52 דקות של נשימות: רז פרויליך על הפציעה, השיקום והחזון לחינוך ישראלי חדש"

"ידעתי שהדבר היחיד שאני יכול לשלוט בו זה הנשימות"

ה־7 באוקטובר שינה את חייו של רז פרויליך. הוא הגיע לקיבוץ בארי והשתתף בלחימה, ובמהלך הקרב נפצע קשה מכדור שחדר לחזהו וגרם לקריסת ריאה. "נכנסתי להיפנוזת נשימות איטית כמה שיותר" הוא משחזר. "לקח 52 דקות עד שהגעתי לסורוקה והייתי בהכרה. הבנתי שהדבר היחיד שאני יכול לעשות כרגע זה לשלוט על הנשימות שלי". למרות שהרופאים העריכו שלא ישרוד, הוא עבר ניתוחים מורכבים והצליח להשתקם.

"השיקום הוא לא רק פיזי, זה שיעור בחינוך"

כמעט חצי שנה מהשנתיים האחרונות בילה פרויליך בבתי חולים: בסורוקה, בתל השומר ובשיקום. "צריך להבין שזה כמו רכבת. יש לילות חשוכים מאוד, הדקות עוברות לאט, אבל השבועות עוברים מהר", הוא מתאר. "השיקום כולו עוסק ביציאה מהמגבלות, ככה גם חינוך עובד. המורה יודע למתוח את גבולות הגזרה של התלמיד". לדבריו, לא הכול זהב גם במערכת החינוך, אבל היכולת לצמוח מתוך מגבלה היא הלקח שהוא נושא איתו מהכאב.

"כדי להזיז את המחט, חייבים שותפים"

לאורך הקריירה שלו פרויליך נע בין עולמות שונים: מצבא, דרך תפקידים ציבוריים ועד תפקיד בכיר באמדוקס, לדבריו שילם לא פעם "מחיר כניסה" על המעברים האלה. כיום הוא מוביל רשת חינוכית שמגיעה ל־100 אלף תלמידים, עשרה אחוזים מכלל תלמידי ישראל. "לא משנה כמה גדול אתה, אתה אף פעם לא תצליח להזיז את המחט לבד. בשביל לשנות דברים גדולים באמת בחינוך, ברווחה ובבריאות זה דורש שותפויות, אמונה ושיתוף פעולה של גופים רבים".