המונים התכנסו הערב (שבת) בכיכר החטופים בתל אביב לעצרת המרכזית של משפחות החטופים, שנערכה ברקע יוזמת טראמפ לסגור עסקה ולהביא לסיום המלחמה.
במהלך נאום נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק אתמול (שישי), רה"מ פנה למשפחות החטופים ואמר: "כל העם איתכם". נאומו עורר זעם בקרב משפחות החטופים, שחלקן מחו מחוץ לבניין האו"ם באותה העת, שכן טענתן היא ש"נתניהו בוחר לטרפד את הסיכויים להשיבם הביתה".
עינב צנגאוקר לנתניהו: "המשחק נגמר, יש עסקה - חמאס הסכים לה" // משה בן שמחון
שורדת השבי דורון שטיינברכר: "אני פה פעם שלישית, אני טסה לטראמפ, לארה״ב פעם שלישית. איך זה הגיוני בגדול, בא לי לקלל. ממש לקלל. כי זה לא הגיוני בשום צורה. אנחנו עוברים עוד ימים, חגים, מועדים והם לא חוזרים? זה לא מזיז למקבלי ההחלטות? זה אכפת רק למי שבא לפה? אני באמת רוצה להאמין. אני רוצה להאמין שעושים הכל להחזיר אותם, שזה בראש סדרי העדיפויות.
"גם שם את רוצה להאמין שזה המצב. ניסיתי להאמין בזה שם, ואני מקווה מאד שהם מצליחים. ניסיתי להאמין בזה כשהפציצו את המנהרה שלי והבריחו אותי לרחובות עזה, ניסיתי להאמין בזה כששמעתי מסוקי קרב מפציצים מעלי, ניסיתי להאמין בזה כשהבנתי שיש חג. אתה רוצה להאמין בזה כשלא נותנים לך אוכל, אתה רוצה להאמין בזה כשמתעללים בך, אתה רוצה להאמין בזה כשאתה רואה את חברייך לשבי משתחררים.
שורדת השבי דורון שטיינברכר: "אני הולכת לישון, קמה, מחייכת ואוכלת - הכל עם אשמה" // משה בן שמחון
"אתה רוצה להאמין בזה כשאתה שומע ברמקולים שראש הממשלה פונה אליך אישית ואומר שלא שכח אותך, אתה רוצה להאמין בזה כשאתה שומע שוב ושוב ושוב את איומי והבטחות טראמפ. אתה רוצה להאמין בזה כשאתה שומע שוויטקוף אופטימי.
אתה נאחז בכל דבר בכדי להאמין, בכל תאריך, כל זיכרון, כל מועד, אתה מציין כל דבר בכדי לא לשחרר, בכדי לא לוותר, בכדי להאמין שלא שכחו אותך, שתחזור. אבל אני לא יודעת אם הם עוד מאמינים, אני לא יודעת אם אני מאמינה, שעושים הכל. אבל אין לי ברירה אלא להאמין שהם יחזרו. לנו אין ברירה, וגם להם אין ברירה".
"סליחה, אלון"
רונן אהל, אחיו של החטוף אלון אהל: "רגע לפני יום כיפור, כשהלב של עם ישראל פתוח לחשבון נפש, אני מבקש לומר כמה מילים. לקראת יום כיפור יש לי הרבה סליחות לבקש, -סליחה מאלון, סליחה שאתה עוד לא פה, סליחה שאולי אני לא עושה מספיק כדי שיפסק הסבל הזה, אבל אני רוצה הפעם להתמקד בלסלוח. אני רוצה שאלון יסלח לנו אני רוצה לסלוח לעצמי ולא לחיות עם האשמה הזאת. הדרך היחידה שנוכל לסלוח זה כשאלון יהיה בבית.
"כי האמת? אין רגע אחד ביום שאני לא חושב עליך. התחושה שאתה שם ואנחנו פה לא נותנת מנוחה. זה כאילו אני נושם אבל אוויר לא נכנס. אז ביום הזה, שבו מבקשים סליחה גם על מה שלא הצלחנו לעשות אני אומר לך את זה: אני לא מוותר. ואני לא אפסיק. עד שתהיה איתנו שוב.
"אלון האח שלי היקר והאהוב, לפני כמה ימים ראיתי אותך. בסרטון. ראיתי את הפנים שלך, את הקול שלך, את המבט בעיניים. ראיתי אותך מנסה להיות חזק ואת הפחד שמסתתר מתחת. וזה שבר אותי. כי אתה לא צריך להיות חזק לבד. אנחנו צריכים להיות החוזק שלך. אתה לא שבוי לבד - אנחנו שבויים איתך, כל עם ישראל.
"ולכן, ברגע הזה אני פונה לראש הממשלה, בשם המשפחה שלי, בשם ההורים שלנו, בשם כל משפחות החטופים: אל תחזור מארצות הברית בלי ארבע מילים - 'החזרתי את אלון הביתה', החזרתי את כולם הביתה" לא מכתבים. לא הצהרות. לא דחיות. יש הזדמנות עכשיו. יש רגע שבו אתה יכול לבחור להיות מנהיג.
