העצרת השבועית למען החטופים בתל אביב נערכה הערב (מוצ"ש) בכיכר החטופים, לצד עצרות שונות ברחבי הארץ. אלפים הגיעו על מנת למחות נגד הממשלה בעקבות ההתנקשות בקטאר בראשי חמאס שהביאה לעצירת המשא ומתן לשחרור החטופים.
מטה החטופים
בעצרת דיברה שרון אלוני-קוניו, אשתו של החטוף דוד קוניו: "דוד ושאר החטופים נשארו שם כשששת החטופיםנרצחו בעקבות הלחץ הצבאי. הוא, ואריאל אחיו נשארו שם כשהעיסקה השניה יצאה לדרך וכשקיבלנו אלינו בחזרה את בת זוגו של אריאל, ארבל יהוד, אחרי 482 ימים בשבי. הוא ושאר החטופים נשארו שם כישראל החליטה לפוצץ את העיסקה השניה ולהשאיר אותם שם דוד נשאר שם, כבר 708 ימים.
"הוא, ושאר החטופים היו שם גם כשישראל יצאה לפעולת חיסול בקטאר, למרות התנגדותם של כל גורמי הביטחון לעיתוי שלה. ואני מתה מפחד. מה עובר עליו עכשיו? מה עובר עליהם עכשיו? האם הם יודעים שהממשלה שלהם, זאת שהפקירה אותם ב-7.10, החליטה לוותר עליהם?
"האם הם שמעו את דברי השר בן גביר שהתגאה בזה שהוא משאיר אותם שם, במנהרות, בחושך? אני מתפללת שלא. השבוע עליתי לכנסת. ישבתי מול נציגי ציבור, אלה שאמורים להיות הנציגים גם של דוד, ושל אריאל ושל כל החטופים. הסתכלתי לחברי הכנסת בעיניים ושאלתי שאלה פשוטה: איפה אתם? במקום תשובה – קיבלתי שתיקה. במקום חמלה – מסך של אטימות.
"אחרי 709 ימים – הממשלה עדיין בלי תוכנית, נתניהו מתנגד לשיטה שהוא עצמו יזם, המשא ומתן נקטע שוב – הפעם באש ובתמרות עשן. וכל עיכוב – הוא סכנת חיים. אני לא מוכנה להיות אלמנה מהססנות או מטרפוד. אני לא מוכנה להיות עוד שם ברשימת הקורבנות של אטימות ממשלתית.
"אני דורשת להציל את החיים של דוד, של כל החטופים החיים, ולהביא לכאן את כל החטופים החללים. ועכשיו! ואתם – אנחנו – לא נפסיק. לא נפסיק להזכיר אותם, לא נפסיק לצאת לרחובות, לא ניתן למדינה שלנו להיכנס ל'שגרת חטופים'. לא תהיה פה שיגרה עד שהם יחזרו. בעיסקה. לא יהיה פה שקט עד שהם יחזרו בעסקה".
שורדת השבי עלמה אור בת ה-14, בתם של יונת ודרור אור שנרצחו ב-7 באוקטובר, וגופתו של אביב מוחזקת בעזה, אמרה: "החיים שלי השתנו לגמרי מאז השבעה באוקטובר - חלק מהדברים כבר אי אפשר לשנות, אבל להחזיר את אבא שלי לקבורה שכל כך מגיעה לו עוד אפשר! החטופים החללים חייבים לחזור כדי שנצליח כולנו להשתקם מאותו יום, והחטופים החיים - חשוב לי להגיד לכם: אל תאמינו למה שהמחבלים אומרים לכם! כל העם מחכה לכם. כולנו רוצים אתכם כאן! הדבר הכי מפחיד, יותר מכל כאב פיזי, היה שאמרו לנו שלא רוצים אותנו בישראל. שלאף אחד לא אכפת שאנחנו שם. מה שהכי חיזק אותי היה שלא הייתי שם לבד שהם היו איתי שם. הם צריכים לחזור עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי. ילדה לא צריכה להתחנן שיחזירו את הגופה של אבא שלה".
"השרים שותקים ופוחדים"
מכבית מאייר, הדודה של גלי וזיו ברמן התאומים החטופים בעזה, אמרה: " השבוע גלי וזיוי ציינו יומולדת 28 בשבי, יום ההולדת שכל כך פחדנו ממנו ועכשיו כבר סופרים את הימים שאחרי.
