לישי מירן-לביא: "בשבועות האחרונים הלחימה התקיימה מעל הראש של עמרי - הצלחנו למנוע סוף מר"

מתחילים את מסע השיקום: משפחותיהם של שורדי שבי הנמצאים בביה"ח איכילוב מוסרים הערב (שלישי) הצהרה ראשונה לתקשורת.

אחרי 738 ימים של כאב: הרגעים שלהם חיכינו שנתיים >>>

לישי מירן-לביא, אשתו של שורד השבי עמרי מירן, אמרה: "אתמול רוני ואלמה פגשו את אבא שלהן לראשונה אחרי 738 ימים קשים, כואבים ומייסרים. עמרי נחטף מהבית שלנו בקיבוץ נחל עוז, כשרוני הייתה בת שנתיים וכשעלמא הייתה בת חצי שנה. מאז אותו יום נורא, הבטחתי להיאבק עד שעמרי יישמע שוב את המילה "אבא", עד שהוא יקבל חיבוק שירפא הכל. ואתמול ההבטחה הזו סוף סוף התקיימה.

"יש לנו עוד כל כך הרבה להשלים וללמוד, אבל אני כבר יודעת לספר לכם שעמרי ראה אותנו, שמע אותנו, ושהיינו עבורו כאוויר לנשימה, גם ברגעים הנוראיים ביותר כשחשב שזה הסוף – והיו רבים כאלו. בשבועות האחרונים הלחימה התקיימה ממש מעל הראש של עמרי בעזה. לשמחתי, הצלחנו להביא להסכם לפני מה שיכל היה להיות סוף מר ונורא מכל".

לישי הודתה לדני, אביו של עמרי, למשפחתה, למטה המשפחות להחזרת החטופים, לקציני השו"ן ולבית החולים, על הסיוע מהרגע הראשון ועד לחזרה המיוחלת.

"אבל", קראה, "בראש ובראשונה תודתי העמוקה ביותר נתונה הערב לאזרחי ישראל, וללוחמי צה"ל וכוחות הביטחון. אתם האור בקצה המנהרה. אתם הסיבה למה ניצחנו, ולמה נמשיך לנצח. אני גאה שזהו עמי - שבחר באחיו ואחיותיו, ולא הפקיר אותם בגיהינום. אתמול החל מסע השיקום הלאומי שלנו כעם - מסע שלא יוכל להסתיים עד שלא ישוב החטוף האחרון ועד שלא תוקם ועדת חקירה ממלכתית", היא אמרה, והזכירה את החזרת החטופים החללים שטרם הושלמה.

"אל תתנו לחיוך להטעות"

ויקי כהן, אימו של החטוף נמרוד כהן, סיפרה: "אחרי שנתיים, אני סוף סוף יכולה לנשום לרווחה. האוויר חזר לי לריאות. משהו מופלא קרה אתמול בלילה. כולנו, כל המשפחה, כולל נמרוד, פשוט קרסנו למיטות בשעה מוקדמת. ישנו נפלא, כשנמרוד לצידי. בטוח. מוגן.

"נמרוד חזר אלינו רזה במיוחד, עייף ומותש - אך עם חיוך ענק על פניו. חיוך שמספר על חיים חדשים שניצבים בפניו, אבל אל תתנו לחיוך להטעות - הדרך עוד ארוכה. כולנו מגויסים למשימה: להחזיר את נמרוד לחיים נורמליים ככל האפשר. נחבק אותו, נעטוף אותו, ויחד, יד ביד, נלווה אותו במסע ארוך, משמח ומלא תקווה".

היא הודתה לחיילי צה"ל ולנשיא ארה"ב טראמפ, לסטיב וויטקוף, לג'ארד קושנר, ולכל הגורמים המדהימים מהממשל האמריקאי, "שהפכו עולמות כדי שנמרוד יחזור אליי". "תודה גם לאותם שרים בממשלה - שכן היה להם אכפת, וכן פעלו", היא הוסיפה.

היא הודתה גם לאזרחים שעמדו לצידה במאבק להשבת נמרוד: "אתם עם מופלא! כשסיפרנו לו על המאבק האדיר שניהלתם כאן יחד איתנו, הוא היה מאושר. תודה ענקית, גם בשמו, לכל אחד ואחת מכם.

"ומעל הכול, אני רוצה לשלוח חיבוק גדול למשפחות החיילים ששילמו את המחיר היקר מכל. אני איתכם. לעולם לא תהיו לבד. היקרים שלכם, הם גיבורים לנצח. עם ישראל לא ישכח לעולם את גבורתם".

"אמר לי: 'אמא, היינו אמיצים'"

ענת אנגרסט, אימו של שורד השבי מתן אנגרסט, אמרה: "הלילה, אחרי 738 לילות ללא שינה, הצלחתי להירדם לראשונה, כשהראש של מתן בני אהובי בחיקי. אני נושמת לרווחה כאמא יחד עם אימהות הלוחמים שלנו שיודעות עכשיו יותר מתמיד, שכשהן שולחות את הילדים שלהם להילחם למען המדינה, המדינה תילחם עליהם בחזרה כשיהיו בשעת צרה.

