פרידה כואבת בנתב"ג: נפרדים מהחטוף החלל ביפין ג'ושי

פרידה עצובה: בנמל תעופה בן גוריון מתקיים בשעה זאת טקס פרידה מהחטוף החלל ביפין ג'ושי, אזרח נפאלי שנחטף בגיל 23 ממיגונית בקיבוץ עלומים על ידי ארגון הטרור חמאס. ההערכה היא כי נרצח בחודשים הראשונים למלחמה לאחר שנחטף חי.

בטקס נוכחים גל הירש, מתאם השבויים והנעדרים, אנשי משרד החוץ, שגרירות נאפל ואנשי קיבוץ עלומים משם נחטף. ביפין אהב לשחק כדורגל, והוא רצה לחסוך כסף כדי להתחיל את חייו. הוא הגיע לישראל פחות מחודש לפני מתקפת מחבלי חמאס.

ראש המועצה האזורית שדות נגב, תמיר עידאן, אמר בטקס הפרידה מביפין ג׳ושי ז״ל: "אלוקים נתן לכל אחד מאיתנו נשמה, שהיא הנר שמאפשר לנו להאיר סובבינו באורו. אנחנו חייבים לא רק להאיר את פנים ביתנו, אלא גם את החוץ, ואת העולם בגדול."

ביפין, במובנים רבים, היה בדיוק הנר הזה: צעיר שנטל את האור הקטן שלו ולקח אותו לקצה השני של העולם, כדי ללמוד, לעבוד, לרכוש ידע ולחזור אל מדינתו כדי להאיר את שדותיה באור של תקווה וקדמה. הוא לא זכה לשוב הביתה, אך האור שהביא איתו לא כבה. האור הזה ימשיך להאיר כאן – באדמת העוטף, בשדות עלומים, ובלב כולנו."

עם תחילת המתקפה הוא התחבא עם חבריו במיגונית בקיבוץ. כשהמחבלים השליכו את הרימון הראשון פנימה, ביפין הצליח להדוף אותו ולזרוק אותו אל מחוץ למיגונית. רימון נוסף שהושלך למיגונית הותיר את ביפין וחבריו מחוסרי הכרה. משם הוא נחטף לרצועה לצד כמה עובדי חקלאות מתאילנד. לפני החטיפה הוא הספיק לכתוב לבן דודו: "אם משהו קורה לי, אתה תצטרך לדאוג למשפחה. תהיה חזק ותמיד תביט לעבר העתיד". המחבלים השליכו רימון למיגונית, וביפין קפץ קדימה - והשליך את הרימון בחזרה.

משפחתו, שהאמינו עד רגע הבשורה המרה שהוא בחיים, אמרו לפני כשבוע: "לפני שבועפרסמנו את אות החייםשל בננו האהוב, ביפין. אות חיים שצולם במנהרות חמאס כחודש לאחר השביעי באוקטובר, ובו ניתן לראות את בננו מדבר אל המצלמה, בעודו בריא וחזק. נאחזנו בסרטון באמונה ובתקווה שנזכה שוב לראות את הילד היפה שלנו מחייך וחוזר הביתה".

לאחר קבלת הבשורה, משפחתו נפרדה:"בכאב גדול קיבלנו את הבשורה על הנורא מכל. בננו יקירנו, ביפין, אחיה וחבר הנפש של בתנו פושפה, נרצח בשבי חמאס. הקרקע נשמטה תחת רגלינו. קשה לתאר במילים את החלל שנוצר בלעדיו, חלל שנפער לפני שנתיים והעמיק לתהום עצומה. ביפין נפרד מאיתנו בהתרגשות גדולה ויצא לחוויה לימודית של שנה בישראל. לא העלינו על דעתנו שאותו חיבוק יהיה החיבוק האחרון.