבה. היא הייתה ממש דמות מעוררת השראה. אפילו במסיבת הנובה שבה היא מצאה את מותה היה לה תפקידה. היא הגיעה לשם כדי לטפל ברוקדים שסובלים מפוסט טראומה. היא ממש נתנה עד הסוף".

בסיום השיחה אומרת סרן ל', תוך כדי השתנקות ודמעות כי "החזרה של ענבר לארץ וההבאה שלה לקבר ישראל לא מסיימים את ההשפעה שלה על כולנו. היא הייתה אור גדול מאוד שימשיך להשפיע על כל מי שהכיר אותה. היא הייתה אדם של אחדות עם רצון לאחד את העם. היא הייתה אדם שנותן תקווה לאחרים והמוות שלה הוא כאב אדיר לכולנו".