"רציתי להיות כמו כולם": חניכי המכינה נשאו את חברם בכיסא גלגלים לאורך רכס הכרמל

מחזור י"ד של המכינה הקדם-צבאית בחנתון נפתח השבוע במסע מרגש במיוחד: 72 חניכות וחניכים שהגיעו מכל הארץ עלו דרך רכס הכרמל ובמסע נוסף לעיר בציפורי, וביניהם איתי רימל, בן 18 מנווה צוף, שנפצע אנוש בתאונת דרכים ומתנייד עם קביים. חבריו החליטו שלא ישאירו אותו מאחור - הם נשאו אותו בכיסא גלגלים מיוחד למסעות לאורך כל הדרך ושילבו אותו בכל הפעילויות.

לפני כ-5.5 שנים, נפצע רימל אנוש בתאונת דרכים שבה אימו ואחותו נהרגו ואביו נפצע קשה. הוא נפגע בראש, ברגל ובבטן, וכיום הוא עם פרוטזה. בשגרה הוא מתנייד עם קביים, אולם במסע השתמש בכיסא גלגלים מיוחד של חברת פאראטרק.

"במסע, הרגשתי מצויין, אהבתי את האווירה סביב הטיול והרגשתי כמו כולם, שבאמת התגבשתי עם החבר'ה", הוא מספר. "בחרתי במכינת חנתון כי הרגשתי שהמכינה נותנת מקום לכולם, בלי הבדל של דת גזע או מין, ואני מאוד אוהב את זה". רימל הצטרף למכינה כחלק מתכנית "שיבולים" להשתתפות צעירים עם מוגבלות במכינות הקדם-צבאיות.

"זכרתי את הילדות שלי"

תומר קריים, בן 18 מרעות, היה אחד מהחניכים שסייעו לרימל לצלוח את המסע. "בהתחלה, כשהגעתי, חששתי מאוד - סביבה חדשה, אנשים חדשים ושונים ממני, אבל מהר מאוד החששות התפוגגו", הוא מספר. "במהלך המסע הכרתי חברים מדהימים, הצלחתי להבין כמה כוח יש בגיוון ובשוני בין האנשים שיש במכינה ועד כמה זה מפתח גם כל אחד בנפרד וגם כקבוצה".

הסיוע לאיתי הייתה עבורו חוויה משמעותית במיוחד: "בתור אח לילדה עם מגבלה, הרבה פעמים לאורך השנים נמנענו מלצאת לטיולים ארוכים בגלל המגבלה וזה מאוד ביאס אותי ואותה. ברגע שעזרתי לאיתי נזכרתי ישר בחוויות שלי מהילדות וזה עורר בי תחושת גאווה מאוד גדולה".

קריים מספר על שיחה משמעותית עם איתי: "שאלתי אותו למה הוא הולך למכינה, הוא אמר לי שהוא רוצה שלא ירחמו עליו ושהוא יהיה כמו כולם. ברגע הזה הבנתי איזו זכות גדולה יש לי שבכך שאני עוזר לו אני נותן לו את האופציה להיות עם כולם ולהרגיש שרואים אותו ומתייחסים אליו. ברגע הזה, הבנתי עד כמה המכינה הזאת מיוחדת".

המכינה בחנתון הוקמה בשנת 2012 כמכינה מעורבת ברוח היהדות המסורתית ובזיקה לתנועה המסורתית. הנערים והנערות משתייכים לכל גווני וזרמי היהדות ומרכיבים פסיפס אנושי ייחודי בנוף הישראלי. בשנים קודמות, היו במכינה חניכים וחניכות עם שיתוק מוחין, מוגבלות ראייה ושמיעה, על הספקטרום האוטיסטי ועוד.

חובב בשן, ראש המכינה, מסביר שהמטרה של מסע העלייה היא גיבוש והכרות בין עשרות חניכות וחניכים והכרת המשימות הקבוצתיות והאישיות שאיתן יתמודדו במשך השנה. "לרוב, זה קורה טוב יותר בשטח כי הוא מאפשר חיבורים והתרכזות במשימה, מייצר הזדמנויות למפגש וסיוע אחד לשני".

לגבי איתי, הוא מספר: "איתי התחיל את השנה מעולה, גם בהכרות עם החברים החדשים וגם בלמידה של כיסא הגלגלים המיוחד. האתגר הוא לבנות אמון בין מי שיושב ומי שסוחב, והוא למד כיצד לסמוך על החברים".

ציונות והומניזם

במהלך השנה, הצעירות והצעירים - מתוך שאיפה שיהיו אנשי עשייה בכל מקום שיהיו - יעברו לימודים, חיי קבוצה, התנדבות ביותר מ-15 מקומות בגליל, 3 שבועות שטח, 6 סדרות להכרה עם החברה הישראלית, לימודי יהדות, ציונות והומניזם. כמו כן, נערכות סדרות חינוך במקומות שונים בארץ - ירושלים, יהודה ושומרון, תל אביב ועוד.

"לא פשוט לנהל מכינה עם עשרות חניכות וחניכים בעלי דעות שונות, בתקופה סוערת כזו", מסכם הרב יואב אנדי, ראש המדרשה למנהיגות בחנתון. "אני מאחל להם לגלות אומץ, להרגיש שהם בסביבה בטוחה ולא להסס לחשוף, להתנסות, להתעמת עם דעות ומחשבות ולגלות את עצמם".