בכל שיחה ברצועה, בכל ריאיון, התייחסות, ביקור, בכל פגישה עם לוחם במדים ברצועת עזה וביתר גבולות ישראל, עלה מסר ברור מפיהם. אנחנו, אמרו, כאן בשביל להחזיר את החטופים הביתה.
לא מדובר במילים של מה בכך, והם לא נאמרו כלאחר יד. לוחמי הסדיר נלחמו במשך שנתיים רצופות, אירוע בלתי נתפס בתולדות מדינת ישראל, לוחמי המילואים הקריבו, לצד סיכון החיים, את חייהם הפרטיים, את העסקים שלהם, את מקומות העבודה שלהם, את משפחתם, כדי להציל את החטופים.
לפני מספר חודשים הגעתי למוצב מגן נחל עוז על מנת להיפגש עם לוחמי מילואים של יחידת מגלן. בעמדה שצפתה למה שפעם הייתה שכונת הטרור שג'עיה קיבלתי שוב את המסר הבועט - "עמרי, גלי וזיו, לא שכחנו אתכם. אתם תמיד בראש שלנו", נחקק על הקיר. לא ריאיון, לא אמירה כלפי חוץ, אלא תזכורת פנימית, ברורה ובלתי מתפשרת - אתם היעד, אתכם אנחנו רוצים.
ב-7 באוקטובר יצאו לוחמים מהבית על מנת להגן על מדינת ישראל, על עם ישראל. הם לא ידעו שהם יעברו מאות ימי מילואים בשנתיים לאחר מכן, אך היה להם ברור כבר אז שהם חוזרים רק כשהמשימה הושלמה. שני יעדים שמה להם הממשלה מול העיניים - השבת החטופים והשמדת חמאס. היעד הראשון יושלם במלואו בשבוע הבא, היעד השני יישאר כעת במבחן ובאחריות הדרג המדיני. כעת, כשהחטופים יחצו את גדר הרצועה, גם הלוחמים יוכלו לשוב הביתה.
כולם מבינים את האמת הברורה - מהקודקוד הגבוה ביותר ברצועה, הקצין הבכיר ביותר, ועד אחרון הגפרורים, הלוחמים הפשוטים: בלעדיהם זה לא היה אפשרי. מאות לוחמים מסרו את נפשם ונפלו על הגנת העם והמולדת במלחמה, אלפים רבים נפצעו באותו הזמן, סיכנו את חייהם והקריבו את גופם למעננו.
עזה של אוקטובר 2025 אינה דומה במאומה לאוקטובר 2023. הלוחמים שלנו דרסו את הרצועה, חיסלו מנהרות טרור, פירקו מבנים שסיכנו את חיינו, תפסו אמצעי לחימה שנועדו לרצח של ישראלים. ביום השנה הראשון לטבח נורו רקטות לעבר תל אביב, ביום השנה השני לעבר נתיב העשרה. השגנו הרבה, אך לא השלמנו את המשימה עד תומה.
את האמת חייבים לומר - בלי הלחץ הצבאי, דבר מכל מה שהושג לא היה מתקבל. לא חטופים ולא פרימטר, לא חיסול יחיא סינוואר ולא מחיקת מוחמד דף. העבודה של האנשים האלמונים, בלי השמות ובלי הפנים, לוחמי גולני ושריון, חיל האוויר ומודיעין, היא זו שהביאה להישג הנדרש.
ההסכם שנחתם נוצר אך ורק בזכות הלחץ הצבאי, את זה חייבים להבין ולהפנים. אם לא היו מתקרבים עוד ועוד לכיבוש הרצועה כולה, חמאס לא היה מתקפל. חבל שזה לא קרה לפני שנה, משמח מאוד שזה קורה עכשיו. כולם חוזרים הביתה עכשיו - על אמת.
ישנם אבות רבות להצלחה, ובאופן מעניין למדי - גם הכישלונות תרמו לכך. יש מי שטוען שההסכם הבשיל בגלל החיסול בקטאר, וזוהי לא טעות. החיסול הכושל ההוא הזכיר והבהיר לארכי המחבלים שהם אינם בטוחים. מדינת ישראל שבה לשורשים שלה, אותם אלו שהוכיחו שהיא תעשה הכל, אבל הכל, למען אזרחיה. בגלוי ובסתר, קרוב ורחוק. לפעמים זה יצליח, לעיתים גם ניכשל, אבל חייבים לחסל את המנוולים שרצחו וטבחו בבני עמנו. זה המסר שעבד, זה המסר שיעבוד.
כעת הבנים ישובו הביתה. החטופים ישוחררו מאזיקיהם ויחלצו ממנהרות המוות, והלוחמים יפשטו את המדים. אך בתוך ההסכם הזה, שייתן לנו תקופת שיקום, אסור לשכוח את מקומנו, את מה שעברנו, את הסיכון שנותר בפנינו. יו"ש עדיין מהווה יעד לאיראן להתבססות, והרצון לרצוח אותנו יימשך לצערנו עוד שנים רבות מאוד.
לכן בתוך השמחה חייבים להזכיר ולא לשכוח לרגע - לא נשכח, לא נסלח ואין מחילה לרוצחים. אלו שנתפסו, אלו שעדיין חיים. עם ישראל חייב להוכיח - "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה, ועם ישראל ינצח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו