מחיר החנפנות: בן גביר מושך בחוטים, המפכ״ל שותק - והמשטרה משלמת

כתבי המשטרה הוזמנו אתמול (שני) לטקס הרמת כוסית לראש השנה במכללה לשוטרים בבית שמש. מה שבעבר היה אירוע חגיגי ומשפחתי הפך להצגה ריקה.השר לביטחון לאומי איתמר בן גבירומפכ״ל המשטרה דני לוי עלו לבמה, חייכו, לחצו ידיים ושידרו “עסקים כרגיל”. בפועל - זו הייתה הצגה של יחסים מזויפים.

המציאות שונה לגמרי: הם חלוקים על זהות סגן המפכ״ל הבא, על שילוב השב״כ בחקירות פליליות - בעיקר בחברה הערבית, על מדיניות חסימות הצירים והמחאות שבן גביר מנסה לכפות, על הענקת דרגה לקצינה שחקרה בתיקי נתניהו וגם על קידום קצינים נוספים - בהם מקורבים ללוי עצמו.

רק אתמול בבוקר לוי סיפק דרמה משלו: הוא הודיע באופן חריג שטקס חלוקת הדרגות לקצינים שנערך מדי שנה מבוטל. בהמשך ניסה להסביר - “לא הספקנו”. לא הספקתם? תשבו עד אור הבוקר ותחתמו. זה עדיף על פני להביך עשרות משפחות שקיבלו הזמנה לטקס ולגלות ברגע האחרון שהכול בוטל.

במקום להפגין עמוד שדרה, לוי מתחבא מאחורי חיוך מנומס. מבחינתו אין סכסוך, אין דרמה - והקצינים שנתנו את מיטב שנותיהם למשטרה יכולים לחכות או לעתור לעזרת בג״ץ.

לוי מתמודד מול תופעה שמוכרת לו היטב: איתמר בן גביר. האיש שאותו העריץ - הפך לסיוט הגדול ביותר שלו. מצד אחד הוא מנסה להרשים כאילו הוא עצמאי ומיד לאחר מכן חוזר בו ומשדר רומן בלתי נגמר עם השר.

ואולי בגלל זה לוי ממעט להתעמת איתו. הוא חב לו לא מעט. לוי היה האחרון ברשימת המועמדים לתפקיד המפכ״ל, ומה שסלל את דרכו לתפקיד היתה חנופה. ולחנופה יש מחיר: היא הורגת מנהיגות. היא מחליפה אומץ ויושרה בהתרפסות וסופה במחיאות כפיים של שוטרים לאמירות פוליטיות של השר בטקס ממלכתי בנוכחותו כאילו הוא אינו קיים.

מאז שנכנס לתפקיד לוי שמר על זכות השתיקה. וכשכבר דיבר, זה היה עמום, כללי, חסר עמדה. לוי דורש הגינות לעצמו ולמשטרה, אבל בעצמו לא מתייצב מול השר ולא מגן על אנשיו בגלוי. במקום להישיר מבט לציבור, לכל הציבור - הוא בחר להעניק ראיון לעיתון אחד, כאילו שאמון במשטרה נמדד לפי מנוי כזה או אחר.

דני לוי יודע: מבן גביר הוא ייפרד רק בקלפי. עד אז - ימשיך לבלוע צפרדעים. זו לא מנהיגות. זו כניעה. והבעיה היא, שבכניעה שלו, הוא הופך בעצמו לסכנה.