בניתוח חירום: ניצלה ראייתו של הגולנצ'יק שגיב שרעבי

מפגש מרגש במיוחד נערך לפני מספר ימים בבית החולים בילינסון בפתח תקוה. את ההתרגשות היה קשה לפספס לא רק בגלל שחייל שנפצע פגש את הרופאה שהצילה את ראייתו, אלא בעיקר בגלל שזו הפעם הראשונה שבה הוא ראה את פנייה.

"בכל פעם שטיפלה בי רופאה או אחות שאלתי - מי את?" אומר בחיוך סמ"ר שגיב שרעבי, מ"כ בגדוד 51 של גולני, שנפצע בעזה ואיבד את ראייתו בעין ימין. "לא היה לי מושג איך הרופאה נראית ומי ניתחה אותי וטיפלה בי".

שרעבי נפצע במאי 2024, הוא הגיע אל בית החולים כשפניו מפויחות, איבד את הראייה בעין ימין ואת פני הרופאים שטיפלו בו וניתחו אותו לא ראה והם ראו את פניו הפצועות. מי הצילה את ראייתו היא  פרופ׳ נועה גפן, מנהלת שירות גלאוקומה במערך העיניים, בילינסון, קבוצת כללית שהוא רואה כעת בפעם ראשונה וההתרגשות ניכרת גם בה.

שגיב: "לפגוש אותה זו סגירת מעגל מדהימה עבורי, רופאה כמו נועה לא פוגשים בכל יום, הנחישות והדאגה שלה מהרגע שהגעתי ועד היום זה משהו שאני לוקח איתי לכל החיים".

זה היה במוצאי שבת של חודש מאי 2024, במאלמו שבשוודיה התקיים האירוויזיון אבל המחשבות של שגיב, בעצמו מוזיקאי שמנגן על גיטרה ופסנתר מגיל 14 היו במקום אחר. שגיב היה מפקד כיתה במחלקת המרגמות של גדוד 51 של גולני, הוא וחייליו נקראו לפתוח את ציר כניסת הכוחות לג'באליה. "בצאת שבת המ"מ אמר לי 'שרעבי הכלי מוכן, מתחילים לירות'. קראתי לחייל שלי אלירן סיטרוק, התחלנו לירות ובפצמ"ר השלישי היה פיצוץ מטורף, בשל תקלה הפצמ"ר התפוצץ עלינו, עפתי אחורה מעוצמת ההדף, נשרפתי בפנים, חטפתי רסיסים ביד ובפנים, הייתה לי פגיעת הדף ברשתית. באותו שלב אני בעולם אחר"

אלירן ושגיב נפגעו בגפיים ובעיניים: "חייל שלי סיפר לי שכשהגיע חובש מצנחנים, כדי לבדוק אם אני בהכרה הוא שאל אותי באיזה חטיבה אני, מרוב אדרנלין צרחתי שאני "גולנצ'יק פסיכופט", העבירו אותי במסוק לבית החולים וכל הזמן לא הפסקתי לשאול על אלירן"

באות הזמן פרופ׳ נועה גפן, מנהלת שירות גלאוקומה במערך העיניים, בילינסון, קבוצת כללית צפתה בתחרות השירה: "עדן גולן הופיעה כשברקע שרקו 'בוז', היא ירדה מהבמה וקיבלתי טלפון שיש בדרך לבית החולים שני חיילים פצועים. בשנייה שהשיר 'הוריקן' הסתיים התחיל הוריקן אחר. הגעתי למיון, בהערכה ראשונית עלה שהמצב של אלירן קשה יותר. בשגיב היה משהו מטעה, הוא דאג לשלום אלירן ואמר "אני בסדר". בפועל הוא לא היה בסדר בכלל, הייתה לו פציעה מאוד קשה בעין, בחדר הניתוח ראינו פגיעה קשה עם רסיס שחדר לעין ימין. כשהגעתי לחדר הניתוח ושגיב פגש אותי בפעם הראשונה אחד הדברים הראשונים שהוא שואל אותי זה מה שלומי ומה איתי, למרות המצב שלו הוא כל הזמן דאג להתעניין, הרבה פעמים אומרים על אנשים שהם מתחשבים באחר, אצל שגיב היה אפשר לראות את זה גם כששכב על מיטת הטיפולים ובלי היכרות מוקדמת שאל אם אני והרופא התורן אכלנו ארוחת ערב. אני זוכרת עדיין איך הוא אמר לי 'זה נורא קשה לכם הרופאים, אתם בטח עובדים מאוד קשה, ניתחת ניתוח נורא ארוך'. יש לו לב זהב, הוא נכנס לי ללב ברגע".

שגיב שרעבי: " עד שלא הבנתי שאני עם אלירן בבית חולים לא נרגעתי. לא התעסקתי באיפה אני נמצא או מה קרה לי, עניין אותי איפה אלירן ומתי אני חוזר למחלקה שלי. באופן כללי, גם ביום-יום אני לא שם את עצמי במקום הראשון, אני קודם כל דבר ראשון בודק מה קורה סביבי".

במהלך הלילה פרופ' נועה גפן, ניתחה את שגיב ואלירן במקביל. שגיב לא הצליח לראות את מי שהצילה לו את הראייה ורק שמע את קולה גם בהמשך יצרה איתו קשר טלפוני, הקול שלה נצרב בזיכרונו אך את פנייה לא ראה – עד למפגש ביניהם בראיון.

בעקבות הפציעה בעין וביד, שגיב הועבר אחרי הניתוח הראשוני לטיפול נמרץ ולאחר כמה ימים עבר לכירורגיה. בהמשך עבר ניתוחים בעקבות היפרדות הרשתית שלו, ניתוחים שהצילו את העין, אבל חדות הראייה שלו נמוכה מאוד כרגע. הוא טופל במחלקת השיקום, כשבין היתר המרפאות בעיסוק מחזירות לתנועה את היד שנפגעה.

לדברי שרעבי: "אני כמעט לא רואה בעין ימין ולומד לחיות עם זה. עליתי לאוטובוס פספסתי עמוד ונפלתי ואנשים צוחקים עלי, סיטואציה לא נעימה. כדי להשתמש היטב בעין שמאל אני צריך לעצום את עין ימין, יש לי דילמה אם לשים רטייה, לא בא לי להסתובב עם סימן של פצוע. אני מנגן על גיטרה ופסנתר, במהלך הפציעה נפגעתי גם ביד ימין, איבדתי חלק מהשמיעה באוזן ימין ולוקח לי הרבה יותר זמן ללמוד לנגן שיר. ביום העצמאות השתתפתי בתחרות "הכוכבים של צה"ל" שאותה הוביל עידן רייכל וזכיתי במקום הראשון, החלום שלי הוא להיות מוזיקאי, אני רוצה שאנשים יהיו שמחים מהיצירה שלי ומההתעסקות שלי במוזיקה".

במהלך האשפוז בבית החולים שגיב ניגן לחיילים, ד"ר צחי גרימלנד, כירורג בכיר ורופא טיפול נמרץ שטיפל בשגיב במחלקה לטיפול נמרץ מספר: "כשפגשתי את שגיב לראשונה, שגיב לא יכול היה לראות אותי. אבל לא תמיד צריך לראות מישהו עם העיניים כדי להבין. החזות של שגיב קשוחה, לוחם. אני בהתחלה ראיתי את הגולנצ'יק, אבל מתחת יש בחור צעיר עם לב ענק, לוחם שראה הרבה אבל עדיין ניגן בפסנתר בלובי של בילינסון כשהתאושש מעט מהפציעה הקשה. אני עושה הרבה מילואים כרופא ביחידה קרבית, אז שם התחיל החיבור בינינו, סיפורים ומראות. אבל החיבור המשיך אח"כ לשגיב האיש, אופטימיסט ושמח, מנגן כדי לחלוק שמחה וחיוך שלא יורד מהפנים. החיוביות הזו היא שהחזיקה אותו, ויחד איתנו הובילה לדרך שלו אל השיקום".