"האם ביום הזה הם היו ביחד, כמו שהתחננתי בתקשורת בפני השובים שלהם שיפגישו אותם? באיזה עולם אמא שלהם לא יכולה לחבק אותם ביום הולדתם? מה לא עשינו, משפחתי ואני? ואני- התחננתי, התחנפתי, הייתי ממלכתית, הייתי תוקפנית, התפללתי. כך נלחמות משפחות החטופים יום ולילה, כל אחת בדרכה. מה עוד צריך? למה צריך ללכת מסביב לעולם ולא לקבל פה בארץ מענה? איפה הממשלה הזאת? זה התפקיד שלה.
"למה בתוך הפחד הקיצוני, העצב, והיסורים אנחנו נדרשים לנהל קרב על הצלתם והשבתם של היקרים לנו? למה צריך לנהל קרב מול אלו שהפקירו ומאז בוחרים מידי יום במודע להקריב אותם שוב ושוב ושוב, כל יום מחדש? כן, הקרבה זו מילה קשה. די כבר עם המילים היפות! זו המציאות וצריך להישיר אליה מבט בלי חשש, בלי ממלכתיות, ובלי פחד מנקמה.
הובטח לנו שאנחנו שלב ב' וידונו עליהם בתום שישה עשר ימים. אמרו לנו שרק יפתרו את ציר פילדלפי וציר מורג וזה יפתר. אמרו לנו שקודם יסירו את האיום האיראני ואז חמאס יחלש. שיסירו את איום חיזבאללה ואז. שכל בכירי הזרוע הצבאית יחוסלו. ועכשיו, דווקא בעיתוי הזה בניגוד מוחלט להמלצת הרמטכ"ל, ראש המוסד, ובכירי צבא נוספים, שביקשו למצות את התהליך לגיבוש עסקה ולהמנע מההשלכות החמורות והלא ידועות, חייבים לחסל את הזרוע המדינית כי יש הזדמנות - הזדמנויות להכל חוץ מלהציל את גלי וזיוי ואת 46 החטופים והחטופה, החיים והחללים.
"ואיך ידברו עכשיו לייצר עסקה? ועם מי? איפה הבושה? שיראו לי שר אחד שהיה ממתין כל הזמן הזה במקום אחותי ומחכה שיסיימו את שאר המשימות, אם זה היה הבן שלו שחטוף בעזה. מה לא ברור? אין להם זמן!
"למה שרי הממשלה יושבים ושותקים ופוחדים להתבטא? איך יכול להיות שאף אחד מהם לא צועק די! ממה אתם מפחדים? איך אתם ישנים בלילה? איפה הלב והמצפון? זה קרה במשמרת שלכם! איך אתם לא מפחדים שיחזרו 48 ארונות ואולי פחות כי חלקם יעלמו? איך לא הזדעזעתם מספיק מהסרטונים של אביתר גיא רום אלון וקודמיהם? הסרטונים שלהם הם תמונת המראה של גלי וזיוי שלנו שעד היום אין לנו מושג איך הם נראים, ומה מצבם.
"איך אתם לא מפחדים ממותם של חיילים נוספים? לעולמי עולמים זו תהיה האשמה שלכם. העם רוצה שהם יחזרו והעם יזכור לכם הכל. הסתבכתם עם המשפחות הלא נכונות. האמיצות, הנחושות, ושלא מוותרות, ואיתם- הסתבכתם עם העם הלא נכון. שלא מתעייף, שלא מוותר, ושלא שותק".
הלל גרדי, נציג מטה המילואימניקים לסיום המלחמה, תקף גם הוא את הממשלה: "לוחמיי ואני נלחמנו מעל 300 ימים בעזה ולבנון. לפני שבוע קיבלנו זימון נוסף שוב עזה, הסבב השישי בשנתיים האחרונות. ואני אצדיע ואתייצב בפעם השישית בתחושת זכות וגאווה - גאה להיות קצין לוחם בצבא של המדינה שלי.
"אנו יוצאים להילחם כדי לאפשר לכם לייצר הסכם מדיני שטוב לאינטרס הלאומי של מדינת ישראל. אנחנו נלחמים, אנחנו מנצחים, ואתם חותמים על הסכמים, זה התפקיד היחיד שלכם במלחמה, כך סכסוכים אלימים מסתיימים.
"אז למה במקום לעשות את העבודה שלכם - אתם בורחים מאחריות ועסוקים רק בהישרדות פוליטית? למה בזמן שאחים ואחות שלנו גוססים ונעלמים במנהרות, אתם מנהלים משחק פוליטי מכוער וזול ושומרים לעצמכם תפקידים?".
"כולם שומעים על הזוועות, איפה ההנהגה?"
