"פני המדינה כפני נבחריה": כשהשחיתות הופכת לשיטת ניהול - הציבור משלם את המחיר

מאי גולן היא אולי הדמות הביזארית ביותר בממשלה הנוכחית. שרה מכהנת שנחקרת בחשד למינויים פיקטיביים, שימוש בעייתי בכספי ציבור והסתרת מקורות מימון. בפשיטה על ביתה של מנהלת הלשכה שלה נמצאה מעבדת סמים.

במקביל, היא ידועה בבריונות שלה: מעל דוכן הכנסת, ברשתות החברתיות, ובכל במה שהיא מוצאת לנכון, היא מטנפת את הפה, משתמשת במילות גנאי נגד חברי כנסת, אנשי תקשורת, או קבוצות שלמות בעם שלא באות לה בטוב. היא מחלקת ציונים כמו: "שמאלנים בוגדים", "פחי אשפה", "שקרנים". שפת ביבים שהפכה אצלה לדרך חיים.

כשהיא מסתבכת, היא לא מתגוננת בעובדות אלא מאשימה את היועצת המשפטית לממשלה ב"מסע ציד", ואת העיתונאים שהשמיעו הקלטות מביכות שלה בשימוש ב-AI. הבעיה האמתית עם גולן אינה הצעקות, הבריונות, והטינוף כדרך חיים, אלא החשד שהשחיתות היא מנגנון העבודה שלה.

וגולן היא רק הסימפטום הצעקני והבולט שקל להבחין עד כמה הוא מסוכן ורע. זו אותה ממשלה שבה מירי רגב נבדקת על "שיטת הרמזור" בפרויקטי תחבורה; דוד ביטן מתגלגל שנים בין דיוני שוחד בבתי המשפט; אריה דרעי חוזר לממשלה למרות הרשעות בעבירות מס ושוחד; חיים ביטון (ש"ס) מוזכר בפרסומים על שימוש בעייתי במשאבי ציבור.

טלי גוטליב מסרבת להתייצב לחקירה לאחר שפרסמה פרטים ביטחוניים רגישים; ניסים ואטורי נקשר לא רק בהסתה אלא גם בפריצה לבסיס צה"ל; חיים כ״ץ מורשע בעסקת טיעון; חנוך מילביצקי עומד מול חשדות לעבירות מין חמורות ומורשע בתצהירים כוזבים; צבי סוכות ועמיחי אליהו נחקרים בשל פריצה אלימה לבסיס צה"ל.

ומה עם השר לביטחון לאומי? איתמר בן גביר הינו עבריין מורשע, שגם סביב האנשים שעובדים איתו נבדקו חשדות פלילים כמו פרשת מקורביו, בה דורפמן נחקר באזהרה. גם אלי כהן, מהליכוד, נחקר בסוגיית חלוקת דרכונים דיפלומטיים. ומעל כולם עומד בראש ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם שלושה כתבי אישום פעילים בשוחד, מרמה והפרת אמונים.

במשך שנתיים קשות, ישראל מתפרקת מבפנים. אובדנות בקרב חיילי צה"ל גוברת, מספר הפוסט טראומטיים שוברת שיאים, קשישים לא סוגרים את החודש, יוקר המחיה מוחץ משפחות, התחבורה הציבורית מקרטעת, הפשיעה משתוללת, נשים נרצחות בקצב מצמרר והאלימות בחברה הערבית שוברת שיאים. כל תחום אזרחי בוער - וההנהגה מתעלמת.

בממוצע, כל שמונה ימים נרצחת אישה בישראל. מתחילת 2025 נרצחו כבר 28 נשים. פעמים רבות היו התרעות, צווי הרחקה ואזהרות, אך המערכת לא הפעילה את הכלים הקיימים להגנה. במקביל, דו"חות תקציביים מצביעים על תת-תקצוב חמור במשרדי רווחה ושירותים חברתיים, כאשר רק לפני מספר שבועות אושר לראשונה קיצוץ רוחבי גם במשרדי הרווחה.

הדבר לא נעשה מעולם ויגרע מידי שנה מיליונים חיוניים, שידרדרו עוד יותר את מצבם של נערים בסיכון, נשים מוכות, נפגעי תקיפה מינית ועוד. וישראל מדורגת במקום האחרון בין מדינות ה-OECD במדדים של שוויון מגדרי וביטחון אישי לנשים.

במקום לטפל במעמד האישה שהולך ומידרדר אל מול נתוני רצח מחרידים, עומדת בראש המשרד דמות שהשפה שלה היא אלימות, והחשדות נגדה עוסקים בשחיתות וניצול משאבי ציבור. במקום להקים מערכות חירום לבריאות הנפש, להיאבק ביוקר המחיה או להילחם בפשיעה, הממשלה מתעסקת במימון טיסות לאומן, בפטורים למשתמטים ובהאשמת היועמ"שית בכל כישלון.

פני המדינה כפני נבחריה. וכשאלו הם הנבחרים - עם חקירות פליליות, הרשעות ותיקים פתוחים זו לא בעיה של סגנון אלא של מהות. מאי גולן אינה רק קולנית; היא שרה תחת חקירה, דוגמה חיה לאיך השחיתות הפכה לשגרת ניהול.

ישראל לא צריכה עוד פוליטיקאים גסים, מושחתים וקולניים, שמנצלים משרדים כדי לשרת את עצמם ומתעטפים בהילה צדקנית של "ימין רדוף". היא זקוקה למנהיגות נקייה ושקופה, שתטפל במשברים האמתיים: בריאות הנפש, יוקר המחיה, הפשיעה, ורצח נשים. עד שזה יקרה, הציבור ימשיך לשלם את המחיר על ממשלה שהפכה לחממה של פרשיות פליליות.

זה לא עניין של ימין ושמאל. אלו החיים עצמם.