משפחות החטופים והחטופה ציינו הערב (שבת) 715 ימים לחטיפתם של יקירהן, בשתי עצרות - בת"א ובירושלים.
העצרת בתל אביב
יותם כהן, אחיו של נמרוד כהן, נאם: "מדינת ישראל בדרך לאבדון, עם ישראל בדרך לתהום. כל הערכים שהתחנכנו וגדלנו לאורם נזרקים לפח, כל הנורמות מתפוררות. לפני כחודש ממשלת ישראל בחרה במוות הפעם המי-יודע-כמה, בחרה בסבל, במוות, בשכול, בכאב. אבל גם בעוני, בבידוד בינלאומי בחרמות ובריסוק היחסים הבינלאומיים של ישראל.
"לפני כמעט שנתיים עמדנו פה והכרזנו שאם החטופים לא יחזרו ישראל לא תהיה אותו דבר, לא ידענו אז כמה אנחנו צודקים. כל יום שהחטופים לא פה ישראל מתדרדרת, נשחקת, מושחתת. החטא המוסרי של הפקרת בניה ובנותיה של הארץ הזו בגיהינום שבעזה מרסק אותנו עד היסוד.
"השבוע נתניהו החליט שהוא גוזר מוות שוב, ההסכם טורפד בצורה הכי אגרסיבית שיש, היחסים עם המתווכות התערערו וחייהם של 20 חטופים וגורלם של 28 נגזר, אבל לא רק שלהם, גם של החיילים שנהרגו מאז ההחלטה על גרירת המלחמה, ושל החיילים שעוד יהרגו ועדיין לא יודעים את זה.
"יכול להיות הלילה האחרון"
"כל יום שעובר, כל לילה מלא בהפצצות שחולף יכול להיות הלילה האחרון של החטופים בעזה ששרדו ממש כמעט שנתיים, כלל פצצת טון שנופלת יכולה להפציץ חטוף לאבק, כל פגז של טנק יכול להרוג אותו, כל תנועת חיילים בסביבה יכולה להסתיים בכדור לראש של חטוף. כל יום, כל שעה, כל שנייה.
"אני רוצה לפנות שלראשי מערכת הביטחון, לרמטכ"ל, לר' שבכ ור' המוסד - האחריות לגורל החטופים והחיילים היא גם אצלכם. סמכות באה גם עם אחריות. כל חייל שנופל וכל חטוף שמעונה ונרצח זה עליכם ועל שמכם ואתם נושאים באחריות ובאשמה. בסוף, לא תוכלו להגיד 'אני רק ביצעתי פקודות' או 'הבהרנו את הסיכונים וההזדמנויות לדרג המדיני', זה לא תופס יותר. לא בישראל של שנת 2025".
חנה כהן, דודה של ענבר הימן: "אני כאן כדי לצעוק: הצילו!! אני כאן להזכיר שענבר היא האישה החטופה היחידה שנשארה בשבי חמאס בעזה. מוחזקת בידי מי שרצחו אותה, מי שחטפו אותה ב 7 באוקטובר 2023. קשה להאמין שעברו שנתיים. קשה להאמין שעוד ראש שנה מגיע וענבר שלנו לא איתנו".
עצרת החטופים בתל אביב | אמיר גולדשטיין
"אין כאב גדול מכאב הורים ששוכלים ילד בצורה כל כך אכזרית, ואין להם אפילו קבר לפקוד. אמא יפעת כתבה לענבר מכתב קורע לב ואני רוצה לשתף אתכם: 'ענברי שלי. יפה שלי. אני יודעת שעכשיו את בגן עדן, מוקפת באור ואהבה אינסופית, רחוקה מעולמנו האכזר. את צובעת לי את השמים בורוד. אני יושבת במרפסת כל ערב מביטה למעלה, ומרגישה שאת עוטפת ומחבקת אותי באור הורוד הטהור שלך.
"אני מרגישה אותך נוגעת בי. כמו פעם. כשהיינו נפגשות לקפה רק אנחנו. קראת לזה זמן אמא. עכשיו אני קוראת לזה זמן ענברי. הרגעים הקטנים האלה איתך מציפים אותי בחום, אבל גם בכאב עצום הפכנו לאנשים חולים חסרי חיים לא ישנים מתים עם דופק".
חיים, אביה של ענבר היימן, אמר: "חשוב להחזיר את כולם. זה המובן מאליו אבל לא פחות חשוב להחזיר חללים של ה 7 באוקטובר. הם אולי מתים, אבל אם הם לא יחזרו אלינו, אם ענבר לא תחזור לחלקת הקבר שקנתה לה אמא שלה, לא רק ענבר מתה, אנחנו נמות איתה. כולנו. וזה יהיה חתום על שמכם לדיראון עולם".
"אדמת עזה המקוללת"
"ענבר אהובה, סליחה שכבר שנתיים את זועקת מתוך אדמת עזה המקוללת והעולם מחריש. וגם אני מעל במה זו רוצה לבקש ממך סליחה: סליחה שלא אמרתי לך מספיק פעמים כמה שאני אוהבת אותך- שלא הייתי שם להגן עליך כשמחבלי חמאס הנאצים רדפו ורצחו אותו בצורה כל כל אכזרית. סליחה שלא זכית להיות מוקפת ברגעיך האחרונים באהוביך אלא בשטנים אכזריים וצמאי דם.
"בנימין נתניהו, באיזה עולם נחטפים 48 חטופים וחטופה אזרחים ואזרחית , חיים וחללים ולא מוחזרים הביתה כבר כמעט שנתיים? ראש השנה חל השבוע ולאחריו יום כיפור. יש לזה סליחה? אז מספיק עם כל העסקאות החלקיות. אנחנו דורשים עסקה אחת כוללת. שתחזיר הביתה את כל 48 החטופים והחטופה. החיים והחללים כאחד".
"בלי לחכות לפקודה"
שחר ורון, לוחם במילואים: "בתפקידי האחרון שימשתי כמ״פ בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים, והיום אני מוביל בארגון כתף אל כתף, ארגון המשרתים הצעירים. ב-7 באוקטובר קפצנו להציל את המדינה בלי לחכות לפקודה. נכנסתי עם הפלוגה שלי לכפר עזה ונלחמנו שלושה ימים רצופים. זו הייתה לחימה קשה, עם אבדות כבדות. בהמשך נכנסנו בתמרון קרקעי לרצועת עזה ולחמנו שם חודשים ארוכים.
"במהלך הלחימה נפצעתי קשה במארב, ואיבדתי לוחמים, פקודים שלי, לצידי. כששכבתי במיטה בבית החולים מהרגע הראשון ידעתי שאני חייב לחזור. ידעתי שלמרות הכאב והפחד, אחזור. לא חזרתי בשביל עצמי. לא חזרתי רק בשביל החיילים שלי. חזרתי כי הרגשתי בעוצמה חלק מהסיפור המופלא של מדינת ישראל - סיפור על ערבות הדדית ועל אהבת המולדת.
"שבועיים בלבד אחרי הפציעה הקשה מצאתי את עצמי שוב בעזה מפקד על הפלוגה שלי. תכננו את תמונת הניצחון שלנו. היינו מדמיינים איך אנחנו נכנסים לבתים, מוצאים את האחים והאחיות שלנו במנהרות, ומביאים אותם איתנו חזרה ארצה. כל כך רצינו. את כולם!! היום, אחרי כמעט שנתיים של לחימה, אני נושא רגשות אשמה וכאב.
"אתם לא לבד"
"המסר הכי חשוב שלי היום, מהבמה הזו, הוא פשוט: הם לא לבד. אתם לא לבד! אני ועוד עשרות אלפי לוחמים — חלקם עדיין בעזה, חלקם כאן — קמים כל בוקר, לובשים מדי צה״ל, כדי שאתם לא תישארו לבד. שהם לא יישארו לבד. אנחנו עושים הכל, אבל הכל, כדי להביא את החטופים הביתה. לא בפעימות. לא בשלבים. את כולם! עכשיו! אנחנו נלחמים כבר 715 ימים".
