"היום, אנחנו נפרדים - אבל לא בלב": אוריאל ברוך הובא למנוחות

אוריאל ברוך, שגופתו הושבה ביום שלישי משבי חמאס, הובא היום (ראשון) למנוחות בהר המנוחות. אלמנתו רחלי ספדה לו: "אף פעם לא ביקשתי ממך הרבה, אבל הפעם אני אבקש שתשלח לי כוחות". אמו נעמי: "חזית את העתיד שלך, כשאמרת אני חי במסיבה, וגם אמות במסיבה".

אוריאל נחטף כשהיה בן 35, הותיר אחריו את אשתו רחלי, שני ילדים, אופק ושלו, הוריו נעמי ואמיר ושלושה אחים. הוא נחטף מאזור מסיבת הטבע ברעים לאחר שלקראת השעה 6:45 בבוקר, אחרי ששמע את האזעקות - החליט יחד עם חברו מיכאל יואב לנסוע בחזרה לכיוון המרכז, אך המחבלים השיגו אותם. יומיים לאחר הטבח נמצא מיכאל ירוי ברכב בו נסעו השניים.

בנו שלו: "אתה הכוח שלנו לתמיד"

במהלך ההלוויה הושמעה הקלטתו מהעבר של שלו, בנו של אוריאל ז"ל, שישב בקהל: "אבא אוריאל, אתה שומע אותי? אתה האדם האהוב עליי בעולם, כמה שהתגעגעתי אלייך. כבר שנה וחצי אני מנסה להתקשר אליך ואתה לא עונה. אתה ממש חסר לנו. תמיד, בכל לילה, שאלתי את אמא איפה אתה, מתי אתה חוזר. היא אמרה לי שאתה כבר לא איתנו. החיוך השמח והמילים היפות, החיבוקים והצחוקים שלך, כולם חסרים לי מאוד. תמיד היית שמח ונתת לי כל מה שרציתי. אני בטוח שיש לך מקום שמח למעלה. הרגעים היפים שלי ושלך תמיד יישארו בזיכרון. כל יום אתה בלב שלי ושל כולם, אני מתפלל שהכל יסתדר ואני סוף סוף אוכל להיפרד ממך בקבר ישראל, אמן. אני אוהב אותך אבא".

מיד לאחר מכן, הוקרא מסר פרידה של שלו לאביו: "עברו שנתיים מאז שלא ראיתי אותך. היום, אנחנו נפרדים - אבל לא בלב. תמיד תישאר איתי ברגש, ביום-יום. כשאני צריך עזרה, אני קורא לך, 'אבא, תעזור לי'. אני מודה לך על שמונה שנים יפות בהן לא חסכת ממני שום דבר. תנוח בשלום אבא, אני אוהב אותך ותדע שאתה הכוח שלנו לתמיד".

"אלוהים חיבר בינינו, זה היה מושלם"

אלמנתו של אוריאל ז"ל, רחלי, נפרדה בכאב: "ביום שבת ההוא, פקחתי את העיניים וראיתי שיש עסקה. אחרי כמה שעות בהן העיניים רק על החדשות, אני מבינה שאני בלחץ ושזה מתחיל להיות אמיתי. אז, העזתי לפתוח את ההספד שכתבתי לך ב-13 באקטובר 2023".

"אהוב ליבי, בחלום הכי הזוי שלי לא חלמתי שאצטרך להספיד אותך ולראותך שוכב ככה מולי. היית בעל מיוחד, תמיד אמרתי - 'הוא לא פשוט, אבל מכל הגברים בעולם הוא היחיד שיכול להיות בעלי'. אתה לא יודע כמה תחסר לי, כמה אני אתגעגע לשטויות שלך. אני לא מבינה איך ילדה בת 31 אמורה לקהל את התואר 'אלמנה'? אלוהים חיבר בינינו, זה היה מושלם, וכך נולד המלך שלנו אופק. כמה היית גאה בו, איך היית אוהב לרקוד ולהשתולל איתו עד שהייתי צועקת עליכם. ביום שבת חיכינו לך בחוץ, על המדרכה, עד שמונה בערב. השעות עברו ואתה לא חזרת. חיים שלי, איך לא הייתי להגן ולשמור עליך, תסלח לי. הייתי נותנת הכל כדי שנהיה עוד קצת. אוריאל שלי, אף פעם לא ביקשתי ממך הרבה, אבל הפעם אני אבקש שתשלח לי כוחות, שמור עלינו והאר לנו את הדרך. אני אוהבת, ואוהב אותך לנצח".

