דוח מיוחד של נציבות תלונות הציבור שפורסם היום (רביעי) חושף תמונה קשה של התמודדות האזרחים בזמן מבצע “עם כלביא”: כ־700 פניות הוגשו לנציבות תוך חודש אחד, 303 מהן נפתחו כתלונות רשמיות, ורק מחציתן 51.7% תוקנו. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מזהיר: “הפער המשמעותי שעלה הוא היעדר גורם מתכלל שינהל את כלל פעולות רשויות המדינה בנוגע לטיפול באזרחים שנפגעו עקב מצב החירום. על ראש הממשלה והשרים לפעול להסדרת הטיפול באזרחי מדינת ישראל בעת חירום”.
התלונות התמקדו בארבעה נושאים: הגנת העורף ומקלטים (86), פיצויים מקרן מס רכוש (74), אופן השירות לציבור (40) והטיפול בפינוי ובמפונים (27). שיאניות הפניות היו בת ים (47), בני ברק (40), פתח תקווה (23) ובאר שבע (19). נתון חברתי בולט נוסף: בתקופה זו פנו יותר נשים מגברים 55.1% לעומת 44.9% בניגוד לנתוני 2024, שבהם גברים היוו רוב המתלוננים.
הדוח מתאר שורה של מקרים אנושיים שממחישים את הבעיות. בבני ברק, כ-50 משפחות מרובות ילדים קיבלו הוראה לעזוב מלון בקיבוץ חפץ חיים באמצע צום י”ז בתמוז, בלי לדעת לאן יועברו. רק לאחר התערבות הנציבות הוקדמה ההודעה, אך משפחת המתלוננים מצאה עצמה מתארחת אצל קרובים. קבוצה של אזרחים ותיקים מבית דיור מוגן בתל אביב שפונה לאחר פגיעת טיל נאלצה לעבור בין שלושה מלונות בזה אחר זה, עד שנמצא מקום מותאם לצורכיהם. ברמת גן, הורים שכולים ביקשו להישאר עוד זמן קצר במלון שבו שוכנו והבקשה אושרה רק לאחר פנייה רשמית. אישה בהיריון שפונתה מפתח תקווה שכרה דירה חלופית ריקה מריהוט, ורק אחרי התערבות הנציבות קיבלה שבוע נוסף במלון.
גם תחום הפיצויים עורר תלונות רבות. עד ה-10 באוגוסט התקבלו ברשות המיסים 52,183 תביעות 41 אלף בגין נזק למבנים, יותר מ־5,000 בגין רכבים וכ־5,900 בגין תכולה. בזמן המבצע עצמו הופעלו 143 צוותי קרן הפיצויים ועוד 13 צוותים במלונות. עם זאת, אזרחים התלוננו על זמני המתנה ארוכים ומידע חסר. תושב בני ברק טען כי השומה שניתנה לדירתו הפגועה נמוכה מדי, והסביר שאינו יכול להמתין 60 יום להכרעה בערר כשבתו נולדה במהלך הפינוי. בעקבות פניית הנציבות נערכה בדיקה נוספת, והשומה עודכנה תוך 20 יום עם תוספת של 3,000 שקלים. קשישה נכה מפתח תקווה המתינה חודש וחצי לתשובה, ורק לאחר פנייה שולמו לה הכספים. זוג כבני 90 לא קיבל ביקור שמאי משום שטעה בכתובת וההליך חודש אחרי טיפול הנציבות. גם תושבי חוץ לא יכלו להגיש תביעות עד שנמצא פתרון באמצעות “מספר ישות”, ותייר מרוסיה שפנה בוואטסאפ קיבל ליווי אישי ברוסית עד להסדרת זכאותו.
בדוח מצוין כי גם במיגון נותרו פערים קשים. 75 תלונות עסקו במקלטים ומרחבים מוגנים , החל במקלט ציבורי בירושלים שבו נמנעה כניסה ממשפחות יוצאי אתיופיה, דרך מקלטים משותפים שהפכו למחסנים, ועד ממ”ד בדיור ציבורי שלא נסגר בבית צעירה נכה. ההתערבויות של הנציבות פתרו נקודתית בעיות אך הדוח מזכיר שמדובר בליקויים שחוזרים שוב ושוב בביקורות קודמות.
הדוח מתאר גם כשלים בשירותים ציבוריים בסיסיים. משפחה שביקשה להטיס גופת אח שנפטר בחו”ל בזמן סגירת המרחב האווירי נאלצה להיאבק עד שהתקבלה החרגה מיוחדת. בעל עסק ניסה לשווא לקבל תשובות ממשרד העבודה עד שפנייתו טופלה דרך הקו החם. משרת מילואים שלא קיבל את תגמולו גילה שהתקלה נגרמה מעדכון מערכות בעקבות חקיקה חדשה ורק לאחר התערבות שולמו הכספים.
“כאשר הממשלה מודעת למבצע ההולך ונרקם, ראוי היה להתכונן מראש גם להיבטים האזרחיים במבצע, כדי להקל ככל האפשר על האזרחים”, כתב אנגלמן. המספרים אולי מראים שמחצית מהבעיות נפתרו, אבל הסיפורים האנושיים מהורים שכולים ועד קשישים שנדדו בין מלונות ממחישים את המחיר של היעדר תכלול. המסר חד: בלי מנגנון ממשלתי ברור לניהול העורף, גם במבצע הבא יישארו האזרחים להתמודד לבדם עם המערכת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו