דווקא כשהכל נראה הכי לא הגיוני בעולם: זה הזמן לשמוח

טוב, גם גדולי הרציונאליים והפרשנים באולפנים יאלצו להסכים שמשהו פה כבר ממש מוזר. אפילו מיסטי. שהרי חג שמחת תורה לפני שנתיים הפך להיות יום אבל המוני. שמחת תורה דאשתקד נחגגה בצל מאות אלפי לוחמים גיבורים בעזה ובצפון, מפונים מבתיהם ודאגה נוראית לעשרות החטופים.

והשנה, שוב מפלס ההתרגשות מהאירועים החדשותיים מתנקז לערב שמחת תורה ולחג, כשנדמה שלפחות מבחינה אחת, כבר יהיה לנו קל יותר להרגיש שמחה בלב.

אבל מה זה בכלל שמחת תורה?

בשמחת-תורה מסיימים את הקריאה בספר התורה: בכל שבת קוראים פרשה אחת, ובשמחת-תורה קוראים את הפרשה האחרונה, פרשת וזאת הברכה.

לכבוד הסיום של הקריאה כולה וההתחלה המחודשת בספר בראשית עורכים התורה עורכים חגיגה גדולה, רוקדים עם ספרי-התורה ומקיפים שבע פעמים, בריקודים, את הבימה. מחלקים לילדים שקיות ממתקים, משיקים כוסיות "חיים", ואווירה עליזה כמו של מסיבת יום הולדת שורה בכל. יום הולדת לתורה. יש יש יש חגיגה.  

כמו שיודע כל מי שניסה פעם להיכנס למסיבת יום הולדת של מישהו מפורסם, בכניסה עומד לו הסלקטור ומוודא שיש לך את ההזמנה הנכונה. או לכל הפחות את הקשרים המתאימים.

והנה פה, בשמחת תורה, כולנו מוזמנים, כולנו חוגגים וגם יהודים שלא ממש למדו בה הרבה בשנה החולפת או ביקרו מידי שבת בבת הכנסת מרגישים אורחים של כבוד בחגיגת התורה. זה לא קצת מוזר?

הרבי מליובאוויטש מסביר שהשמחה היא על עצם העובדה שיש לנו תורה, ושמחה הזו מפעמת גם בלבו של יהודי שלא למד בה אפילו מעולם. גם בן אדם שבקושי יודע כי הוא יהודי - הוא אורח של כבוד בשמחת תורה. V.I.P. לכן גם השמחה מתבטאת בעיקר בריקוד ושירה - שבהם אין הבדל בין הלמדן לבין האיש הפשוט. זו שמחה של כולנו.

אבל למעשה זה הרבה מעבר לכך, כי בזמן שאדי חגיגת יום הולדת ממוצעת מתפוגגים אחרי כמה שעות, הרי ששמחת תורה הוא יום שממנו שואבים שמחה לכל השנה. כמו כספומט, רק שהקוד הסודי הוא פשוט לרקוד, ואין הגבלה על סכום המשיכה.

ורק בינינו - כמה הייתם מוכנים לשלם כדי שבשנה החדשה תהיו שמחים? כדי שתקומו בבוקר בלב מתרונן ותלכו לישון בערב בתחושת חדווה ואושר?

מחקרים מוכיחים למרות הקדמה הטכנולוגית ושלל החידושים, האויב מספר אחת של האדם הם תחושת העצבות והבדידות.

מילוני אנשים מכל רחבי הגלובוס משלמים בכל חודש הון עתק בשיחות עם אנשי מקצוע על מנת שאלו ישחררו אותם מכבלי העצבות, נוטלים תרופות נוגדות דיכאון כדי שלא לשקוע במצב שהרפואה מכנה מרה שחורה, ויש כמובן אחרים שפשוט בורחים לסמים או לאלכוהול כדי "לברוח מהצרות, ולהרגיש טוב עם עצמי".

שמחה היא מתנה משמים. כדי להיות שמחים באמת אנחנו זקוקים לברכה מלמעלה: שאלוקים יפתח לנו את שערי השמחה. שמחת תורה הוא החג שבו על פי הקבלה נפתחות בארות השמחה, וכל הרוצה לשאוב שמחה לכל השנה - מוזמן לעשות זאת.

היממה הזאת היא מקור השמחה והמעיין שממנו נובעת השמחה למשך השנה כולה. מי ששמח בה, ישמח, בעזרת ה', בכל ימות השנה הקרובה.

ויש לה כוחות לעצב מציאות חדשה: בימיו של רבי שלום דובער, האדמו"ר החמישי בשושלת המנהיגים של חסידות חב"ד, הגיע אליו לשהות בחודש החגים יהודי מחסידיו ובפיו בקשה: בנו חולה מאוד ונוטה למות, והוא מבקש כי הרבי יתפלל בעדו שיחלים ממחלתו.

לצערו של אותו יהודי, האדמו"ר כאילו אטם את אזניו משמוע ולא רצה לברכו. אבל האבא לא התייאש וניסה את מזלו בהזדמנות נוספת. "בבקשה רבי, התפלל לרפואת בני. הרופאים כבר אמרו נואש ולא נותרה תקווה", הפציר בדמעות ובלב נרגש. אבל לשווא. האדמו"ר כאילו התעלם ממצוקתו.

כך עברו עליו כל הימים הנוראים וחג הסוכות והגיע זמן שמחת תורה. האב האומלל היה כמובן מדוכדך מאוד, אך בכל זאת, ברגע האמת, מצא בקרבו כוחות נפש אדירים כדי לשים בצד את יגונו מהעתיד הצפוי לבנו, וכל אותו החג רקד עם ספר התורה ממש כמו חתן המשמח את כלתו.

למחרת קרא לו האדמו"ר, ובפנים מאירות אמר לו: "בנך יבריא! קודם לכן, ידעתי לצערי כי גזירה מרחפת מעל ראש בנך ואין שום דרך להסירהּ. אבל אתה, אתה בעצמך, בזכות השמחה שהפגנת בשמחת תורה, הצלחת להסיר את הגזירה ממנו".

כי לשמחה יש כוח לבטל את כל החסמים, קשים ככל שיהיו, ואין דבר העומד בפניה. שמחת פורצת כל גדר. 

לעיתים אנחנו נמצאים מול שוקת שבורה. מול דרך שנראית לנו ללא מוצא. ניסינו פתרון אחד, ניסינו גם אחר, עוד משהו יצירתי - אבל שום דבר לא עוזר. מאוד מפתה אז להרים ידיים. להתכרבל במרה השחורה והדביקה של רחמיים עצמיים ולהגיד לעצמנו ולכל העולם "מה לעשות, זה מה יש".

למרות שזה נראה אולי הכי לא הגיוני בעולם - דווקא אז צריכים להמשיך הלאה בכל מחיר, למצוא את כוחות הנפש כדי להתמלא באמונה ובשמחה, וחזקה על השמחה הטהורה שכבר תצליח במקומות שהאחרים כשלו.

חג שמח!

הכותב הוא שליח חב"ד בתקשורת בישראל