"תודה שבכל החושך אני מצליחה לראות גם אור, שלימדת אותי המון כשהיית לצדי, וגם כשאתה רחוק. תודה שהילד שלנו דומה לך כל כך, ואני מביטה בך דרכו. ותודה שבחרת בי מכולן. תנוח אהוב שלי, מתישהו ניפגש".

האמא, נעמי: "נפרדנו לפני שנתיים בשמחת תורה וחזרת אליי בשמחת תורה. זה מטורף כמו החיים שחיית. אלה היו שנתיים של ייסורים, של כאב לב שנשבר לרסיסים ולא הפסיק לדמם. שנתיים של תפילות שבכל בוקר קיוויתי שיגיע אות חיים, אבל לא כך דמיינתי את הרגע הזה - בארון עטוף בדגל, כשאתה טמון באדמה. דמיינתי שאני מחבקת אותך בחיים, רואה את גומות החן שלך כשאתה מחייך ומחבק אותי חזק".

"נגעת בלב של כולם בלי להתאמץ, היה לך את הלב הכי רחב בחיים. חזית את העתיד שלך, כשאמרת אני חי במסיבה, וגם אמות במסיבה. אמרת שתהיה מפורסם, וראו כולם את התמונות שלך. הילדים שלך יגדלו ויכירו אותך מהסיפורים שלנו, הם ירגישו את אורך זורם בתוכם. אני מבקשת ממך שתמשיך להפיץ אור מלמעלה, שנדע שאתה שומר עלינו ועל כולם. תודה שהיית שלי, בני אהובי. היית אצלי פיקדון במשך 35 שנים, ובעל הפיקדון דרש אותו".

בזעקת כאב, המשיכה: "תודה שלימדת אותי להיות אדם טוב, לדעת לוותר. נוח על משכבך בשלום, אורך ימשיך ללוות אותי בהכל. קשה לי לאבד ילד, עכשיו אוריאל אתה מלאך. אלוהים, לו רק ברכת לו חיים".

בהלוויה הוקרא הספדו של האבא, אמיר: "היית איש של דרך ארץ, של כבוד ושל חסד אמיתי. תמשיך להאיר לנו מלמעלה, כמו שהארץ לנו כאן מלמטה. העולם הפסיד אותך. אוריאל, לא הלכת לשווא. עם ישראל למד לחיות ביחד, והרבה בזכותך. עם ישראל הבין את המסר - אנחנו אוהבים אחד את השני, עם ישראל יישאר ביחד. נוח על משכבך בשלום, שמור על כולנו מלמעלה".

"לנצח אחי, אזכור אותך תמיד"

עידן, האח, נפרד מאחיו: ״לא האמנו שאוריאל לא יינצל, היינו בטוחים שהוא יחמוק מזה. בגיל ארבע, אוריאל אכל במבה אדומה, נחנק ועמד למות. אחרי שנתיים, העפנו עפיפון ליד החצר וראינו את האוטו עולה בלהבות, וידענו שאוריאל בתוכו. לשמחתנו, אוריאל לא היה באוטו, אלא הצית אותו בגיל שש וברח. ב-2018 הוא ניצל שוב. תמיד הוא שיחק עם המוות והמזל האיר לו, והפעם - לא היה לנו את הנס הזה. כשאוריאל ברח מהמטחים בשבעה באוקטובר, היה אדם אחד שהוא לא היה מתקשר אליו, בוודאות. האדם הזה הוא אני. הוא ידע שהייתי הולך להציל אותו גם בידיעה שאני אמות. זה אני ואוריאל. כל החיים גוננתי עליו והגנתי עליו. אם אנחנו רוצים להפסיק לחיות על החרב, אנחנו צריכים קודם להניף אותה״

רועי, אחיו של אוריאל ז"ל ספד יחד עם אשתו, ריקי, בבכי: "אחי, חבר הנפש שלי. שנתיים של מאבק, של כאב, של תקווה. לא היה יום שלא נלחמתי כדי למצוא עוד דרך, רעיון, שיחזירו אותך אלינו. לא היה יום שלא דמיינתי אותך חוזר עם החיוך הזה שלך. אתה חזרת אחרת, לא כמו שחלמתי. גם כשהיה נדמה שאין סיכוי, המשכתי ולא עצרתי כי אתה אח שלי ועל אחי אני לא אוותר לעולם. היית בשבילי הרבה יותר מאח קטן - החבר הכי טוב שלי, איש הסוד שלי, זה שהיה שם בשבילי מתי שרק הייתי צריך".

