הפיגוע הקטלני בצומת רמות ביום שני האחרון, שבו נרצחו שישה ישראלים, החזיר את תושבי ירושלים ההמומים לתקופות חשוכות, לימים שבהם התעוררו מדי בוקר לפיגוע טרור, ולעיתים אף לכמה כאלה במהלך היום.

חדירת המחבלים מהכפרים אל־קובייבה וקטנה דרך הגדר שמפרידה בין יו"ש לבין צפון הבירה לא הפתיעה את תושבי העיר המורגלים בתופעה, אך בהחלט הביאה לתוצאות הרסניות. למעשה, מעבר שוהים בלתי חוקיים (שב"חים) הוא מחזה די רגיל בנוף העוטף הירושלמי. עשרות שב"חים, לעיתים מאות, חוצים מדי יום את גדר ההפרדה משטחי יו"ש (חלקם בשליטת הרשות הפלשתינית) לירושלים ובחזרה באין מפריע, בלי שום התערבות ממשית של כוחות הביטחון.

המחדל, שבגינו הצליח צמד המחבלים לרצוח שישה בני אדם בפיגוע מתועב, מעלה שאלות מורכבות באשר להתנהלות הגורמים האמונים על ביטחון הבירה ותושביה - שב"כ, פיקוד המרכז בצה"ל וכוחות המשטרה ומג"ב, שמהם חמק מידע חשוב שיכול היה למנוע את האירוע הטרגי.

הבידוק לא רלוונטי

כחלק מפריסת גדר ההפרדה, חלקה משתרע לאורך מרחב עוטף ירושלים, מה שגרם לכך שחלק משכונות מזרח העיר מבחינה מוניציפלית נמצאות בפועל מעבר לגדר. במקומות כמו כפר עקב, מחנה שועפט וכפר וואלג'ה, שמהווים חלק מוניציפלי של ירושלים ותושביהם נהנים מזכויות תושב, השירותים הניתנים על ידי הרשויות וכן האכיפה של כוחות הביטחון הם מועטים, בטח ביחס לשכונות המקבילות האחרות במזרח ירושלים שנמצאות בתוך תחומי הגדר.

"התושבים שגרים במקומות הללו נהנים מזכויות ישראליות, ומאחר שאין שום אכיפה והשקעה בתשתיות מהצד הישראלי, הפשיעה שם גוברת", מציין יהודה נעם, רכז ירושלים בתנועת "רגבים". "אין שם משילות שלנו, ולכן הבנייה, למשל, צומחת פי 10 מאשר בשכונה רגילה. מרוב שצפוף במקומות אלו, התושבים בונים בסמוך לגדר חרף צו שאוסר זאת. יש שם נשק, פשיעה, מעבר שב"חים, טרור שיוצא משם, וזאת לצד אפס אכיפה".

לטענתו, מעבר השב"חים הוא סימפטום של בעיה רחבה יותר. "הבעיה היא הגדר עצמה, לא השב"חים ולא הפרצות בגדר. זו אותה הקונספציה של 6 באוקטובר, המחשבה של הפרדה - הם שם, אנחנו כאן - וזו בדיוק הנקודה. הגדר מעוורת מפני הבעיה האמיתית. מאז שהיא נבנתה, ישראל הפסיקה לבצע אכיפה על מה שיש מעבר לגדר ועל הטרור שיוצא משם. 50% מהפיגועים בעיר מאז בניית הגדר בוצעו על ידי ערבים שהגיעו משכונות שמחוצה לה. המסקנה ברורה - המעבר חופשי, וכשאתה לא נמצא בשטח עצמו, מגיע אסון".

לאחר הפיגוע בצומת רמות פרסמה התנועה סרטון שמדגים כיצד ניתן להגיע בתוך דקות ספורות ממרחב עוטף ירושלים שמעבר לקו התפר אל תוך העיר עצמה, בלי לעבור שום בידוק ביטחוני. "כיום מעבר השב"חים חופשי", אומר נעם. "לערבי שגר ביו"ש אין שום בעיה להגיע לירושלים בלי לעבור בידוק. להפך, לאורך קו התפר כולו יש מאות נקודות שמאפשרות מעבר חופשי עם סיכוי קטן מאוד להיתפס, ואני מתקשה להבין מה שובה אותנו באשליה שזה לא יתפוצץ לנו בפנים.

"אם אחד יכול להיכנס ושניים ביצעו פיגוע רצחני, למה ש־50 לא ייכנסו יחד באוטובוס ויוציאו שורת פיגועים? רעיון הגדר הוא איוולת שחלק מהמנהיגים שלנו, ובייחוד צה"ל ופיקוד המרכז, מתעלמים מהבעייתיות שבו. הפיגוע ברמות הוא קריאת השכמה למימוש תהליך אחראי עם תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח באזורים הללו".

הסתה מתמשכת

עקב אינספור הפרצות בגדר, הולך ומתהדק הקשר בין תושבי אזורי הספר נטולי האכיפה לבין ערביי מזרח ירושלים שבתחומי קו התפר. לדברי נעם, השילוב של אוכלוסייה עוינת ללא אכיפה ראויה מחוץ לגדר לבין "שכונות שהן חמאסיות בהגדרה" בתוך הגדר, כלשונו, הוא מתכון לאסון.

