ציונות מדברית: החוואים שמשקמים אלפי דונמים ומונעים הברחות

"חכה כמה דקות ואגיע, פשוט נגמר לי הדלק", התנצל דרור גרנביץ (38) מחוות "רוח הארץ" לפני שנפגשנו. בשעה 5:30 לפנות בוקר פלשו בדואים לשטחי המרעה שעליהם חולשת החווה, שטחי אש פעילים של צה"ל ומג"ב, ודרור ואנשיו ניהלו אחריהם מרדף במשך שעות ארוכות.

במשך שנים ארוכות הבדואים השתמשו בשטחים אלו כציר הברחה של נשק וסמים מיריחו לרמאללה, ולמרות שהחווה מונעת את האירועים הללו, האיום עדיין קיים. וכל זאת עוד לפני שמדברים על חשש מגניבת הפרות או הצתת השטח.

בכניסה לקרוואן המרכזי של החווה עמדו הדפנות הראשונות של מה שיהיה בקרוב סוכה, מבנה ארעי מחוץ למבנה ארעי. "אנחנו נמצאים באדמות בשטח השיפוט של היישוב מעלה מכמש, ולכן בעתיד יבנו פה שכונה ואנחנו נדלג למקום אחר", הסביר דרור כשהגיע לאחר חילוץ מהיר מהשטח.

דרור אינו החוואי שהייתם מצפים לראות, והדבר מלמד יותר מכל על ההבדל בין התדמית שיש לעיתים לאנשי החוות ביו"ש לבין המציאות בפועל. הוא גדל ביישוב מבוא דותן ואת שנות ילדותו העביר בשדות מרעה, שהפכו יותר מאוחר לעיר מודיעין. בשנים האחרונות הוא מתמחה בבנייה בחומרים מסורתיים ובשימור ארכיאולוגיה. לפני שנתיים הקים עם רעייתו את החווה, שחולשת על אלפי דונמים של שטחי אש אשר עליהם ניסו הבדואים להשתלט.

700 אלף דונמים

באיגוד החוות, גוף שמאגד את החוות ביו"ש, מסבירים כי החוואים מחוללים שינוי בלא מעט היבטים, בראש ובראשונה בשמירה על אדמות המדינה ושטחי האש שעד לפני שנים מעטות סבלו מהשתלטות פלשתינית רחבה בעידוד הרשות ומדינות באירופה. כיום ההתיישבות המוסדית, הוותיקה, תופסת כ־200 דונמים, ואילו החוות תופסות יותר מ־700 אלף דונמים. איגוד החוות מפעיל גם קרן, שבאמצעות תרומות מהציבור הרחב מסייעת לגדילת המיזם והתבססותו.

הציונות, אומרים באיגוד החוות, דגלה באופן היסטורי בתפיסת שטח באמצעות חקלאות. החוות הן אלו שניצבות כעת בראש החץ של המאבק כיום. "המערכה על השטח הפתוח היא המערכה המשמעותית כיום. לא משנה כמה תושבים נביא לפה, ללא החוות יכולים לסגור עלינו מכל הכיוונים. את היתרון במערכה אנחנו מביאים באמצעות חקלאות".

"חירבו את השטח"

אנו יוצאים אל השטח. הטנדר המאובק מתגבר בקלות על הסלעים הרבים ואנו מתקדמים עמוק לתוך אדמות המרעה, שגובלים בארמונות החשמונאים, בעיר יריחו ובבקעת הירדן. בצד ימין אנו רואים שדרת עצי פרי שמובילה לבוסתן שהקים דרור עם אנשיו לזכרו של רס"ר ניתאי מייזלס שנפל במלחמת חרבות ברזל ברצועת עזה.

אמנם ציונות היא שם המשחק באירוע החוות, אך דרור, כאוטודידקט וכאדם סקרן שמתעניין לא מעט בגיאולוגיה ובביולוגיה, אינו מסתפק רק בשמירה על הקרקע.

"יש לי חלום לשקם את הקרקע, בתחום שנקרא Regenerative Agriculture, חקלאות מחודשת. השטח הזה סובל כבר אלפי שנים מרעיית יתר, החל מהעת העתיקה ועד היום, וכך הפך האזור הזה, בשטח הפורה, למדבר. חירבו את השטח הזה במשך הרבה מאוד שנים".

ביולוגיה עשירה

שנתיים לתוך העבודה, הוא רואה כבר כעת ניצנים של שינוי. "תראה את העשבים האלו", הוא מצביע. "לשמחתי אין כאן שריפות, אין כאן רעייה בלתי מבוקרת, והשטח כבר משתקם. יש כאן ביולוגיה עשירה מאוד. לא יהיה כאן יער, אבל עשב בסגנון הסוואנה, למשל, אפשרי בהחלט".

נסיעה ארוכה על דרך חתחתים הובילה אל עדר הפרות. הן מיועדות בסופו של דבר לשוק הבשר הישראלי, אך כרגע המטרה היא הגדלת מספר ראשי הבקר. עשרות הפרות מסתובבות בשטח כל השבוע לבדן, בפיקוח של החוואים, בצורה אורגנית שמזכירה, בקטן, את שטחי המרעה של טקסס.

"כן, יש כאן ציונות, בהחלט, ללא צל של ספק. אבל המטרה היא גם להביא לשיקום האזור. יש לי חלום לגדל בעלי חיים, לשקם את השטח - ולהחזיר אותו לגדולתו כבשנים עברו".

במשך שנים הבדואים השתמשו בשטחים כציר הברחה של נשק וסמים מיריחו לרמאללה. למרות שהחווה מונעת את זה, האיום עדיין קיים. וכל זאת עוד לפני החשש מגניבת הפרות והצתת השטח

נסיעה על דרך חתחתים מובילה לעדר הפרות, שמיועדות לשוק הבשר הישראלי. הן מסתובבות בשטח כל השבוע לבדן, בפיקוח החוואים, בצורה אורגנית שמזכירה את שטחי המרעה של טקסס