היא הודתה לחבריו של מתן לשירות: "למשפחת שריון, 7 - את החטיבה, מתן גאה בכם מאד! מתן מתחיל להחשף לעוצמת המאבק שמתנהל פה במדינה וביקש למסור הערב תודה אישית ממנו, מאיתנו כמשפחה ביקש שנמשיך עד שכולם חוזרים. מתן לומד מחדש מה זו שגרה רגילה. מהדברים הקטנים כמו לשבת לאכול עם סכין ומזלג.

"כשאני רואה את הילד שלי מסתגל לחופש, קשה לי עם המחשבה שהיו כאלו שהיו מוכנים לוותר עליו. שההסכם שהחזיר אותו נחתם למרות גורמים בהנהגה, ולא בזכות. עם המחשבה שהסכם בזמן היה יכול לקצר למתן שלי את הסבל הנוראי ובעיקר להציל עוד 42 חטופים שעבורם מאוחר מדי". היא הודתה לנשיא ארה"ב ולצוותו, למרים אדלסון ולמטה המשפחות

"לצד השמחה הגדולה שלנו, חשוב לי לספר: אחד הדברים הראשונים שמתן אמר לי כשפגשתי אותו היה: 'אמא, תדעי, היינו לבד אבל נלחמנו וחיסלנו המון מחבלים'. סיפר בדמעות כמה הוא גאה בחבריו האמיצים לצוות פרץ שנהרגו בקרבות הקשים: תומר ליבוביץ, דניאל פרץ ואיתי חן. מתן זקוק למקום להתייחד עם זכרם, לגיבורים האלו מגיע להיקבר במדינה עליה נלחמו. לצערי, אני והמשפחה שלי למדנו על בשרנו לאורך הדרך איך זה מרגיש להישאר מאחור ולא נוכל לאפשר זאת לאף משפחה. לא נרפה עד שכולם יחזרו".

"רק היום אני חופשי באמת"

שורד השבי יאיר הורן, אחיו של החטוף איתן הורן, אמר בדמעות: "לפני כשמונה חודשים חזרתי הביתה, אבל רק היום אני חופשי באמת. רק עכשיו כשאחי הקטן והאהוב איתן סוף סוף חזר אלינו, הלב שלי שוב שלם ואני יכול לחזור לנשום. סוף סוף אפשר לנשום, לחבק, לגעת, להעז לחייך.

"תודה גדולה לאנשים שעמדו בצמתים, שצעקו, שהתפללו, שהחזיקו שלטים, שכתבו מכתבים. הרגשתי אתכם, גם מתוך החשיכה. התמיכה שלכם הייתה חבל ההצלה שלי. תודה למשפחות החטופים, שהפכו למשפחה שלי. תודה לבית החולים איכילוב, שמטפל במשפחתי זו הפעם השנייה. תודה עצומה לכוחות הביטחון ולכל מי שפעל יום ולילה כדי שהרגע הזה יקרה. ולבסוף, תודה אמיתית, עמוקה וכנה לנשיא דונלד טראמפ שבזכותו אני חי, ובזכותו סוף סוף גם אחי הקטן כאן".

"ביקשתי להקיף את כיכר החטופים במסוק"

דני מירן, אביו של עמרי מירן, הודה לאזרחים שהשתתפו במאבק להשבת החטופים ולתקשורת שהדהדה את המאבק. "באהבה גדולה עמרי בני חזר אלינו, אל כל העם. נחתנו עם המסוק מרעים וביקשתי להקיף את כיכר החטופים. כשראיתי את הקהל המריע לא יכולתי שלא להודות גם בדרך הזו לעם ישראל, על כל מה שהרעפתם עלינו". הוא הודה לתושבי יסוד המעלה, "על כל העשייה של השבת עמרי בראש העניינים".

"עמרי חזר חי, בריא ושלם. בגמר הבדיקות בביה"ח יתחיל השיקום הפיזי שלו. עם אשתו לישי שלחמה כלביאה יחליטו יחד היכן יקימו בית חדש. על ממשלת ישראל מוטלת האחריות למלא את ההסכם ככתבו - לא עוברים למילוי הסעיף הבא ללא מילוי הסעיף הנוכחי, להמתין עד להחזרת אחרון החללים. רק אז נדע מנוח".

"האביסו אותו - זה גרם לכאבי בטן"

במרכז הרפואי שיבא נשאו דברים משפחות נוספות של שורדי שבי, בהן רבקה בוחבוט, אשתו של שורד השבי אלקנה בוחבוט. היא פתחה את דברים בברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" ואמרה: "אני רבקה בוחבוט ובעלי אלקנה בבית. את המילים האלו חיכיתי להגיד כבר שנתיים ואני עדיין מתקשה להאמין.