"אלון, אם אתה שומע את זה, תדע שאנחנו נלחמים. ואם אתה לא שומע - תדע שנמשיך עד שתשמע. כי המקום שלך הוא פה בבית. מבקש שתהיה השנה הזו שנת שיבה. שנת תיקון. שנת צדק. שנת החזרה הביתה".
"יום כיפור הוא זמן לחשבון נפש"
נירה שרעבי, אשתו של החטוף החלל יוסי שרעבי: "48 חטופים וחטופה עדיין מוחזקים בעזה, באיזה עולם דמיינו שנמשיך להתבוסס בזוועה הזו שנתיים אחרי שעולמנו קרס? ומשפחתינו איבדה כל כך הרבה. יום כיפור מגיע. יום של חשבון נפש, של שאלות כנות ונוקבות, על כל אחד מהיושבים בממשלה להעמיק ולשאול – מה אוכל לעשות נכון יותר? איך אוכל להפסיק את ההפקרה של החטופים, של משפחותיהם, של ערכי עם ישראל? עם שמתענה כבר שנתיים בידיעה שהסיוט הזה לא נגמר.
"הדרך הנכונה היא עסקה אחת, בפעימה אחת, שבמסגרתה ישוחררו כולם. החטופים והחטופה. החיים לשיקום וחיבוק, החללים לקבורה כואבת. אני מבקשת, אני זועקת – עשו את חשבון הנפש שלכם, כפי שיוסי האהוב שלנו עשה בכל שנה, וקבלו את ההחלטה הנכונה. העם איתנו, ויתמוך בכך, ואני ובנותיי נוכל לנסות להתחיל להתקדם משבעה באוקטובר, אחרי זמן רב כל כך".
"קבר לאבא שלי"
יובל שרעבי, בתו של החטוף החלל יוסי שרעבי: "כמה פעמים עוד אצטרך לחזור על הבקשה הכל כך צנועה שלנו - קבר לאבא שלי שנרצח בשבי אחרי שנחטף בחיים מהבית שלנו? אני בת 19. עוד מעט מתגייסת לצבא. אני מצפה מעצמי לעשות שרות משמעותי למען המדינה, אבל אני גם מצפה מהמדינה לעשות הכל למען אזרחיה.
"עם אסטרטגיה ברורה, עם תכנית, עם שקיפות, עם הקשבה משמעותית לרצון העם: לא לסכן חיילים לשווא. לא להפקיר חטופים חיים לא להפקיר חטופים חללים. לא להפקיר אותנו, המשפחות. המשאלה של כולנו חייבת להתגשם. זה כבר מזמן הזמן - תחזירו את כולם, כולם, כולם - הביתה!".
מאיה שמיאל, בת דודתם של שורד השבי יאיר הורן והחטוף איתן הורן: "בפני ממשלת ישראל עומדת בימים אלו, שוב, הבחירה בין להמשיך ולהפקיר את איתן ושאר החטופים בשבי – לבין להציל חיים. בחירה בין הקרבה של אזרחים שהופקרו – להצלתם. בחירה בין עוד ועוד "הותר לפרסום" – לבין חזרתם הביתה של לוחמינו הגיבורים.
"המדינה שלנו לא יכולה להרשות לעצמה עוד חטופים שנרצחים בשבי כתוצאה מהלחץ הצבאי. העם שלנו לא יכול להרשות לעצמו עוד רון ארדים. הממשלה שלנו לא יכולה יותר להרשות לעצמה ללכת כנגד רצון העם, להמשיך במלחמה הנוראית הזאת ולהמשיך להקריב חטופים וחיילים.
"כל ישראלי יודע שהניצחון האמיתי, היחיד והמוחלט – הוא לראות את כל החטופים כאן בבית. מי לשיקום ומי לקבורה. כל ישראלי מאחל לזה, מתפלל לזה, צועק לזה. וכל מה שהממשלה צריכה לעשות זה להקשיב – לעולם, לעם ישראל, למצפון היהודי. תחזירו את כולם. עכשיו".
"רמקולים מעל הריסות עזה"
לישי מירן, אשתו של החטוף עמרי מירן: "אתמול קיבלנו ראש ממשלה ששלח לוחמים לסכן את עצמם על מנת להציב רמקולים מעל הריסות עזה, עבור גימיק תקשורתי זול. ואני שואלת את מי שאמר לנו לאורך הדרך שאנחנו מגזימים – האם התעוררתם כבר?
"למי שעדיין מסרב להסתכל למציאות בעיניים פקוחות אני אומרת – אתם בקונספציה! אם המלחמה הזו לא תפסיק, אני לא יודעת איזה עוד גבול ייפרץ. אני כן יודעת שכל אזרח ואזרחית בישראל צריכים להיות מודאגים מאוד. כי כל יום פה נהיה מטורלל יותר ומסוכן יותר. הבלמים הוסרו, והכל כשר. מי שלא מבין את זה, נמצא בקונספציה קשה ובהכחשה עמוקה. דיי!".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו