היינו כחולמים: כשנלך לסופר ולא נצטרך לקרוע את הכיס

יוקר המחייה הוא בעיה שמטרידה את הצרכנים הישראלים ואחד הנושאים הבוערים על סדר היום בכל סקרי דעת הקהל. לרגל ראש השנה תשפ"ו, ניתן לדמיין מצב אחר, בו יוקר המחייה בישראל יהיה דומה למקובל בשאר מדינות המערב, אליהן הישראלים מגיעים כדי לנפוש ולבלות או לעשות עסקים.

בתסריט דמיוני זה, מחיר דירה ממוצעת בישראל יחזור לרמה בה היה לפני כשני עשורים, בטרם הזינוק שהתרחש במחירי הדירות מאז שנת 2007, מחירי הירקות והפירות, הלחם והחלב, שמן הזית והביצים - לא יהיו מהיקרים ביותר בעולם, אלא יחזרו לרמה הממוצעת בקרב מדינות המערב. כך, למשל, נוכל לשלם עבור ליטר חלב פחות מ-4 שקלים, ומחיר ליטר שמן זית יהיה כחצי ממחירו כיום בארץ.

השאלה היא מה עלינו לעשות בכדי להגיע למצב המתואר לעיל. התשובה לשאלה זו פשוטה וידועה לכל הנוגעים בדבר: בחלק מהשווקים יש לאפשר יבוא חופשי ונקי ממגבלות מיותרות, דבר אשר יביא באופן כמעט מיידי להקלה ביוקר המחייה באותם השווקים.

הכוונה לשווקי המזון השונים, המלט, וכדומה. בשווקים אחרים, כגון שווקי הדירות למגורים, יש להקטין את הרגולציה אשר פוגעת ביכולת הקבלנים להגדיל את ההיצע כל עוד הם מזהים צורך לעשות כן. בשווקים נוספים, כגון שוק המכוניות החדשות, יש להגביר את הלחץ התחרותי.

דבר זה ניתן לביצוע במספר דרכים. אפשר לעודד ייבוא מקביל ולהגביל את מספר המותגים שכל יבואן מורשה יכול לייבא ולשווק בבלעדיות. בשוק הטיסות לחו"ל ברור לכל כי ככל שמפעילי טיסות נוספים יפתחו בישראל מרכזי פעילות (hub) כך תגדל התחרות, ישתפר השירות לצרכן הישראלי והזר, והמחירים יצנחו. בנוסף, הדבר גם יגדיל את סך כל הפעילות התעופתית בישראל, ויאפשר לראשונה הגדלה ניכרת של "טיסות הקונקשן" דרך ישראל.

אז למה כל זה לא קרה עד עכשיו? התשובה נעוצה בפוליטיקה של הכלכלה. בעלי האינטרסים אשר צפויים להיפגע במידה כזאת או אחרת, או להידרש להתייעל, מצליחים לסכל את הרפורמות הנדרשות, ובכך לשמר בידם רווח מונופוליסטי עודף על חשבון הצרכן הישראלי. הפוליטיקאים מצידם לא מעוניינים לפתוח חזית מול גורמים רבי השפעה אלו, או מול ועדי העובדים החזקים הפועלים ברקע, ומעדיפים פעמים רבות להימנע מהכנסת השינויים הנדרשים, ובכך משחקים לידי קואליציית האינטרסנטים המתוארת. ולגבי הפוליטיקאים - יש לציין שבכל הנוגע ליוקר המחייה ולחוסר הטיפול היעיל בו, אין כל הבדל בין שמאל, מרכז וימין.

אחת התוצאות הבולטות של הרגולציה העודפת והגבלות היבוא השונות בישראל היא שהיקף הסחר הבינלאומי (כלומר יבוא ויצוא יחד) ביחס לתוצר הוא נמוך באופן מובהק בישראל ביחס למדינות המערב (כ-60 אחוזים בישראל לעומת כ-90 אחוז בממוצע במדינות אלו). עובדה זו מתכתבת עם הניסיון המוצלח שנצבר בישראל בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת בעת פתיחת המשק ליבוא של הנעלה וטקסטיל. הטענה, המגובה במחקרים רבים, היא שפתיחת המשק ליבוא תביא לא רק לירידת מחירים, אלא אף תשפר באופן מובהק את כדאיות הייצוא, ולכן תגביר אותו. כתוצאה מכך, התעסוקה בסופו של דבר לא רק שלא תפגע אלא אף תגדל, וכמובן שגם מגוון המוצרים שיתקיים בשווקים יגדל.

אם כך, כל מה שנדרש לצורך השגת המטרה הוא מיקוד הקשב הציבורי בבעיית יוקר המחייה ובפתרונות הידועים בעולם לבעיה זו תוך גילוי אומץ פוליטי ונכונות למאבק לא פשוט מול בעלי האינטרסים. אומץ פוליטי מסוג זה עשוי להשתלם גם לפוליטיקאי עצמו, כפי שקרה לשר התקשורת לשעבר משה כחלון, אשר זכור לציבור כיום בעיקר בשל רפורמת הסלולר שהושלמה בתקופתו, ואשר הביאה לירידת מחירים משמעותית בתחום. הרפורמה שיפרה כמובן את מצבם של משקי הבית במדינה באופן ניכר. יש לקוות שהרפורמות שהוזכרו כאן יבשילו בשנת תשפ"ו, ויגרמו לשיפור נוסף במצבם של הישראלים.