את האמירה הזו מחזקים גם בארגון "לך ירושלים", הפועל וחוקר את מזרח עיר הבירה וקורא להחלת ריבונות בה. מאור צמח, יו"ר הארגון, סבור שהפרצות הגיאוגרפיות הן רק קצה הקרחון: "הקשר בין צעירי מזרח העיר שבתחומי הגדר לבין אלה שמחוצה לה לא מתבסס רק דרך התוואי הגיאוגרפי. במרחב עוטף ירושלים פועלות שלוש אוניברסיטאות פלשתיניות - ביר זית, אל־קודס וא־נג'אח - שידועות בהיותן כר ייצור פורה לחממות טרור נגד יהודים, והן בעלות השפעה עצומה על הבירה.

"במוסדות הללו לומדים המוני סטודנטים תושבי מזרח העיר בעלי תעודת זהות כחולה, שנפגשים ומתערים מדי יום עם סטודנטים מהשכונות שמחוץ לגדר - ולאחר הלימודים הופכים חלקם לחוליות ביצוע בתוך ירושלים, בשירות ארגוני הטרור".

מותאנה עומר, אחד המחבלים מהפיגוע בצומת רמות, הוא אחד מאלה. למד הנדסת חשמל באוניברסיטת ביר־זית, ואגודת הסטודנטים שלה פרסמה - בתוך שעות ספורות לאחר הפיגוע - הודעת האדרה לכבודו, לצד הצהרה על "יום אבל" לזכר שני המחבלים "שנהרגו בהגנה על אדמתנו במבצע הרואי בירושלים".

צמח: "סביר מאוד שעומר או מישהו מטעמו הכירו את הצירים בירושלים עצמה. רבים מהסטודנטים באוניברסיטאות הללו מכירים את העיר, את צירי הגישה אליה, את המחסומים בסביבתה, וכן את משתפי הפעולה ממזרחה שיכולים לסייע למי שצריך".

דברים אלה מתכתבים, הלכה למעשה, עם חקירת הפיגוע בצומת רמות שלפיה הסייען החשוד בהעברת המחבלים מנקודת האיסוף לקרבת הצומת הוא תושב מזרח העיר, הידוע בשינוע מחבלים ממקום למקום. "הוא לא הגיע לכאן סתם ככה", מסכם צמח. "כל אגודת הסטודנטים היא חמאסית. הפעילות באוניברסיטה היא גרעין ההסתה המשמעותי ביותר".

"אין לנו ציפייה לשום דבר"

אלא שלמרות שיתוף הפעולה שהוכח בין המחבלים תושבי יו"ש לבין אותו סייען, במזרח ירושלים מתעקשים כי מדובר בעשב שוטה.

נאסר, תושב מזרח העיר, מתאר את התחושות בימים שאחרי הפיגוע: "לתושבים פה אין הבדל אמיתי בין לפני הפיגוע לאחריו. כבר אין לנו ציפייה לשום דבר. המצב פה הגיע לשפל שבחיים לא היה, ומרוב ש'קיבלנו מכות' הפכנו אדישים. חוץ מלדפדף את האירוע, אתה חושב שמישהו באמת התעניין?

"פעם היינו שומעים על חיילים שנופלים, על תינוקות שנהרגים, והיה כואב לנו הלב. עכשיו כולם אדישים להכל. אנשים פה אומרים לעצמם 'וואלה, הייתי הילד הכי טוב שיש, לא פתחתי את הפה ולא עשיתי שום דבר רע, ובכל זאת באים עלי, על החלש'. יש פה הרבה יותר אכיפה, קנסות, בידוק. משקרים לנו שיש דו־קיום. בפועל, אין פה עיר אחת".

לדבריו, "100% מתושבי מזרח העיר מגיעים למערב העיר - לקניון, לבתי החולים או למרכזי הבילוי. לעומת זאת, אולי אחוז אחד מתושבי המערב הגיעו למזרח העיר, ובצדק. מה יש להם לחפש פה? כשמהדהדים לילד ערבי שהעיר היא אותו הדבר לכולם, בזמן שהוא רואה שלילד היהודי יש ולו אין, הוא יגנוב, ישבור ויהרוס".

כשאני מעמת את נאסר עם העובדה שכוחות הביטחון מגיעים למזרח העיר כדי לטפל בפשיעה ובאמצעי הלחימה, ומציין כי בעיניי אין סיבה להתרעם על כך אלא להפך, הוא משיב: "תפאדל, שימשיכו לבוא, אבל הם לא מבינים שהנשק נמצא מעבר לגדר, בשכונות שהן השטח האפור.

"גם אם יהפכו את סילוואן, הם ימצאו אולי שני נשקים. בעיניי, זו הכללה גסה ומכוערת שלא תורמת דבר. תחפשו שם, ותשקיעו את המשאבים שלכם כדי לסייע לנו במקום".