שורדת השבי, אביבה סיגל, שעלתה לבמה עם בעלה אמרה בנאומה: "אני עומדת פה שוב, ביום ה- 708, עצובה, מתוסכלת, המומה, ומאוכזבת, ושואלת את ההנהגה, איפה אתם? האם ראיתם את אביתר? האם אתם מבינים מה עובר על אביתר? האם ראיתם את רום? אתם מבינים מה עובר עליו?
"ומה עובר על גלי וזיוי שלנו ועל מתן ועומרי שקית היה איתם, על אלון וגיא שבמצב נוראי, על איתן שחולה שם מתחת לאדמה במנהרה, ועל כל החטופים שלנו, אני פה בשביל לצעוק בשבילם, שוב.
"אני שואלת עד מתי? כולם כבר שמעו מה עוברים שם, כולם שמעו על הזוועות, אני פה בשביל לצעוק שוב. גלי וזיוי שלנו חייבים לחזור הביתה, כל 48 חטופים חייבים לחזור הביתה. מנהיגים תתעוררו! אני עומדת פה ליד קית ונרגשת, הוא פה. אין דבר שאני רוצה יותר מזה שקית יעמוד כאן ליד מתן, גלי, זיוי, ועומרי ויגיד להם תודה, תודה שהם עזרו לו כמו שהוא עזר לי, ויתרגש ויתפוצץ מאושר, אין דבר שאני רוצה יותר שטלי תעמוד פה ותצעק גלי וזיוי שלי אתם פה, ושכל המשפחות יוכלו להתרגש כמוני".
קיתק סיגל הוסיף: "החיים נמצאים בסכנת חיים בכל רגע של היום ושל הלילה ואת החללים אנחנו עלולים לאבד לנצח אם לא נפעל בדחיפות להשבתם.
"הייתי בשבי עם גלי וזיוי ברמן, אחים תאומים, חברים הכי טובים שנחטפו יחד באכזריות, נפצעו – והופרדו בכוח בשבי. את גלי וזיוי אני מכיר מאז שנולדו, אני מכיר את המשפחה שלהם ארבעים שנה.
"הייתי עם מתן אנגרסט, שסבל מכאבים, פציעות וכוויות קשות אחרי שנפצע קשה מפגיעת טיל של חמאס ב-7 באוקטובר, כשהוא הגן עליי, עלינו, על הקיבוצים, ועל האזור כולו. מתן נלחם עלינו ועכשיו אנחנו חייבים להילחם עליו. הייתי גם עם עמרי מירן – בעלה של לישי, אבא של רוני ועלמא – בנות ארבע ושנתיים. עומרי מטפל בשיאצ׳ו, טיפל בי ולימד אותי איך לטפל בעצמי.
"אני פונה מכאן – לראש הממשלה, ולכל מקבלי ההחלטות: בחרתם בתפקיד אמיץ, בחרתם לקחת אחריות על עם שזקוק להנהגהאמיצה ואנושית - בחרו במוסר. בחרו בערכים. בחרו בחיים. אל תתנו לשיקולים זרים לעוור לכם את הלב, אל תאפשרו למציאות המורכבת לטשטש את מה שברור לכולנו: חייבים להחזיר אותם".
דלית אורון, אמו של עידן שתיוי ז״ל: "בבוקר ההלוויה ביקשתי להתייחד עם הבן שלי. בני שלא ראיתי 700 ימים. ואפשרו לי. הייתי כשעה בחדר עם הארון. וכל כך בכיתי שזה נגמר כך. ממשלת ישראל - כמה עוד אפשר לבכות? כמה יכולה משפחה לשאת כאב שכזה. באמת שזה לא נתפס. מה קורה למדינה שלי? שלנו? למדינה של עידן בה הוא כל כך האמין.
"תמיד האמנתי במדינת ישראל המושתת על ערכים ושהגנה על אזרחי המדינה היא ערך עליון. מה-7.10.23 ערך עליון זה התמוסס. ובמקומו אני עדה למאבקים פוליטיים, מו"מ והסכמים מטורפדים על גב האהובים שלנו הנמקים בגיהינום בעזה. הגיע הזמן לסיים את זה. לסיים את המלחמה ולהחזיר את כולם לשיקום ולקבורה. זוהי תמונת הניצחון האמיתית והיחידה.
"לאחר כל החילוצים ההרואיים כעת הזמן להסכם כולל להשבת כל 48 החטופים והחטופה. רה"מ, ממשלת ארה"ב והמתווכות – גשו לשולחן המו"מ באופן מיידי עד שייצא עשן לבן. הרמטכ"ל אמר שנוצרו התנאים המיטביים לעסקה. אם נמתין נאבד אותם. לא תהיה כפרה לטרפוד נוסף של הסכם להשבת החטופים. המחיר ששילמנו ושאנו משלמים כבד מדי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו