"גדי, הזמן לא ייקח אותך ממני": ההספד המרגש שנשאה יעל על קבר אחיה שנפל בעזה
"מי כמוך יודע כמה דרכים עברנו, איך אפשר להיפרד ממישהו שאי אפשר לתאר את החיים בלעדיו?" • ההספד המצמרר, של יעל כוטל על קברו הטרי של אחיה, סמל גדי כוטל, בבית העלמין בקיבוץ אפיקים
,עודכן
0השמעה
הספדה של יעל, אחותו של גדי כוטל ז"ל שנפל השבוע בעזה, שנישא מעל קברו הטרי בבית העלמין בקיבוץ אפיקים:"גגי, הנה אני מולך, לובשת את החולצה שהזמנת לעצמך ושהגיעה אתמול, אבל לחיים יש תוכניות אחרות. אני טסה הלילה למסע לפולין בשבילך, כי אני יודעת שזה מה שהיית רוצה. גגי, לפני עשרה ימים חגגנו יחד יום הולדת. ואני חושבת: איך אפשר להיפרד ממישהו שאי אפשר לדמיין את החיים בלעדיו? אז אני נזכרת במה שאמרת כשעזבת את השנה שלך עם אשכול: 'איזה מזל שיש לי מישהו שכל כך קשה לי להיפרד ממנו'.
"זו פרידה חצי פרידה"
"אז זו פרידה חצי פרידה. לא יהיו לי יותר ההתקפי צחוק הכי חמורים שיצא לי לחוות איתך. לא יהיה לי הבכיין הכי גדול בסרטים שהיה שותף איתי לכל הסדרות בנטפליקס, שאם אמשיך פרק בלעדיו זו בגידה שאין עליה מחילה.
"לא יהיה לי שותף יום ההולדת שלי. רק לפני שבוע עשינו את המנהג הקבוע שלנו, לאחל בימי ההולדת שלנו ברכה זה לזה. התקשרת אלי וצעקת 'היי, יעלושה! מזל טוב, שותפה שלי!'. צעקתי לך מזל טוב ושאני אוהבת אותך, ואמרת שאתה צריך לנתק.
"לא יהיה לי ההוא שאני אוכל ללכת לישון איתו כשיש לי סיוטים, למרות שאני יודעת שתהיה לוכד החלומות שלי. תמיד תהיה. אני חושבת מה יכול להיות אחרת. הזיכרונות שורפים את המוח. כל התפילות, מילים ריקות. ילד, אני רוצה לדעת מה מפחיד אותך עכשיו, מה מרעיד, על מה אתה חולם?"
"גדי, מי כמוך יודע כמה דרכים עברנו בחיינו, שאף אחד מעולם לא עבר ולא היה מאמין, אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו. וגם אם לפעמים סערו בי סביב הרוחות - אהבתי אותך והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו. והיה לנו רע, ואהבתי אותך לא פחות.
"הוא התגבר על הכל"
"גדי הוא מלך העולם ומלך האריות. לא סתם הוא שרד את הכל, התגבר על הכל ולמד מהכל, ויצא מזה בחיוך כל פעם. והוא לימד אותי איך, ואני כאן מחייכת בשבילו. בחיים לא אוריד את החיוך הזה ממני, גדי. בשבילך.
"גם אם לא תראה אותי בשמלת הכלה שלי. גם אם לא תהיה שם כשייוולד לי ילד, אמן, עם עיניים ירוקות כמו שלך. גם אם לא תהיה איתי לשתוק יחד בשקיעה. גם אם לא תבוא להציץ בדירה הראשונה שלי ותגיד 'בסדר, אבל המרפסת פח'. גם אם לא תהיה איתי בדודא להכין משהו ואז לשרוף בטעות את המיקרוגל (זיכרון טוב). גם אם לא תראה אותי הופכת לאישה הכי מדהימה שתמיד אמרת שאני אהיה או כשאמצא את הדרך שלי בעולם - אתה תראה.