 "אלקנה שלי בטוב, אבל שום דבר לא פשוט ושום דבר אינו כפי שנראה מבחוץ", היא סיפרה. "במהלך החודשים האחרונים אלקנה לא קיבל אוכל, כפי שהיה נראה בסרטונים ששוחררו. הוא עבר התעללות, ולקראת השחרור הוא קיבל אוכל בכמות גדולה כדי שיראה קצת יותר טוב עבור העולם וזה כנגד הבקשות של ישראל והארגונים הבינלאומיים. בגלל זה אלקנה סובל כרגע מכאבי בטן, הוא נפוח, אבל אני בטוחה שהאיש הגיבור שלי יוכל לחזור לאט לאט למצב בריאותי טוב.

"אתמול היה היום המרגש בחיי, יותר מיום החתונה של אלקנה ושלי. אנחנו צריכים לבנות מחדש את התא המשפחתי שלנו וזה כל כך מרגש אותי שסוף שסוף אנחנו בשלב השיקום.

"אנחנו מבקשים להודות לכולם, אלקנה ראה אתכם משם, והתרגש שלרגע לא שכחנו אותו מאחור. בנימה אישית - אני ניצחתי ואת המשימה האישית שלי הצלחתי להגשים, בעלי כאן. למרות קשיי השפה, למרות החששות והייאוש, הכאב, העייפות, נלחמתי ולא ויתרתי לרגע. אסור לחשוב שאפשר לעצור את השעון בכיכר החטופים או להוריד את הסיכה הצהובה, ישנם עדיין 23 חטופים וחטופה והם חייבים לחזור למנוחת עולם עבור יקיריהם יחד עם חטוף נוסף שמצבו אינו ידוע".

"מופת של רחמי שמיים"

אבי אוחנה, אביו של שורד השבי יוסף חיים אוחנה, קרא: "אנחנו ניצבים כאן היום נרגשים, דומעים, מודים ומברכים על הרגע הזה שלא חדלנו לקוות לו. בעינינו זה מופת של רחמי שמיים, של כוח אמונה, ושל סולידריות שאין לה אח ורע.

אנחנו רוצים לומר תודה לבורא עולם שעמד איתנו לאורך כל הדרך, תודה לכל יהודי ויהודייה, בארץ ובעולם, שהתפללו, חיבקו, תמכו, עודדו, ושלחו חיזוקים. תודה לצה"ל וללוחמיו הגיבורים, למסירות, לעוז הרוח, לתעוזה ולאחריות. תודה להנהגה הרוחנית שליוותה אותנו, על דברי התקווה שחיזקו אותנו פעם אחר פעם. תודה לשלושת הקצינים, מלאכים בירוק שליוו אותנו לאורך השנתיים. 

"בלב כואב אנחנו מרכינים ראש ומשתתפים בצערן העמוק של המשפחות שאיבדו את יקיריהן במלחמה הקשה הזו. אין מילים שיכולות לנחם – רק חיבוק אחד גדול מאיתנו, ותפילה שהשם ישלח להם כח ונחמה. אנחנו שולחים תפילה לרפואה שלמה לפצועים, בגוף ובנפש. תודה גם להנהגת המדינה, על ההחלטות האמיצות, על החתירה הבלתי פוסקת להשבת בנינו. אנחנו מתפללים שיהיה זה רגע של תחילתה של גאולה".

מירי בן עמי, אימו של יוסף חיים אוחנה, ביקשה להודות: "תודה לבורא עולם, ולרבי נחמן מברסלב שמלמד אותי אמונה ולדבר עם ה', ותודה לכל הצדיקים. תודה לחיילים ולכוחות הביטחון, תודה לראש הממשלה נתניהו, תודה לנשיא טראמפ, לצוות מטה החטופים ולצוות המנהלת, תודה לקציני צה"ל ותודה למשפחת עם ישראל".

"תמונת הניצחון שלנו"

מכבית מאייר, דודתם של גלי וזיו ברמן, הכריזה: "גלי וזיוי שלנו חזרו לתמונת הניצחון הפרטית שלנו, כשהם חבוקים בידיים הבטוחות והמגוננות של טליה אמם, אחותי הגיבורה. הם חזרו לחיים שנלקחו מהם באותה שבת ארורה. הם הופרדו ונקרעו באכזריות בפעם הראשונה בחיים שלהם והתאחדו אתמול. ואנחנו, אחרי שנתיים חזרנו לנשום אוויר נקי, תחושות הפחד העצב והגעגוע התחלפו ברגע לאושר שלא ידענו שניתן להרגיש.

"גם ברגעי האושר העילאי שאנחנו חווים אנחנו לא שוכחים ולו לרגע את כל קורבנות ה-7 באוקטובר,  את מאות החיילים הגיבורים שנפלו בקרבות הקשים, את אלפי הפצועים בגוף ונפש, את משפחות החטופים החלּלים שנרצחו ונהרגו בשבי חמאס".

לירן אחיהם של גלי וזיו אמר: "גלי וזיו חבוקים כעת בידיים של אמא שלנו טליה, שלא תרפה את החיבוק לעולם. תמונת הניצחון האחת והיחידה שלנו היא השבת כל 24 החטופים והחטופה לאדמת ישראל, רק כך יהיה לנו ריפוי ושיקום. לעם ישראל שלא התעייף ולא ויתר, למשפחה ולקרובים האהובים, אין לנו מילים להודות לכם. תדעו שאתם בצד הנכון של ההיסטוריה".