המלחמה על הבית לא תמה, היא רב-זירתית - עכשיו עלינו לתקן

בצהריי שבעה באוקטובר, כשמערכת "ישראל היום" התמלאה בפרצופים הלומים ואוקיינוס הזוועה שטף את החג, את הווטסאפ וכל חלקה בישראליות, כבר הבנו – זו "מלחמה על הבית".

זו היתה הכותרת הראשית שלנו בשער הבוקר שאחרי. תמונות הפוגרומים מן הסלונים, משולחנות השבת, מחדרי הילדים, מהמרפאות, מהבסיסים, מן השדות ומהכבישים ומהכיכרות - איימו לחדור לכל בית במדינה. גם ישראלים שגרים מרחק מאות קילומטרים מדרום הארץ חשו את קירות הבית קורסים, ואת רעד התלישות, זו שטעינו לחשוב שכבר אינה מקננת בדנ"א הישראלי אחרי אלפיים שנות גלות.

אבל כמו בגלות, החטופים נלקחו על כידונים מביתם. מן המיטה. מתוך הממ"דים על ידיותיהם העיקשות. מן המסיבה עם החברים מהיישוב. הם נתלשו מתוך הבטחה היומיומית הישראלית – שהתפוגגה לה ב-6:29 לפנות בוקר.

האלמוניות הטהורה שלהם בוזתה ונרמסה. בן לילה 251 איש ואישה, ילד וילדה, הפכו לאנדרטה חיה לכישלון הגדול. היעלמותם זעקה לנו מן השאול במשך שנתיים. ככל שחלק מהם שבו אלינו, ככל שנרצחו, ככל שהורעבו – הלכה וגברה הזעקה הזו.

וכשהבית מתערער, כשמוטל בו ספק, דייריו נזעקים להצילו. "אִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד - הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק", כתב קהלת. ההפקרות הפכה להתגייסות, לרוח גבית עוצמתית, של דור הגבורה, שהפנה עורף לסטיגמות שהודבקו לו ורץ להילחם על הבית.

החוט לא ניתק

914 חללי צה"ל נפלו מאז השבת השחורה ועד אתמול. עשרות אלפים נפצעו. מאות אלפי מילואימניקים הקריבו את שגרת משפחתם, את יציבות פרנסתם, כדי שהחוט המשולש לא ינתק. ונגד כל הסיכויים – נגד התפיסה שמדינת ישראל אינה בנויה למלחמות ארוכות, נגד הבידוד והפניית העורף הבינלאומית, נגד היעדר השוויון בנטל – החוט לא ניתק. אבל הוא נמתח עד לאין שיעור.

המחיר הגדול שמדינת ישראל שילמה מאז 7 באוקטובר - חייב להשתלם. הבית לא מוטל בספק, אבל דווקא יציבותו מחייבת אותנו לחפש לו תיקון. סמלי שהחזרה המיוחלת של החטופים והפסקת האש באות בימי חג סוכות – שבו אנחנו יוצאים ממושב הקבע שלנו אל דירת ארעי, כדי להתבונן במהות הבית. אסור לנו לטעות: המלחמה עליו עוד לא תמה. היא רב-זירתית: בלבבות, ברחובות, בשיחה בינינו.

אם נצליח להקים סוכה שהיא גם מחסה וגם הזמנה – לחשבון נפש, לפיוס, לתיקון – אולי נוכל לומר, בפעם הראשונה מאז אותו בוקר נורא, שהבית עומד. לא רק על תילו, אלא גם על יסודותיו.