"היית הלב של המשפחה שלנו, הדבק שחיבר את כולנו. החיים שלנו ימשיכו, ואתה תמיד תהיה חלק מהם. אתה אח של כל עם ישראל, אנשים בכל מקום בארץ ובעולם התפללו ובכו איתנו; כולם מרגישים שהם מכירים אותך, הפכת לסמל של שלום, אהבה, תקווה ואחדות. כמה כוח קיבלנו מהעם הזה, שהוא משפחה אחת גדולה עבורנו. תודה שלא עזבתם אותנו, לחיילי צה"ל שנלחמים יום ולילה, לראש הממשלה שדאג להשיב את אוריאל הביתה. באותה נשימה אני רוצה להזכיר שהמאבק לא הסתיים - ישנם עוד 16 חללים חטופים בעזה שצריך להחזיר הביתה. לא ננוח עד שהאחרון שבהם יחזור הביתה".

בסיום דבריו, ציטט בכאב: "לנצח אחי, אזכור אותך תמיד, וניפגש בסוף - אתה יודע".

"היית מלך הרחבה"

האח, אוהד: "היית האח הכי טוב בעולם, מלא בנתינה. היית מלך הרחבה, היה לי כל כך כיף לראות אותך בהילוך שיא, בלי עצירה. היית מלך העולם, אדם שאין שני לו. אתה חסר לי מאוד, אפילו שעברו שנתיים קשה לתפוס שאתה לא פה. חסר לי להגיע לארץ ולא להיות איתך כל הזמן, איך היית אורז מזוודה, בא אליי והיינו נהנים מכל רגע. הלוואי שהיינו מספיקים עוד".

"עד לפני כמה ימים היה לכולנו שביב של תקווה שאולי יהיה נס. לצערי, לנו לא היה את הנס הזה, אבל נתת לנו שנתיים לעכל את זה שאתה לא איתנו יותר. הפכת לנו את היום הזה, למעט יותר קל. האור שלך יישאר בלבבות ובזיכרונות לנצח. היית שילוב מנצח שרוצה כל אדם - נסיך עם לב ענק, תמיד שמח ואנרגיות שיא שחודרות ללב של כל מי שסביבך. תודה על כל השנים שהיית איתנו, תודה שהשארת לנו שני אוצרות בעולם הזה. אין עוד אדם כמוך, זכיתי להיות אח שלך. בינתיים, תכין לנו את הרחבה בגן עדן. בסוף כולנו נרקוד שם".

לקראת סיום הספדו, פנה אוהד לרה"מ, לממשלה ולשופטים: "אני דורש מכם להעביר חוק עונש מוות למחבלים. אם זה היה, אולי היינו מונעים חלק מהאסונות הגדולים הללו. דם אחי הוא לא מים. המחבלים שטבחו בנו, גזר דינם מוות. על כל דמעה של אמא שלי - שאלף אימהות של מחבלים יבכו. מגיע צדק לאחי, לנרצחים ולנרצחות. דם עם ישראל הוא לא הפקר".

הרצוג: "הקדשת את חייך לבניין ביתך"

נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד בהלוויתו: "אוריאל היקר והאהוב, קשה וכואב כל כך לקבל אותך כך, אף שידענו כבר זמן רב שאינך בין החיים, ושהמרצחים הארורים חטפו אותך כשיצאת לרקוד לצלילי המוזיקה שאהבת, בנופים הפתוחים של הנגב. משום שהידיעה הזאת נעשית ממשית ושלמה רק עתה – בהר המנוחות הזה".

והמשיך: "אימך האהובה – נעמי – אמרה לפני כמה חודשים ש'משפחות החטופים הנרצחים לא יודעות איפה לעמוד ביום הזיכרון', והנה, יש מעט התרת ספקות, ואולי אולי גם מעט נחמה, כשיש עכשיו איפה לעמוד, ועִם מי, עִם עַם שלם, שליבו שבור. אוהביך מספרים שהיית איש נדיב, מאיר עיניים וטוב לב. איש שהאמין שאפשר לבנות, ואפשר לתקן,ולא רק שאפשר – אלא שכך נכון, ושכך צריך לעשות. הקדשת את חייך לבניין ביתך הפרטי, ולבניין הארץ, בחריצות וביסודיות. היית אב אוהב ומסור, ובן זוג אהוב; וגם בתוך חיי המשפחה והקריירה התובעניים היית נפש חופשיה מאוד, ואהבת לרקוד בכל מאוד".

הרב הראשי האשכנזי לשעבר, הרב דוד לאו: "איזו מן מציאות זו לסחור בגופות? היום אנחנו עומדים ליד ארונו של אוריאל, ולפחות הצלחנו להשיב את אוריאל אל אדמת הארץ; זאת, מתוך תפילה ותקווה שבני המשפחה היקרים ימצאו נחמה, ימצאו כוחות, וימשיכו הלאה - להאיר את האור של אוריאל".