"אתה תראה אותי בכל פעם שאני אצחק את הצחוק ההוא, שאין לי איך להסביר אותו. אתה תראה אותי כשאמציא עם מישהו חדש סיסמת כיפים ותיזכר בימים המטורפים שהיו לנו. אתה תראה אותי כשאעמוד מול המראה, ואשמע אותך עושה לי פרצופים מאחור, כמו תמיד. אני רק מקווה שבכל פעם שאסתכל על עצמי במראה - אראה בי גם קצת אותך.
"היה סיפור של חיים"
"הזמן לא ייקח אותך ממני. אתה חרוט לי בעצמות, בקול הפנימי שלי, בכל בחירה שלי. גדי, היית הטוב שבינינו. לא במובן הקלישאתי - באמת. יכולת להחזיק כאב ולצחוק איתו. להיות הילד הכי רגיש והלב הכי חזק. היית עדין ואמיץ, אכפתי וחריף, מורכב ופשוט - הכל בבן אדם אחד. אני עוד לא יודעת איך עושים את זה, את החיים בלעדיך, אבל אני אנסה, כמו שלימדת - צעד־צעד, עם חיוך, גם אם הוא דומע.
"כל מי שהכירו את גדי וחוו את הכישוף המיוחד הזה שהוא משאיר אחריו, אני מבקשת: אל תעזו לומר איזה אסון הוא השאיר אחריו, איזה סיפור טרגי. לא ולא. גדי לא היה סיפור של טרגדיה - הוא היה סיפור של חיים. של זן שהמדענים מבינינו עוד לא פגשו. של עומק נדיר, של אהבה בלי תנאים, של רוך בעיניים שלא הייתם מאמינים שאפשר לפגוש.
"הוא השאיר אחריו לא חור - אלא הד, שמתנגן בכל מי שאהב אותו. לא שבר - אלא מין חוט דק של אור, שימשיך להוביל אותנו גם בחושך. הוא השאיר אחריו את הלב שלו - בכל אחד מאיתנו. הוא השאיר אחריו בני משפחה שמחזיקים זה את זה חזק, גם כשכואב לנשום. הוא השאיר אחריו מילים, בדיחות פרטיות, מבטים שלמים בלי מילה אחת.
"השאיר אחריו אהבה"
"הוא השאיר אחריו סדרות שאי אפשר להמשיך בלעדיו, מוזיקה שמתנגנת אחרת עכשיו. הוא השאיר אחריו סטנדרטים לחברות - כזו שאפשר להישען עליה גם כשאתה הכי נמוך בעולם. הוא השאיר אחריו חיבוקים שאי אפשר לשכוח, כאלה שנכנסו לך ישר לתוך הלב. הוא השאיר את היכולת לראות כל בן אדם באמת, ולהאמין בו - גם כשהוא לא מאמין בעצמו.
"הוא השאיר אהבה. פשוט אהבה. אז כל מי שכושף על ידי המלאך עם העיניים הירוקות - תגידו תודה, תודה על הזכות שהכרתי אותו. תחשבו טוב־טוב מה למדתם ממנו, כי יש הרבה, ותחייכו ותשמחו.
"גגי ידע כמה אני אוהבת אותו - וזה אחד הדברים החשובים שהחיים עוסקים בהם, לאהוב. ועכשיו תורכם. לכו, תזרקו את הטלפון לים ותשכרו ואן למאה ימים, כי למי אכפת. לכו ותאשרו לעצמכם להיות מי שאתם ומה שאתם, וכל מה שגורם לכם להרגיש חיים. זה מה שגדי היה רוצה. כי מה זה שווה שהוא מת בשביל האדמה הזאת אם לא בשביל החיים הטובים האלה? עכשיו נכון, זה מבלבל, בגרון יש מחנק, והרוח הקרה שנכנסה לביתינו השאירה המון אבק.
"גדי - אני אוהבת אותך. אתה הצילי לגילי שלי. מילים ככל הנראה בחיים לא ימחישו את הגעגוע. אהובי היקר, אתה לנצח תישאר בן 20 ושבוע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו