היום (שני) מושק בישראל ספר מרגש של הצלמת והאמנית חן ג. שימל (26), צעירה יהודייה בריטית, נכדה לשורדת שואה, שכבר בימיה הראשונים של מלחמת חרבות ברזל תיעדה את חורבן קיבוץ בארי ואת פעילות צה"ל וזק"א.
שימל היתה האישה היחידה שצורפה למשלחת אנשי זק"א לקיבוץ. שוחחנו עם הצלמת לקראת השקת הספר האמנותי המיוחד, שכל הכנסותיו מהמכירות ייתרמו לתוכנית "דרור" של עמותת מכון סאמיט, המסייעת בשיקום לוחמי צה"ל הסובלים מהפרעת דחק פוסט־טראומטית.
"יומיים אחרי 7 באוקטובר הגעתי לבארי", מספרת שימל. "עוד אף אחד כמעט לא היה שם, הכל עדיין היה זירת אסון נוראה ומדממת, חורבן. אני זוכרת את הריחות שהיו שם. הדממה חרוטה בי. זו היתה דממה שזועקת. התחלנו להיכנס לבתים שהיו צריכים 'לנקות' אותם. הרצפה כולה והקירות היו מכוסים בדם. ישבתי על הברכיים, ביד אחת מצלמת וביד השנייה מנקה".
"תוך כדי כל זה חשבתי לעצמי שאסור לשכוח את המראות האלו. אסור לשכוח את מה שעברנו ושאנחנו עוד עוברים. התודעה שלי הבינה שאני נמצאת בתוך פיסה של היסטוריה שאסור לה להישכח. ובעצם, היד הזו שלי, שמצלמת, היא זו שמשאירה את העדות שתישאר לדורות".
לא שוכחים לרגע
מטוס קרב חג מעל קיר המכוניות השרופות, המונה יותר מ־1,650 כלי רכב שרופים ומחוררים מעוטף עזה ב־7 באוקטובר, ליד מושב תקומה - מותיר אחריו שובל בצורת לולאה, הסמל שקורא להשבת החטופים.
צבע אדום
פרמדיקית לוחמת בג'יפ צבאי, מוכנה להצטרף לכוחות בקווים הקדמיים ולהעניק טיפול רפואי מציל חיים.
הפסנתר, קריית שמונה 2024
אביטל קסלר שבה הביתה. אמנם הבית נפגע מטיל, אך הפסנתר שלה נותר שלם. כשהיא מנגנת צליל מצטרף לצליל, המנגינה העולה היא עדות מרגשת להמשכיות בעיצומו של משבר
נגוזה התקווה
רייצ'ל גולדברג־פולין חבוקה בזרועות בעלה, ג'ון, בתצלום הראשון שלהם יחד מאז נרצח בנם, הרש ז"ל, בשבי חמאס באוגוסט 2024
מתפלל לנס
יובל הרן מדליק חנוכייה בקיבוץ בארי ומתפלל לנס - השבתו של טל שהם, בן המשפחה האחרון שנותר בשבי (תודה לאל, טל כבר חזר אלינו).
הספר "7 באוקטובר | עדות" זמין לרכישה ב-180 ₪ שיעברו במלואם לתרומה, בחנויות ספרים נבחרות ובכתובת : chengschimmel.com
למידע נוסף על תוכנית "דרור": drorprogram.org.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו