"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פרוייקט מיוחד

"השמיים היו שחורים מענן שחור" - פרויקט סיפורי המשפחות והבתים של קיבוץ ניר עוז

המחבלים שירו על דלת הממ"ד, השעות הארוכות בחושך ללא מים והאח שנחטף ונרצח • זהו סיפורו של ניר אדר

,עודכן
0השמעה
ביתו של ניר אדר. צילום: גדעון מרקוביץ'

בשבעה באוקטובר, חדרו מאות מחבלים אל קיבוץ ניר עוז השקט שבעוטף עזה, רצחו את התושבים,חטפו, הרסו ובזזו את הבתים. בפרויקט מתעדכן, מקיף וייחודי מסוגו, של ישראל היום בשיתוף קיבוץ ניר עוז מספרים חברי הקיבוץ במילותיהם את סיפורם וסיפור בתיהם.

בשבועות האחרונים חזרנו אל הבית של ניר אדר שניצל מהטבח יחד עם שתי בנותיו וממתין להשבתו ארצה לקבורה של אחיו תמיר אדר שהוכרז כחטוף חלל,זהו סיפורו במילותיו:

בבית הזה גרנו אני ובנותיי - ניר אדר, נוגה שהייתה אז בת 5 ורני שהייתה אז בת 4. אני בן 36, דור שלישי בקיבוץ. הייתי בעל מאפייה במושב עין הבשור, והיא נסגרה בעקבות הטבח. אהבנו את חיי הקהילה בקיבוץ וטיילנו בשדות בכל יום עם הכלבים.

ב-7.10 הייתי עם בנותיי ועם הכלבה בבית. פרצו לנו לבית שלוש חוליות של מחבלים בשלושה "גלים" שונים. המחבלים ירו על דלת הממ"ד, וזה הבית היחיד בקיבוץ שבו הכדורים לא חדרו דרך דלת הממ"ד. לאחר הירי המחבלים ניסו לפרוץ לממ"ד אך החזקתי את הדלת בכל כוחי. היינו אחוזי אימה וחשבתי על הנורא מכול. כל תרחישי הזוועה חלפו בראשי.

ביתו של ניר אדר// משה בן שמחון

לבסוף המחבלים ויתרו ועזבו את ביתנו. לאחר מכן הגיעו מחבלים אחרים והם בזזו ושברו את כל הבית תוך צהלות, קריאות שמחה וצחוק שנשמעו דרך דלת הממ"ד. במשך כל השעות האלו היינו בממ"ד בחושך מוחלט, ללא מים ואוכל והחל משעות הבוקר ללא טלפון, מנותקים מהעולם.

"שתי מטרות עמדו לנגד עיניי"

המטרה הראשונה, להציל את הבנות והשנייה, במידה ואצליח לשמור על חייהן - לשמור להן על הנפש. לשם כך הייתי ממוקד בשעות הארוכות האלו ביצירת "מציאות אלטרנטיבית" עבורן. סיפרתי להן שהמחבלים שבבית ובחוץ הם חיילי צה"ל ששומרים עלינו וזה רק "תרגיל" או משחק בדומה לסרט "החיים היפים". ולשמחתי ולמזלי, היה להן קשה אך הן לא הבינו שהן בסכנת חיים.

ביתו של ניר אדר,צילום: גדעון מרקוביץ'

היינו בממ"ד במשך כ-9 שעות, לאחר מכן חילצנו את עצמנו מהממ"ד. יצאנו כמעט ללא בגדים לגופינו ומחוץ לבית ראינו את חיילי יחידת אגוז, שהיו המומים לפגוש אותנו. הם בקושי יכלו לדבר. כשיצאתי ראיתי את הבית של תמיר אדר, אחי, עולה בלהבות, והשמיים היו שחורים מענן שחור שהחשיך את כל הקיבוץ.

"התחלנו להבין מי כאן - ומי איננו"

הלכנו למקלט שבו ריכזו את השורדים למשך כשלושים שעות, שהיו קשות לא פחות מהשעות בממ"ד, מכיוון שבנותיי נחשפו פתאום לכל האימה – הגיעו לשם אנשים מפויחים, אנשים פצועים, והתחלנו להבין גם מי לא נמצא, מי נעלם. עוד לא הבנו שיש נרצחים וחטופים. ככל שהשעות עברו, החל להגיע מידע על החברים שאינם, על היקף הטבח. בכל אותן שעות היינו צפופים בחלל קטן, ללא מים ושירותים, כשהקיבוץ כולו עדיין מופגז.

בשעות האלו גיליתי שאחי תמיר וסבתי יפה אדר נעלמו וכנראה נחטפו. החל משעות הערב היינו מוקפים במאות לוחמי שייטת ואגוז אך אפילו הם לא הצליחו לתת לנו תחושת ביטחון, בגלל השעות הרבות שבהן היינו לבד.

כיום אנחנו חיים בקריית גת. סבתי יפה אדר שוחררה בהסכם, והמשפחה כולה נאבקת על החזרתו של תמיר הביתה.

יפה אדר לאחר שחרורה מהשבי בעזה,צילום: דובר צה"ל, באדיבות המשפחות

בסיומו של היום השחור בשבעה באוקטובר התגלו ממדי הזוועה - כל תושב רביעי בקיבוץ ניר עוז נרצח או נחטף. סך הכל 117 ילדות וילדים, קשישות וקשישים, נשים וגברים נרצחו או נחטפו, מעל רבע מאוכלוסיית ניר עוז.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר