"טדי מקבל ומגיב למטופלים בלי שיפוטיות וללא מילים - חיבור שלא תלוי במראה החיצוני, במגבלה הפיזית או במצב הרגשי״, אומרת קרן מטרי, אחות טיפול נמרץ, מנהלת תורנית בהנהלת האחיות וכלבנית רפואית בבית החולים בילינסון. טדי הוא הכלב הפרטי שלה שאותו הכשירה כדי להעניק טיפול לחולים, בהם פצועי צה״ל ושורדי הנובה.
״אנחנו נכנסים לתוך הטיפול הנמרץ, לחולים מורדמים, מונשמים, ממש למיטת החולים הכי מורכבים. חלק מהטיפול זה שהפצועים מטפלים בטדי, מאכילים אותו, מסרקים אותו, ברגע אחד הם הופכים ממטופלים למטפלים וזה נותן להם כוח, הם מרגישים פחות תלותיים״.
כאמור, טדי הוא הכלב הפרטי שלה. בגיל שנתיים אילפה אותו והפכה אותו לכלב טיפולי-רפואי: ״הוא כלב מעורב, רגיל, אבל מאוד מיוחד. הכשרתי אותו יחד עם כלבה נוספת בשם יולי להיות כלבים טיפוליים".
"טדי מדהים, הוא השותף שלי, יש לו אפילו תג עובד, וכחלק מהטיפול אנחנו נכנסים אל החולים אחרי שפותחים לנו ייעוץ של כלבנות רפואית. אנחנו מגיעים לכל מחלקות בית החולים, גם ליחידות טיפול נמרץ ודיאליזה, וזה הרבה מעבר לכך שהמטופל ילטף כלב, זה טיפול לכל דבר. זה משהו אחר, זה לא תרופה, אבל זה משלים את כל הטיפול״.
קרן מטרי אחות כבר 25 שנים. את התחום בבית החולים בילינסון החלה מיכל לבנשטיין, אחות בהנהלת הסיעוד, שהייתה חלוצה בתחום בישראל. מיכל עזבה וקרן החליפה אותה בתפקיד המיוחד. ״מיכל העלתה את הרעיון שאחות תיכנס עם כלב טיפולי לבית חולים אקוטי, כשעד אז כלבים טיפוליים סייעו רק בשיקום".
"אף בית חולים לא אישר את זה כי חששו מזיהומים, אבל במשך חמש שנים ערכו מחקרים, ואז ביה"ח בילינסון היה הראשון שהסכים להכניס את הטיפול הזה. הכלב נכנס לתוך מיטת המטופל, יושב אפילו על החולים הכי קשים, גם אחרי טראומה או פגיעת ראש״.
טדי זכה בכומתה
קרן, מאלפת כלבים וכלבנית טיפולית, לומדת בימים אלה טיפול בעזרת בעלי חיים: "היות שאני אחות הרבה שנים, הניסיון והידע המקצועיים שלי מאפשרים לי להבין לעומק את הכאב הפיזי והמצוקה הנפשית של חיילים ופצועים המאושפזים, לעיתים קרובות ברגעים הכי קשים ורגישים של תהליך ההחלמה. זה הרקע הייחודי שמאפשר לי למקד את הטיפול עם טדי בצורה המדויקת ביותר״.
מאז שפרצה מלחמת חרבות ברזל היא וטדי טיפלו במספר רב של חיילים, במחלקת השיקום ובמחלקות אחרות, חלקם חיילים שהיו במצבים קשים: ״היה חייל מגבעתי שנפצע קשה מאוד מאר.פי.ג'י, הוא איבד עין ואיבד חבר. אני וטדי הגענו אליו והתחברנו אליו מייד, הוא אפילו שם לטדי את הכומתה הסגולה של גבעתי".
"היה לנו מקרה של חייל שלא דיבר בכלל על מה שעבר עליו, לא שיתף אף אחד, עד שנכנסתי עם טדי והוא התחיל לבכות וסיפר את הסיפור. טיפלנו גם בפצועי נובה, היה פצוע שרק אחרי שהיינו אצלו כמה פעמים הוא הסכים לרדת לדשא. הוא גם קנה כלבה בזכות זה שטדי היה שם עבורו״.
