איתן לוי, נהג המונית שנחטף ב-7 באוקטובר כשהיה בדרכו לקיבוץ בארי הובא הערב (חמישי) למנוחות לאחר שגופתו הושבה לאחר אמש.
רבים הגיעו ללוות בדרכו האחרונה את איתן לוי ז״ל מבת ים, שגופתו הוחזרה אתמול משבי החמאס לאחר שנתיים. לוי היה איש משפחה חם ואוהב שדאג תמיד לסביבתו ולא לעצמו. הוא היה אדם אחראי ומסור לכל מקום אליו הגיע, וכולם העידו על טוב ליבו הגדול. אהבותיו הגדולות היו בנו היחיד שחר ושתי הכלבות שלו. איתן נהג המונית, הוגדר מנותק קשר מעל 40 ימים עד שהוכרז כחטוף, ולאחר 62 ימים הצבא הודיע רשמית למשפחה כי איתן נחשב לחלל החטוף ברצועת עזה. איתן הותיר אחריו משפחה גדולה ורחבה, את שחר בנו ושיר ארוסתו, אביבה, חן, סאני ריף וריבר.
"הבן שלי יקרא על שמך"
שחר לוי, בנו של איתן, ספד: " אבא שלי, אהוב שלי, מאיפה בכלל להתחיל. דבר ראשון, אני רוצה להתנצל - אם פגעתי בך, אם נפגעת ממני בדרך כזו או אחרת. אני רוצה שתדע, שאם יום אחד, בעזרת השם, אתחתן ואביא ילדים - הבן שלי יקרא על שמך. כי אתה, אבא, פשוט ראוי לזה".
"אחרי שנתיים של חוסר ודאות, שנתיים שבהן הלב היה תלוי בין תקווה לפחד — סוף סוף החזירו את גופתך מידי החמאס. שנתיים של המתנה כואבת, של לילות בלי שינה, של חיים שנעצרו — והיום אני עומד כאן, מנסה להבין איך ממשיכים באמת.אבא, למדתי מה זה לחיות בלי אבא. מה זה לקום כל יום ולהיות הגבר של הבית. לשמור על אמא, על סאני, על חן — שכולן שבורות ומתפרקות כל יום, כי אתה חסר להן. ריף וריבר שנהיו גברברים קטנים בעצמם ורק מחפשים את הדמות שלך כל היום.
ואני… אני מפורק בעצמי. כאילו ירו לי ישר בלב".
אני יודע כמה שמחת כשהכרתי את בת הזוג שלי, וכמה דיברת על זה שאתה רק מחכה לראות אותי מתחתן. אז אבא, במרץ הקרוב אני עומד להתחתן עם בחירת ליבי — והחלום שלך סוף סוף מתגשם. וגם אם לא תלווה אותי פיזית בחופה, אני יודע שתהיה שם איתי — בלב, בנפש, ובכל נשימה שלי. אני ארגיש אותך שם, צופה בי בגאווה, מחייך את החיוך שלך, מלווה אותי בצעד הכי משמעותי בחיים שלי".
"שנתיים של כאב"
אחותו של איתן, סיגלית, אמרה: "אח יקר, אהוב ליבי, שנתיים שלמות עברו מאז היום הנורא ההוא. היום שבו נרצחת באכזריות ונחטפת אל עזה. שנתיים של כאב שאין לו מנוח, של דממה צורחת בלב, של לילות בלי שינה וימים בלי נשימה. היום גופתך סוף סוף חזרה אלינו, חזרה אל אדמת ישראל, חזרה הביתה. איתן שלי, כל יום מאז שנלקחת, הרגשתי כאילו חלק מנשמתי נקטפה איתך. היית האור של הבית, האדם שתמיד חיבק, צחק, עזר ואהב. היית עמוד הבית, לב זהב, עם חיוך שממיס כל כאב. היום אני נפרדת ממך בגוף, אבל לא ברוח, כי אין פרידה אמיתית ממך, איתן. אתה חקוק בכל נשמתי, בכל מחשבה, בכל דמעה. קשה לעמוד כאן ולהגיד מילים אחרונות על אח שמילא חלל של משפחה שלמה, והיה כל עולמי".
"קשה להאמין שאתה באמת פה, עטוף באהבה של עם שלם, שנלחם וחיכה שתחזור הביתה. רציתי רק עוד רגע, עוד דקה, עוד מבט בעיניים שלך, להגיד לך כמה אני אוהבת וכמה התגעגעתי. איתן שלי, גיבור שלי. אתה לא רק אח, אתה סמל של גבורה, של מסירות, של אהבה אין-סופית לארץ ולעם שלך. נשבעתי בלבי לא לשכוח אותך לעולם, לא את הצחוק שלך, את הריח שלך ואת האור שלך. אתה תחיה בתוכי בכל יום, בכל תפילה, בכל דמעה שנושרת על שמך. תנוח על משכבך בשלום, אח אהוב שלי. האדמה שקיבלה אותך חזרה, אימצה אותך, חיבקה אותך אל ליבה, עד שניפגש שוב במקום שאין בו כאב ואין דמעות. תשמור עלינו מלמעלה, כמו ששמרת תמיד. אוהבת אותך לעד, אין קץ".
