רונן אנגל, שנחטף מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר הובא למנוחות בליווי אלפים, כאשר מסע הלוויה החל בראשון לציון בשעה 10:00, וטקס הלוויה החל ב-12:00. השיירה המובילה את ארונו של רונן אנגל ז"ל נכנסה לבית העלמין בניר עוז כשתושבי המועצה האזורית אשכול ליוו אותו בדרכו האחרונה.
רונן אנגל בדרכו האחרונה מסע דגלים לקיבוץ // פז בר
רונן, תושב ניר עוז, היה נשוי לקרינה ואב לטום, מיקה ויובל. הבן הבכור, טום, התגורר בדירה נפרדת בקיבוץ. רונן, הנדסאי מים ובעברו צלם מקצועי, וקרינה, מנהלת חשבונות שהחלימה מסרטן וחגגה שנה נקייה, הצטרפו לקיבוץ ניר עוז באוגוסט 2010 והיו מהאחרונים שנקלטו כחברי קיבוץ.
בקיבוץ ניר עוז סיפרו כי רונן היה מתנדב מסור במד"א, אוהב טיולים ורכיבת שטח, אספן ומעל הכל - חבר אמת. בקיבוץ עסק בלול ובחידוש ושיפוץ רהיטים ופריטי וינטג'.
מיקה אנגל, ביתו של רונן שנחטפה גם היא ושוחררה בעסקה הראשונה, ספדה לו: "אבא אני חייבת להגיד לך שאני דומה לך מאוד, אבל תמיד ידעתי את זה, אבל עכשיו אני מבינה עוד יותר איך קיבלתי את האופי שלך, ההומור שלך, הרצון שיהיה צדק וללכת לפי הספר, ולא לחפש קיצורי דרך, על לא לוותר על שום דבר גם אם קשה, וסורי אבל החיים נורא קשים בלעדיך אבל אין מה לעשות".
ביתו של רונן אנגל: "גם אני מתתי ב-7.10 אבל רק אתה הפסקת לנשום" // קונטקט
"מה זה 18 שנה? זה כלום, זה קצת. עוד לא הספקתי בכלל לחוות איתך דברים, אני מסרבת לקבל את זה שאתה כבר לא תהיה איתי פה, שלא תוכל להחזיק לי את היד, לחבק אותי שאני צריכה ואלוהים יודע כמה אני צריכה אותך. הריקנות הזאת שוברת. היא באמת שוברת. היא מרסקת והיא קשה, היא באמת באמת קשה. כל כך ריק פה בלעדייך, החיים כל כך ריקים, הנפש שלי כל כך ריקה. גם אני מתתי ב-7.10 אבל רק אתה הפסקת לנשום. בעזרת השם ניפגש בגלגול הבא, תשמור לי מקום לידך, תחכה לי אבוש".
ציבור רב מלווה את רונן אנגל ז״ל בדרכו האחרונה, עשרות אופנוענים מובילים את מסע הלוויה // מטה משפחות החטופים
קרינה ברט-אנגל, אשתו של רונן אנגל ז״ל: ״רונן שלי. איך בכלל מסכמים אותך במילים. איך נפרדים ממי שתמד אמר יהיה בסדר. היית הלב של הבית זה שידע להצחיק בימים הקשים עם חוש ההומור והאופטימיות הבלתי נגמרת שלך. שתמיד היה עם חיוך, עם משפט שנון שגורם לכולם להסתובב להסתכל עליך ולשאול האם זה אמיתי? ולשמוע 'אני דפוק אבל אופטימי'".
יובל אנגל, בתו של רונן אנגל ז״ל: ״אבא אני שמחה שחזרת שתישאר לעולם פה בקיבוץ שכל כך אהבת. הקיבוץ שיש לנו זכרונות כל כך טובים ממנו, כמו הפעם ההיא שנסעת מהר ואני עפתי מהג'יפ ואתה צילמת אותי נופלת וצחקת. כי כזה היית: תמיד צוחק מכל מצב, רואה את הדברים הטובים, המצחיקים, תמיד אופטימי ושמח. אבא, אלו היו 10 שנים קצרות אבל מדהימות בהן הייתי הבת הקטנה שלך. לוקחת איתי מיליון זכרונות טובים ואלפי תמונות שצילמת שילוו אותי תמיד. אבא, אתה הגיבור שלי״.
דני אנגל אחיו של רונן: ״וואוו כמה אנשים קצת תודות. ניני כשהיו שואלים אותך כשהיית קטן איך קוראים לך היית עונה ניני, רונן זה היה קשה. כולם פה יודעים איך זה נגמרף אבל איך זה התחיל, אז ניני אני אח שלך כבר 56 שנים. היה אפשר להיות רגוע כשרונן בסביבה יש על מי לסמוך".
"בסופו של דבר אני לומד ממך, אתה עשית וי על מה שרצית והיד עוד היתה נטויה. אבל הפקירו אותך, שנתיים קשוחות עברו ולפחות עכשיו אתה פה, ואנחנו ללא ברירה נמשיך בלעדייך. מתגעגע המון ניני ומבטיח לך שתמיד תמיד אתה איתנו ואני באמת עובד על הALLWAYS”, הוסיף.
אחיו של רונן אנגל: "הפקירו אותך, שנתיים קשוחות עברו ולפחות עכשיו אתה פה" // קונטקט
רננה יעקב, אימו של שורד השבי יגל יעקב, ספדה בשם חברי הקיבוץ: "אומרים כי שמו של אדם מעיד לא אחת על אישיותו. במקרה של רונן אין ספק כי שמו העיד במובהק על אופיו - איש שכולו עליצות, שמחת חיים ואהבת המוסיקה, הטבע והאסתטיקה. מכל אהבותיו של רונן בלטה אהבתו של רונן למשפחה שלו- לקרינה ולילדים, וניכר היה שהוא נהנה להיות בן זוג ואבא. הוא גידל באהבה רבה את ילדיו, וניכר היה שהוא גאה בהם מאד ונהנה להשתובב איתם ולצמוח יחד איתם".
הוסיפה: "לכתו בדרך אכזרית כל כך, עת שבחר להילחם עד הרגע האחרון על שלום משפחתו, פער פצע ענק, שהמתין ימים רבים כל כך להחלמה ולהגלדה. רונן, ההמתנה להשבתך הייתה קשה, מורטת עצבים, מלווה בכל כך הרבה ציפיות ואכזבות, והשבתך לכאן היום, לאדמת ניר עוז, היא רק תחילתו של תהליך ההחלמה למשפחה הפרטית שלך, ולמשפחת ניר עוז כולה, הממתינה עדיין ל 3 חללים נוספים, שעד שובם חלק מאיתנו יישאר פצוע ומדמם".