אלון נמרודי, אביו של תמיר נמרודי: "715 ימים. 715 ימים של תופת, ללא שינה, חיים מתים. בחזיונות השחורים והחשוכים ביותר שיכולתי לדמיין מאז השבת השחורה ההיא, לא תארתי לעצמי שזה יקח כל כך הרבה זמן. שנתיים! שנתיים בלי לראות את הבן שלי, שנתיים בלי לשמוע את הצחוק המתגלגל לו, בלי לחבק אותו חיבוק עז, כמו שהוא אוהב.
"שנתיים של חיים בפחד ואימה, בלי לדעת דבר, חור שחור, תמיר נעלם ב 07.10 למרות שנחטף בריא ושלם על רגליו. 48 חטופים נשכחו בעזה, אי שם, במנהרות, החללים קבורים מתחת להריסות, החיים משמשים כמגן אנושי. בצה"ל אמרו לנו שצה"ל יעשה הכל כדי שהחטופים בחיים לא יפגעו. אז אמרו.
"אני בחושך"
"הנה, אנו רגע לפני חגי תשרי, ראש השנה, יום כיפור, סוכות. חגים שתמיר שלי כל כך אוהב ומחובר אליהם, מחובר למשפחתיות. עוד חגים שלא אוכל לחגוג, לציין, לא יכול לשבת מסביב לשולחן החג עם המשפחה בלי לדעת מה קורה עם הבן שלי, איפה הוא. אתה יודע איפה הבנים שלך. אנחנו לא. כל כיפור, תמיר היה מגיע אלי, היינו מעבירים יחד את החג, מדברים, אב ובן. ועכשיו אני בריק, ואקום, חושך".
העצרת בירושלים
בעצרת בירושלים נכחו ונשאו דברים: עינב צנגאוקר - אמו של מתן צנגאוקר, אופיר ברסלבסקי - אביו של רום ברסלבסקי, יואל אילני - לוחם במילואים, שורד השבי יאיר הורן - אחיו של איתן הורן, מישל אילוז - אביו של גיא אילוז וענת אנגרסט - אמו של מתן אנגרסט.
עינב צנגאוקר, אמו של מתן צנגאוקר: "מתן שלי שוכב במעמקי המנהרה חסר אונים עם ניוון שרירים, הוא זועק הצילו! גם אני זעקתי השבוע ברחוב עזה להסכם כולל וסיום המלחמה, ונתניהו סוגר את חלונו. אין מקום מספיק חם בגיהנום למנהיג שאוטם את ליבו לאזרחים שזועקים ובוכים לעזרה. הוא לא ראוי לעם הזה!
"בזמן ששמעתי והרגשתי את ההפצצות על מתן שלי השבוע, סמוטריץ׳ ובן גביר פינטזו על לבנות ערים ונדל״ן בעזה. הילד שלי, דם מדמי, הפך להיות הקורבן של ממשלת נתניהו. הוא מקריב אותו בשביל לשמור על כיסאו.
"מי אתם חבורת אפסים שתקריבו את החטופים והחיילים? בגלל ההתבטאויות שלכם מענים את ילדינו, בגלל המדיניות שלכם המדינה גוססת. העם מתפורר! אתם הציבור המדהים, שקמתם להציל את המדינה ב-7.10. מלחמות מסתיימות בלחץ ציבורי, כשעם שלם קם ונאבק על החיים. תמשיכו לבוא ולחזק אותנו במאהל ברחוב עזה!".
אלפים ממלאים כעת את כיכר פריז ורחוב עזה בירושלים, בדרישה לסיום הלחימה והחזרת כל 48 החטופים והחטופה | איתן סלונים
אופיר ברסלבסקי, אביו של החטוף רום ברסלבסקי, אמר: ״הגענו ביום שני למחות מול בית ראש הממשלה. הקצין האחראי למחרת פינה את כולם בכוח, והיום המשפחות נתקלנו בכוח אגרסיבי - זה לא יעזור להם! אנחנו נהיה כאן ולא נפסיק. כל מי שרוצה שיצטרף אלי. רק אתם יכולים להחזיר אותם, כולנו ביחד״.
בר גודארד, בתו של מני גודארד ז"ל החלל החטוף: "אני כותבת את המילים האלה בזמן שאני יושבת על הכביש ברחוב עזה 35 בירושלים. מחוץ לביתו של ראש הממשלה. מחוץ לביתו של האדם היחיד שיכול וצריך לקבל את ההחלטה המוסרית, הצודקת והנכונה - לעצור את המלחמה, להחזיר את החטופים ולסיים את הסיוט הזה כבר.