"איש של אהבה"
שיר, זוגתו של שחר: "איתן שלנו, קשה למצוא את המילים היום. כל כך הרבה זמן חיכינו לרגע הזה שתחזור הביתה, ורק עכשיו שזה קורה, אנחנו מתחילים באמת להתבונן ולהבין את גודל האובדן. לא ככה דמיינו את הפגישה שלך, דמיינו שנארוז לך מזוודה לטיול ולא נפתח את מזוודת העבר. מאז שנלקחת הכול נעצר, אין יום שלא חשבנו עליך, שלא ציפינו לידיעה, לסימן קטן, ובעיקר לתקווה שזה שקר. והיום שאתה סוף סוף חוזר אלינו, הכאב רק מתחדד וגדל, כי עכשיו זה באמת אמיתי, עכשיו צריך לומר לך שלום. אתה היית ותמיד תהיה הלב של המשפחה המורחבת והמיוחדת שהשארת מאחוריך".
"היית איש של אהבה, איש של נתינה, של חיוך ועיניים שיכלו להרגיע כל אחד. תמיד דאגת שכולם יהיו בסדר, תמיד ידעת איך להפוך כל רגע למשהו שמח וגדול. וככה תמיד אנחנו נזכור אותך, עם הצחוק, עם החיבוק, עם האור והאהבה שהבאת והכנסת לכל מקום. אנחנו מבטיחים לך, איתן, אנחנו נעשה הכול כדי לשמור את הזיכרון שלך חי. שנדבר עליך, שנצחק על הסיפורים והחוויות שחווינו, שנמשיך לאהוב כמו שאתה תמיד אהבת. נלקחת מאיתנו בערב שמחת תורה, ובמרבה העיר והצער גם חזרת אלינו בערב שמחת תורה, אבל שום שמחה לא הייתה. אחרי כל הדרך הקשה הזו, סוף סוף אתה בבית, עכשיו אתה יכול לנוח מנוחת עולמים, מוקף באהבה אינסופית ואין-ספור אנשים שנמצאים פה. אנחנו נזכור אותך תמיד".
"יום של אור וצל"
נורית בת דודתו אמרה: "איתן שלנו, בן דוד אהוב, איש של שלום ואהבה, אהבה אמיתית לזולת. בעל עיניים ירוקות, בורקות, שהקרינו את טוב הלב, את הרוך, הנדיבות, עיניים שתמיד חייכו, גם כשלא היה לך קל. איתן היה תמיד זה שחושב על האחר. זה ניכר גם ב-7 באוקטובר, כשהתבקשת בבוקר להסיע מכר מהעוטף ולא אמרת לא. הוא ידע לפרגן, לעזור, לשאול מה שלומך, אבל לשאול באופן אמיתי ולא כדרך אגב, כדי לצאת ידי חובה. למרות שלא נפגשנו רבות, הרגשתי את נוכחותך בכל יום שישי, כשהיית שולח לי ברכת שבת, מילה חמה, ברכה פשוטה, אבל מלאה בכוונה אמיתית, תזכורת קטנה שיש מישהו במשפחה שחושב עליי".
"זה היית אתה. נוכח גם מרחוק, כשלא ביקשתי. דואג גם כשלא היה צורך. מאיר ומלא אהבה, בלי לומר זאת במילים. אהבה לא רק כלפי בני אדם, אלא גם בהתייחסותך לבעלי חיים, לכלבים שגידלת. אולי כי בהם ראית את הטוב, את הפשטות, ואת התום. ואז הגיע היום השביעי באוקטובר, שבו הכול נעצר. יום שבו מדינה שלמה נחרדה והחיים של כולנו השתנו. יום בו נחטפת ונלקחת מאיתנו על ידי החמאס. במשך חודשיים חווינו חוסר ודאות, אם אתה חי, אם אתה מת, אם נראה אותך שוב מחייך אלינו. ואז הגיעה הבשורה המרה שנרצחת באכזריות וגופתך מוחזקת בידי בני בליעל. ולנו ולכל עם ישראל נותר רק לקוות ולהתפלל במשך שנתיים שנוכל להשיבך לקבורה ראויה בארץ ישראל שכל כך אהבת".
איתן לוי הסיע חברת משפחה ממרכז הארץ אל קיבוץ בארי. כשהתחיל את דרכו חזרה החלה מתקפת הטילים, איתן התקשר לאחותו וסיפר לה על המאורעות. תוך כדי נסיעה, כאשר אחותו על הקו, מחבלים השתלטו על מכוניתו. איתן הספיק להוציא מפיו "אוי ואבוי" ומיד לאחר מכן שמעו רק קריאות אללה אכבר וצרורות ירי.
בחודש מאי האחרון, שחר לוי, בנו של איתן, ושיר זוגתו ערכו את חתונתם. "הדבר היחיד שחשוב עכשיו הוא להשיב את איתן – כדי שנוכל להעניק לו את הכבוד הראוי ולקבור אותו כפי שראוי לאדם שהיה קודם כל איש משפחה. רק אז נוכל, אולי, להתחיל את תהליך ההחלמה מהטראומה, לשחרר מעט מהכאב, ולהתמסר באמת לפרק החדש בחיים", אמר שחר ל"ישראל היום", שליוותה אותו ואת זוגתו ביום שהיה מהול שמחה ועצב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו