החטוף החלל טל חיימי ז"ל שהושב ארצה ביום שני האחרון, הובא הערב (רביעי) למנוחות. רבים מתושבי קיבוץ ניר יצחק, שחיימי היה מפקד כיתת הכוננות שלו הגיעו למסע ההלווייה, כך גם הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, אלוף פיקוד דרום יניב עשור ושר החינוך יואב קיש. ההלווייה נפתחה בפיוט היהודי המצמרר "ונתנה תוקף": "ובשופר גדול ייתקע וקול דממה ישמע, ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון... כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו".
נציג צה"ל אמר בפתח הלוויה: "מבקש ממך סליחה שצה"ל כשל. נדאג לכך שמעשה הגבורה שלך ושל חברייך לא יהיה לשווא. טל התגייס לצנחנים, בקיבוץ הצטרף לכיתת הכוננות, דמות שקטה אך נחושה, מפקד כיתת הכוננות, עמוד תווך של מחויבות ואהבה למקום. היית בלב הקרב, בלב האש, נלחמת באומץ ונחישות. שהת לאחר שנתיים של המתנה אתה שב למנוחת עולמים באדמה שאהבת כל כך ובקהילה שהייתה עבורך משפחה. משימתנו לא תמה עד החזרת כל החטופים".
"אתה יכול לנוח"
אלמנתו, אלה, ספדה עם חולצה שעליה כתוב "אשכטל זה הבית והוא לא שלם בלעדיכם" ואמרה: "ליווינו אותך היום בשיירה גדולה ומרגשת, שמשתתפיה היו תחנות בחייך: הוביל אותנו ג׳יפ של שועלי אשכול, אחיו טנדר של חטיבת הצנחנים, רכבים של רבל, השומר הצעיר, מטה משפחות החטופים וכמובן אנחנו, המשפחה. כמה תכננתי את היום הזה, כמה חיכיתי לו. זה הסוף שמגיע לך טל, שום דבר ממה שעבר עליך בשנתיים האחרונות לא תואם את מי שהיית. אני שמחה בשבילנו חזרת, אבל עוד יותר אני שמחה בשבילך".
עוד הוסיפה: "אתה יכול לנוח, אתה מוגן, לא יכול לקרות לך יותר כלום. אני איתך. לא ניתן לאף אחד בעולם לפגוע בך. נפרדתי ממך היום בצהריים, חזרת אלינו לבוש ושלם נגעתי בכל חלק וחלק ממך, היית מרוצה לדעת שאפילו החולצה של מסייעת 9255 הייתה איתך ושרדה. סיפרתי לך מה עבר עלינו בשנתיים האחרונות מאז שנפרדנו ומה עם כל ילד וילדה. יש ילד אחד שלא הספקת להכיר, אבל הוא כבר מכיר אותך מצוין. השמעתי לך הקלטה שלו אומר אבא ומצחקק, אני מקווה שהצלחת לשמוע. בשום תרחיש לא דמיינתי שאלד ואגדל תינוק בלעדיך, אבל אז אני מסתכלת עליו והכל נעשה אפשרי יותר".
"הילדים האלה הם ההצלחה הגדולה ביותר שלך, כל אחד בדרכו לקח ממך משהו. הם גאים בך כל כך אבל גם מתגעגעים. לך ולליאור היה קשר מיוחד ועמוק שנרקם על אף פער השנים, ליאור היה לך כמנטור ואתה תלמיד סקרן. נחשפנו בשנה האחרונה לסיפור הקרב לפרטיו, ביחד עם חברי כיתת הכוננות חתרתם למגע ועשיתם כל מה שיכולתם לשמור ולהגן, ואנחנו לנצח נהיה אסירי תודה", אמרה אלה.
"בטח יגידו פה היום שהיית גיבור ואמיץ. זה נשמע רחוק ממי שהיית, כי מבחינתך זאת היתה עוד משימה. אנחנו רגילים לדברים היומיומיים שלך שהם רחוקים מגבורה, הם פשוטים. איך שאתה שוכב בערב על הספה ומתווכח איתי כמה חשוב גם לרבוץ בנחת, אחר כך אתה שוטף כלים מתוך שינה ומכין את הכריכים למחרת. כשהינו יוצאים כל המשפחה למסעדה לא היית מזמין, כי בנית על השאריות של הילדים. כשהינו יוצאים לטיולים היתי מעבירה לך רשימת ציוד, היית מארגן הכל ואם היית שם לב שחסר משהו לא היית מגלה כי אתה פועל רק לפי הרשימה".
"הגעגוע אליך טל מתגנב כמעט בכל רגע. כשיש דלת חורקת או כשנשרפת מנורה, האוטומט הוא שאתה תטפל. כשיש אירועים גדולים שהינו עושים אני פתאום לא יודעת מה לעשות, מחפשים מחליפים, זה תמיד כמה מחליפים כי אחד לא יספיק. טל הייתי גאה להיות אשתך, אני גאה להיות אלמנתך, תודה על 22 שנים משותפות. היית תו תקן של איכות בעולם הזה, כשהיו לנו כל מיני בקשות מבעלי תפקידים בקיבוץ, היו מאשרים לנו רק אם הינו מזכירים את השם שלך".
"ולקראת סיום- אני מכריזה שמשפחת חיימי חזרה הביתה לניר יצחק. זה מה שהיית רוצה לו יכולת, זה מה שהילדים דרשו. תודה לכם ניר עינב אודי ולוטן שאתם כל עולמי וביחד אנחנו הכי טובים בעולם, בדיוק כמו שאבא לא הפסיק לבקש ממני עוד בחייו. לעוד 13 משפחות מגיע להחזיר הביתה את אהובם כמונו. אנחנו לא נוותר ולא נפסיק לדרוש זאת עד שיגיעו כולם בימים הקרובים".
לסיום אמרה אלה: "למרות חזרתך טל, יקח זמן עד שהקיבוץ שלנו והמדינה האהובה שלנו יתאוששו. כאבנו מספיק ונמאס לנו לריב בתוכנו. אני פונה אל ההנהגה שלנו ואל נציגה היושב כאן, תעשו שיהיה פה טוב יותר, תעשו שיהיה בטוח לחיות כאן. אחרי שיחזרו כולם המאבק הבא יהיה על איחוד העם מחדש".
"אני מחבק אוויר"
זהר חיימי, אביו של טל ספד: "טל שבת אלינו אל משפחתנו הפרטית האישית הגרעינית והקיבוצית. אמנם לא כפי שהיינו רוצים - לחבק אותך כשאתה עוד בחיים,כדי שתוכל להיות אב לבת ושלושה בנים ושותף לאלה שכבר שנתיים מנהלת בית יתומים, אח לאחותך אור ובשבילי הבן שעלינו בגופו הגן וגם דוד לכל האחיניות האחינים וחבר לכל החברות החברים - כי כזה אתה איש של משפחה ואנשים".
"ובחלוף הימים גוברים הגעגועים אל עיניך הכחולות הכל כך טובות אשר אלינו מביטות בליווי החיוכים הזעירים שלפעמים הם שובבים או קצת מבוישים ובראש אני מבין שאתה עכשיו לא בין החיים אך אצלי בלב בפנים אתה מלא חיים וכל הזמן רואה אותך ברור מול הפנים".
לסיום אמר: "כל כך רוצה אותך לחבק חיבוק אדיר אבל מוצא את עצמי מחבק אויר. כל הזמן מתגעגע ולעתים גם קצת דומע ואין מספיק מילים כאן להביע את היגון והכאב השורף לי את הלב אשר אליך הוא יוצא אל הילד שאני כל כך אוהב".
"רוצה שתהיה דוד כל יכול"
אור חיימי, אחותו של טל אמרה: "זה מרגיש כל כך לבד כשאתה לא פה עכשיו.ואם אנחנו כאן אז כבר מותר לי לגלות. שבימים האחרונים היה קשה לי לישון בלילות. והקלה קטנה בלב שהשם שלך עדיין לא שם. ואפשר עוד קצת להמשיך ולחכות. לעוד רגע להשהות. לא רוצה הלוויה ולא רוצה להפרד אני רוצה אותך איתי פה לעולם ועד. לעוד כל כך הרבה חוויות ואירועים. רוצה אותך עם אלה והילדים. אתה חייב להכיר את לוטן. כמה אור הוא מכניס בימים חשוכים. וכמה כח יש בכל אחד מהילדים. רוצה שתהיה דוד כל יכול לילדים שלי שנתכנן יחד מה עושים ביומולדת של אבא, שנקפוץ לשדה או ניפגש בגנים בארבע".
אלמנתו, אלה, מסרה אמש בהצהרה לתקשורת בקיבוץ ניר יצחק כי ההלוויה היא "רגע של סגירת מעגל", אמרה, "טל חוזר הביתה ואנחנו ממשיכים את הדרך". היא הוסיפה כי כי היא ניצבת מול הציבור "קודם כל כאמא - ארבעה חיים עם זיכרון של אבא שיצא להגן על הבית ולא חזר". היא הדגישה כי "החזרה של טל היא לא סוף הסיפור", וציינה כי מסע הלוויה הוא "רגע לאומי, ולא רק משפחתי".
טל חיימי, מפקד כיתת הכוננות שנהרג במהלך טבח 7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה על ידי מחבלים, הותיר אחריו את אלה אשתו שהייתה בהריון בזמן שנחטף וילדה במאי אשתקד, ושלושה ילדים נוספים: תאומים בני 9 וילד בן 6. משפחתו של טל בחרה לקיים לו הלוויה לאחר שבדצמבר 2023 התבשרה כי נהרג ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו