"השמיים היו שחורים מענן שחור" - פרויקט סיפורי המשפחות והבתים של קיבוץ ניר עוז

בשבעה באוקטובר, חדרו מאות מחבלים אל קיבוץ ניר עוז השקט שבעוטף עזה, רצחו את התושבים,חטפו, הרסו ובזזו את הבתים. בפרויקט מתעדכן, מקיף וייחודי מסוגו, של ישראל היום בשיתוף קיבוץ ניר עוז מספרים חברי הקיבוץ במילותיהם את סיפורם וסיפור בתיהם.

בשבועות האחרונים חזרנו אל הבית של ניר אדר שניצל מהטבח יחד עם שתי בנותיו וממתין להשבתו ארצה לקבורה של אחיו תמיר אדר שהוכרז כחטוף חלל,זהו סיפורו במילותיו:

בבית הזה גרנו אני ובנותיי - ניר אדר, נוגה שהייתה אז בת 5 ורני שהייתה אז בת 4. אני בן 36, דור שלישי בקיבוץ. הייתי בעל מאפייה במושב עין הבשור, והיא נסגרה בעקבות הטבח. אהבנו את חיי הקהילה בקיבוץ וטיילנו בשדות בכל יום עם הכלבים.

ב-7.10 הייתי עם בנותיי ועם הכלבה בבית. פרצו לנו לבית שלוש חוליות של מחבלים בשלושה "גלים" שונים. המחבלים ירו על דלת הממ"ד, וזה הבית היחיד בקיבוץ שבו הכדורים לא חדרו דרך דלת הממ"ד. לאחר הירי המחבלים ניסו לפרוץ לממ"ד אך החזקתי את הדלת בכל כוחי. היינו אחוזי אימה וחשבתי על הנורא מכול. כל תרחישי הזוועה חלפו בראשי.

לבסוף המחבלים ויתרו ועזבו את ביתנו. לאחר מכן הגיעו מחבלים אחרים והם בזזו ושברו את כל הבית תוך צהלות, קריאות שמחה וצחוק שנשמעו דרך דלת הממ"ד. במשך כל השעות האלו היינו בממ"ד בחושך מוחלט, ללא מים ואוכל והחל משעות הבוקר ללא טלפון, מנותקים מהעולם.

"שתי מטרות עמדו לנגד עיניי"

המטרה הראשונה, להציל את הבנות והשנייה, במידה ואצליח לשמור על חייהן - לשמור להן על הנפש. לשם כך הייתי ממוקד בשעות הארוכות האלו ביצירת "מציאות אלטרנטיבית" עבורן. סיפרתי להן שהמחבלים שבבית ובחוץ הם חיילי צה"ל ששומרים עלינו וזה רק "תרגיל" או משחק בדומה לסרט "החיים היפים". ולשמחתי ולמזלי, היה להן קשה אך הן לא הבינו שהן בסכנת חיים.

היינו בממ"ד במשך כ-9 שעות, לאחר מכן חילצנו את עצמנו מהממ"ד. יצאנו כמעט ללא בגדים לגופינו ומחוץ לבית ראינו את חיילי יחידת אגוז, שהיו המומים לפגוש אותנו. הם בקושי יכלו לדבר. כשיצאתי ראיתי את הבית של תמיר אדר, אחי, עולה בלהבות, והשמיים היו שחורים מענן שחור שהחשיך את כל הקיבוץ.

"התחלנו להבין מי כאן - ומי איננו"

הלכנו למקלט שבו ריכזו את השורדים למשך כשלושים שעות, שהיו קשות לא פחות מהשעות בממ"ד, מכיוון שבנותיי נחשפו פתאום לכל האימה – הגיעו לשם אנשים מפויחים, אנשים פצועים, והתחלנו להבין גם מי לא נמצא, מי נעלם. עוד לא הבנו שיש נרצחים וחטופים. ככל שהשעות עברו, החל להגיע מידע על החברים שאינם, על היקף הטבח. בכל אותן שעות היינו צפופים בחלל קטן, ללא מים ושירותים, כשהקיבוץ כולו עדיין מופגז.

בשעות האלו גיליתי שאחי תמיר וסבתי יפה אדר נעלמו וכנראה נחטפו. החל משעות הערב היינו מוקפים במאות לוחמי שייטת ואגוז אך אפילו הם לא הצליחו לתת לנו תחושת ביטחון, בגלל השעות הרבות שבהן היינו לבד.

כיום אנחנו חיים בקריית גת. סבתי יפה אדר שוחררה בהסכם, והמשפחה כולה נאבקת על החזרתו של תמיר הביתה.

בסיומו של היום השחור בשבעה באוקטובר התגלו ממדי הזוועה - כל תושב רביעי בקיבוץ ניר עוז נרצח או נחטף. סך הכל 117 ילדות וילדים, קשישות וקשישים, נשים וגברים נרצחו או נחטפו, מעל רבע מאוכלוסיית ניר עוז.