אביו של רום ברסלבסקי: "בן גביר גיחך לי בפרצוף"//מטה משפחות החטופים
"האם ככה נראה השפל? האם זהו המקום הכי נמוך שנגיע אליו בתור חברה? או שלבור הזה יש עוד תחתית עמוקה יותר. משפחות שכבר אין להן מה להפסיד, משפחות שהבינו שאין שם אף אחד שמקשיב להן. משפחות שמתחננות שיחזירו להן את האהובים שלהם מהשבי ומהקרב.
"הפכתי יתומה"
"בעוד יומיים נציין את ראש השנה. אני לא מרגישה שזאת שנה חדשה ובטח שלא מרגישה שיש מה לחגוג. עדיין לא. בעוד שלחלקים בעם זה עוד ציון דרך - אני עדיין ב7.10.2023. היום הזה עדיין לא נגמר בשבילנו. וזה חג עצוב. של עוד משפחות שהצטרפו למעגל השכול ולא היו בו בחג הקודם.
"כי גם אני מנסה ללמוד לחיות מחדש, אחרי שהפכתי יתומה. אני עדיין לא מאמינה שכל זה קרה. שכבשו לי את הקיבוץ, שרצחו את ההורים שלי, שחטפו את אבא שלי וכבר שנתיים שהוא עדיין שם? איך יכול להיות שהאהובים שלנו עדיין בעזה?
"אסור לנו לשקוע, אסור לנו שעוד משפחות יקבלו את הבשורה הנוראה מכל. אסור להמשיך להקריב את האהובים שלנו. אסור שעוד אמהות ייקברו את הילדים שלהם, אסור שיהיו עוד ילדים יתומים, אסור שיהיו עוד אלמנות ואסור שעוד חטופים חיים יחזרו אלינו בארון".
הפגנות בחיפה
מאות אלפי מפגינים נכחו במרכז חורב בחיפה. כרמית פלטי קציר, בתם של חנה קציר שנחטפה ושוחררה בעסקה, רמי קציר ז״ל שנרצח בטבח, ואחות לאלעד קציר שנחטף לעזה, ציינה: "ראש השנה בפתח אבל אין התחלה, אין התרגשות ואין שמחה".
"במקום לספור ציפורים נודדות, אנחנו סופרים 715 ימים מאז ה-7 באוקטובר. סופרים 1,200 אזרחים וחיילים שנרצחו, 48 חטופים וחטופות בעזה, 910 חיילים שנפלו במלחמה ומאות משפחות שכול חדשות. מעגל האימה מתרחב ויש אדם אחד שיכול לעצור אותו ובוחר להמשיך ראש הממשלה נתניהו".
"במקום להביא תקווה, הוא משווק דם ודמעות. מעולם לא היה ראש ממשלה שהוביל את ישראל במודע לתהום, בידוד ומלחמת נצח. והוא לא לבד קואליציה שלמה מגבה אותו, גם במעשיה וגם בשתיקתה. בחדרי חדרים אומרים לַמשפחות החטופים שהם בעד עסקה אך בפועל מתעלמים מהצעות ומפספסים הזדמנויות להשיב את כולם".
ללא
"כל אחד ואחת מהשרים ומהקואליציה נושאים אחריות אישית לגורלם של החטופים, החיילים ושל כולנו. כשרצו החזירו, וכשירצו יחזירו. כל חטופה וחטוף שיכול היה לחזור אל משפחתו ולא חזר זו אשמתם הישירה.
"אנחנו לא יכולים להשלים עם ממשלה שמתנהגת כשלושת הקופים: לא רואה, לא שומעת, לא מדברת ובעיקר לא פועלת. אסור לנו להפסיק ללחוץ ברחובות, מול בית ראש הממשלה, מול השרים, ובבתי המשפט.
"הקול שלנו קול הציבור הוא התקווה האחרונה. החטופים החיים חייבים לשוב חיים, והמתים לשוב לקבורה. השנה החדשה חייבת להביא סוף אחר: סוף של חיים, של שיבה הביתה ושל אחריות מנהיגותית אמיתית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו