ה' באייר, תש"ח. מייד לאחר שירת "התקווה" הספונטנית בבית דיזנגוף בתל אביב החל דוד בן־גוריון, אז יושב ראש מנהלת העם, לקרוא את הכרזת העצמאות - אותו מסמך מכונן שהתווה את אופייה של המדינה הצעירה שקמה זה עתה.

בין היתר, סיפק בן־גוריון נימוקים היסטוריים ומוסריים שחיזקו את ההחלטה להקים מדינה לעם היהודי; "חבר הלאומים נתן במיוחד תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי", אמר, ופירט על השואה שהתחוללה רק שנים ספורות לפני כן כמקרה מייצג לבעייתיות הטמונה בנדודי העם היהודי.

ברגעים ההיסטוריים הללו פרס יו"ר מנהלת העם את חזונו באשר למדינה הצעירה שקמה באותם הרגעים ממש. למעשה, אחד הנושאים שעליהם חזר שוב ושוב במהלך נאומו ובתצורות שונות הוא עניין העלייה מהתפוצות אל המולדת החדשה, לצד ציון העובדה כי "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות", כלשונו. "המדינה היהודית בארץ־ישראל... תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי", הוא ציין, ואף פנה בקריאה ישירה אל יהודי התפוצות כדי שאלה יתלכדו "סביב היישוב בעלייה ובבניין", ויעמדו "לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".

לשנות סדרי עדיפויות

באופן הגיוני למדי, המציאות בישראל של ימינו היא שאותו חזון שאפתני של הזקן כלל לא נמצא בראש סדרי העדיפויות הלאומיים. המצב הביטחוני והמלחמה שעוד רגע חותמת שנתיים, לצד ההשלכות הכלכליות והחברתיות שאלה מביאים עימם, פשוט לא מאפשרים למדינת ישראל להתעסק בנושא העלייה והקליטה בצורה המיטבית, או לפחות לא כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אל אחינו מהגולה, שמבקשים להצטרף אל המפעל הציוני שמפעם כאן כבר 77 שנים. התוצאה - הנושא לא בהול, והטיפול בו, מצד כלל הגורמים, לוקה בחסר.

בכלל, לא מופרך להניח שיצירת תשתית ראויה ואיכותית יותר לקבלה של העולים המגיעים מהתפוצות היתה מתבטאת במספרים גבוהים יותר של עולים חדשים שהגיעו לישראל, לעומת המספרים שאנחנו רואים ברוב השנים האחרונות - בטח על רקע גלי האנטישמיות המתגברים נגד הקהילות היהודיות הפזורות ברחבי העולם. ולצד כל זאת צריך לומר: בין הכותרות הדרמטיות לחדשות המכאיבות, נראה שקולו של מפעל העלייה ארצה עדיין לא נדם; חרף המציאות המורכבת בארץ האבות, אותם מספרים מראים שבשנים האחרונות מדינת ישראל קולטת מדי שנה עשרות אלפי עולים חדשים לשורותיה.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2021 עלו ארצה כ־25,500 עולים חדשים, ובשנה שלאחר מכן נשבר השיא מאז תחילת שנות האלפיים, שהיוו את סופה של העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה־90. בשנה זו הגיעו לישראל כמעט 75 אלף עולים חדשים, כאשר יותר מ־85% מהם הגיעו מרוסיה ומאוקראינה בשל המלחמה שפרצה בין המדינות בפתחה של אותה השנה. עוד עולה מנתוני הלמ"ס כי במהלך 2023 הגיעו כ־46 אלף עולים חדשים לישראל, ושוב - רובם (75%) מרוסיה ומאוקראינה. מדובר בירידה של כמעט 40% בעלייה מאשר בשנה שקדמה לה, כאשר בשנת 2024 הירידה המדוברת נמשכה, ולמדינת ישראל הגיעו "רק" כ־31 אלף עולים חדשים.

אלקס ריף, מנכ"לית עמותת "לובי המיליון" המקדמת את צורכיהם של ישראלים יוצאי ברית המועצות לשעבר, מדגימה את היחס של המדינה סביב הנושא: "לא מזמן הגעתי לפגישה עם אחד הנציגים של משרד האוצר והסברתי לו שטיפוח העלייה של יוצאי בריה"מ לשעבר מהווה אפשרות ליצירת מנוע צמיחה כלכלי אדיר. הוא הסכים איתי, אבל ענה לי בפשטות ש'יש לי עוד 50 מנועי צמיחה כלכליים אדירים שפשוט אין לי כסף אליהם'. אני מבינה שיש רצון ועניין גם במשרד האוצר, גם במשרד העלייה והקליטה וגם אצל שאר השותפים לקדם את הנושא, אבל אין כסף לזה בגלל המלחמה".

"יש עלייה ויש עלייה"

כשאני שואל את ריף, שעובדת בצמוד למשרד העלייה והקליטה כבר 15 שנים בממשלות מתחלפות, את השאלה שמלווה אותי לאורך הכתבה כולה באשר לרצון של מדינת ישראל לקלוט גלי עלייה המוניים, תשובתה חלוקה. "כיום המדיניות הממשלתית לא רוצה את העלייה ממדינות בריה"מ לשעבר, שרובה מורכבת מעולים רוסים שאירופה לא רצתה לקבל, בניגוד לאוקראינים שהתקבלו באירופה בזרועות פתוחות.

"אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כשבני העלייה הזו נשאלו אם הם מתכוונים להישאר פה, 85% מהם ענו שהם כאן כדי להישאר. אני בטוחה שהנושא באמת חשוב למשרד העלייה והקליטה, אבל אני חושבת שמבחינת המשרד והשר יש עלייה ויש עלייה.

"בפועל, אנחנו בכלל לא מבינים שהגורם הראשי לעלייה ארצה הוא שילוב של שלושה - אנטישמיות גוברת, לצד מצב כלכלי וביטחוני רעוע במדינת המוצא. לא למדנו כלום משנות ה־90".

אל הסיפא של הדברים הללו מתחבר ד"ר דודו רוטמן, חוקר ספרות עממית באוניברסיטה העברית וראש מרכז צ'ריק לתולדות הציונות, היישוב ומדינת ישראל, שבו חוקרים כבר 40 שנה את תחומי הידע של לימודי ישראל כבר מראשית הציונות ועד ימינו.

"המשותף לקודקודי המשולש הנ"ל הוא 'תחושת הביטחון'. כיום השאלה ששואלים את עצמם יהודי התפוצות היא אם צעד העלייה משתלם להם במציאות הישראלית המורכבת. אמנם, בארץ קודקוד האנטישמיות נמחק, אבל השאלה המהותית היא אם שני הקודקודים הנותרים במציאות הישראלית מצליחים להתעלות על אותם קודקודים במדינת המוצא".

שאלת הביטחון

בהמשך דבריו מתייחס ד"ר רוטמן לנתוני העלייה של השנים האחרונות, שנמצאים בהלימה עם התפיסה הזו: "ברוסיה ובאוקראינה המצב הכלכלי והביטחוני גרוע יותר מאשר בישראל, אבל בצרפת ובארצות הברית, למשל, מערכת השיקולים של היהודים היא אחרת. נכון, לא נעים לי לצעוד בפריז עם תליון ועליו מגן דוד, אבל האם שווה לי לוותר על מרכיבי הביטחון האחרים כדי שאוכל להחצין את יהדותי? כנראה יש בעידן הנוכחי מי שמוכן לוותר על מרכיבי החצנת הזהות על פני המרכיבים האחרים, בטח לנוכח ההבנה שקשה מאוד לחיות במדינת ישראל".

היכן אנחנו יכולים להשתפר?

"אם אנחנו רוצים שיבואו יותר אנשים, אנחנו צריכים להיות מקום טוב יותר", הוא משיב בפשטות. "הסיפורים על הרצון לבטא את הזהות היהודית כבר לא מספיקים כדי לבצע את המהלך בפועל. אנחנו צריכים להפוך ליעד שהמעבר אליו לא יצטייר ככזה שכרוך במחירים שלא עולים על הדעת. הבעיה היא לא השער, אלא מה שיש מאחוריו - ועם זה בהחלט אפשר, וצריך, לעבוד״.

גם גידי מרק, מנכ"ל "תגלית" בישראל, שמחזקת את הקשרים בין המדינה לבין יהודי התפוצות, סבור כי יש להשקיע משאבים נוספים כדי לשנות את המצב הנוכחי.

"רוב העולים הצעירים הם בוגרי התוכנית, ובמרוצת השנים הבנתי שישראל אוהבת עלייה אך לעיתים קשה לה לאמץ את העולים החדשים עצמם". לדבריו של מרק, הכתוב יוצר מצב שבו "חלק מהעולים נוטים לחזור לארצם אחרי קשיים בירוקרטיים וחברתיים", באופן שבו מדינת ישראל מפספסת את הדור הבא שביום מן הימים ינהיג אותה. "אנחנו צריכים לשנות את ההתייחסות שלנו כלפי העולים החדשים, כך שיהיה להם קל יותר להגיע ולהישאר".

פרויקט "המיליון ה־11": להעלות מיליון יהודים למדינת ישראל

בערב ראש השנה תשפ"ו "ישראל היום" השיק את "המיליון ה־11" - קריאה ציונית רחבת היקף שמבקשת להפוך חזון למציאות: עליית מיליון יהודים למדינת ישראל בעשור הקרוב.

במוקד הקריאה עומדת יוזמה לאומית נועזת, כזו שלא מסתפקת באמירה ערכית, אלא מציבה יעד אסטרטגי מהמעלה הראשונה. עלייה המונית אינה רק פתרון אישי ליהודים החיים כיום תחת איום גובר של אנטישמיות בקהילות כמו אוסטרליה, בריטניה, קנדה, צרפת ורוסיה - היא גם הזדמנות היסטורית לעיצוב עתידו של העם היהודי כולו ולבניית חוסן לדורות לחברה הישראלית, לביטחונה ולכלכלתה.

מטרתנו כפולה: לעורר את הציבור בישראל להבנת גודל השעה, ולקרוא לממשלה להתגייס לבניית תוכנית לאומית - בדיור, בתעסוקה, בחינוך ובתשתיות - שתהפוך את החלום למציאות.

"המיליון ה־11" לא יסתפק בסיסמאות. לאורך שנת תשפ"ו נפעל להציף את הדיון הציבורי והפוליטי סביב הפרויקט: בכתבות עומק, במסעות מצולמים, בפרויקטים מיוחדים ובתוכניות עבודה שיוצעו כדי להפוך את החזון לתוכנית לאומית מגובשת.

זו העת להרים את הדגל. המיליון ה־11 הוא יותר מיעד מספרי - הוא הכרעה היסטורית.