אביו של סמ"ר תמיר נמרודי: "עשיתי כל מה שיכולתי, כנראה זה לא היה מספיק"

אלפים הגיעו היום (חמישי) ללוות בדרכו האחרונה את סמ"ר תמיר נמרודי, שנחטף ב־7 באוקטובר ונרצח בשבי חמאס.

הלווייתו מתקיימת בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. מסע הלוויה יצא מהיישוב נירית, מקום מגוריו של נמרודי, ששירת כמש"ק חינוך בבסיס מת"ק עזה.

בצידי הכביש בדרך ללוויה עמדו מאות עם דגלי ישראל כאות כבוד. אביו, אלון, קרא קדיש בבכי קורע לב.

אלון, אביו של תמיר ספד לו בכאב רב: "איזה ילד קסם היית, שנון, חכם, ורבלי, עם חיוך וחיבוק ששובר צלעות. חיבוק שלכך חסר לי. איך היית מגיח מאחורי, צועק 'אבו - תביא חיבוק'. לא היית ממתין לתשובה. ניגשת לחיבוק חזק, חם ועוצמתי. אמרתי לו שהוא ישבור לי צלע. עכשיו אני ללי בעיות שהוא ישבור לי את הצלעות. רק תחבק".

"כמה פעמים סיפרתי עליך. כמה זעקתי ועכשיו אני לא מוצא את המילים. תמיר אהוב יקר שלי. איך מספידים בן? באיזה עולם אבא צריך להספיד את בנו הבכור? לפני שנתיים חרב עלינו עולמנו. ברגע שראיתי אותך נחטף הבנתי שאני יוצא למלחמה להשיב אותך הביתה. להשיב את החיוך שלך. נלחמנו בכל דרך אפשרית. סיפרתי איזה ילד מדהים אתה ואסור לוותר עליך".

"עשיתי כל מה שיכלתי, כנראה זה לא היה מספיק"

הוא המשיך: "היית חוזר מהבסיס בימי שישי בבוקר והיית מבקש לקנות שווארמה, היית שולח לי רשימת קניות שלא נגמרת כדי להכין אוכל שאת האוהב ולהציע מתכונים שלא יוצאים לך מהרוח. אביא לך סופר שלם, רק תחזור על הרגליים. לקחת כדורים נגד חרדות, זנחת אותם שהתגייסת, נלחמת בגבורה בפחדים של עצמך. דקות ספורות אחרי שנחטפת התעשטת ורקמת תוכנית שחשבת שתעזור לך להינצל ולא לחטוף מכות מחיות האדם שחטפו אותך. עשית מהלך גאוני שאסור לדבר עליו. אבל זה לא עזר".

"דיברתי עם אמא, היה ברור לנו מעבר לכל ספק שנחטפת, כך ראינו מסרטוני חמאס, ,אמרתי לאמא שזה טוב שהוא נחטף ולא נהרג. ככה הוא יחזור הביתה בריא ושלם. כמה טעיתי. עשיתי כמה שיכולתי. כנראה לא מספיק".

"סבלת, מעט יותר מ-48 שעות היית בידי מחבלים ולא בזרועות משפחתך. יש לנו מעגל חברתי קרוב. מעגל משפחות החטופים. מעגל השכול. במעמד קשה זה, אני רוצה לומר תודה לחיילי צה"ל הגיבורים שהקריבו את חייהם למען החזרת החטופים ושנמשיך לחיות בבטחה. בל נשכח ונזניח - עוד 19 חטופים שנמצאים בעזה. אחריות גדולה שלנו כעם. אחריות עצומה של מדינת ישראל. לא להרפות לרגע עד שחארון החטופים חוזר הביתה. הערכים שלך בן יקר שלי, יהיו נרלרגלינו לכל החיים".

"בתחילת המלחמה ביקשו ממשפחות החטופים לשלוח הקלטות קול של יקירנו כדי שיהיה ניתן לעשות מאמץ לאיתורם. חבריך שלחו קטע וידאו קצרצר שאתה אומר להם, 'צייסר? צייסר?', אז ארים צ'ייסר לזכרך. עם הוודקה הפתוחה שלך שממתינה שתשוב. ואני בכלל לא שותה וודקה. הייתי מרים כל יום כוסית לחייך בכל סיטואציה. עכשיו ארים כוסית לזכרך. בני היקר, גיבור ישראל שלי. אני מצדיע לך".

עמית, אחותו של סמ"ר נמרודי ספדה גם היא: "אח שלי. זהו, זה נגמר. אתה בבית. בסיוטים הכי גרועים שלי לא חשבתי שאצטרך להספיד אותך. זכיתי באח הכי טוב שיכולתי לבקש. היית החבר הכי טוב שלי. אני מתגעגעת לחיבוקים שלך כשהיית חוזר מהצבא".

היא המשיכה: "אני כ"כ מתגעגעת עד שזה מכאיב לי בכל הגוף. שנתיים חיכינו לך. לא משנה כמה התכוננו לגרוע מכל לא הצלחנו לעכל. איך אמשיך בלעדיך? אני צריך שתכוון לי את הדרך. איך החיים ממשיכים בלעדיך? מבחינתי הצוואה שלך זה לעזור לכל אדם ואני אקיים אותה. אח שלי אני נפרדת אבל לא באמת כי אתה תמיד איתי. אזכור אותך לנצח ואעשה הכל כדי להנציח אותך. תשמור עלי שלא אפול. אני מבטיחה לשמור על אבא אמא ומיקה. תשמור על העולם ילד".

תרצה,סבתו של תמיר: "כ"כ הרבה דברים נאמרו על תמיר. הוא חי חיים קצרים אבל השאיר רושם על המון אנשים. בין ראש השנה ליום כיפורים הבאתי אותו לתחנת הרכבת ומשם הוא נסע לבסיס. אמרתי לו שביום כיפור כל אחד צריך לבקש סליחה מחברו וביקשתי ממנו סליחה אם פגעתי בו, והוא עשה אותו דבר וכך נפרדנו. לא ידענו שזו תהיה הפרידה האחרונה. אני מאחלת לנו להתחיל פרק חדש בחיים. המעגל נסגר. תמיר חזר אלינו ויש לו קבר באדמת ישראל. תודה שהוא חזר כי היו אפשרויות הרבה יותר גרועות".

נמרודי נחטף באותה שבת לאחר שהתנדב להחליף חבר לשירות. יחד עמו נחטפו גם חבריו ניק בייזר ורון שרמן, שלפי הערכות נהרגו מהפצצות צה"ל במהלך שהותם בשבי במנהרות.

אביו, אלון נמרודי, סיפר בעבר כי ההערכות הן שתמיר הופרד מחבריו כבר ביום הראשון לשבי. לדבריו, בסרטוני החטיפה מאותו היום בנו נראה בריא ושלם, כשהוא "הולך על שתי רגליים".