הדלקן האוניברסלי שאיתו מתדלקים נהגים בכל רחבי העולם וגם בישראל, הפך להיות במשך שנים אחד מסמלי הסטטוס של עובדים בחברות רבות.
בעוד הנהג הרגיל צריך לשלם באשראי ולעבור תהליך של הזדהות ותשלום במכונת התדלוק בטרם יזכה לתדלק, הדלקן פישט והקטין מאוד את הצורך הזה וביטא את העובדה שלפנינו עומד עובד שהחברה שלו החליטה לסייע לו - ולסבסד לו באופן חלקי או לעיתים בצורה מלאה את הנסיעות ברכב הפרטי.
הממציא בכלל לא רצה שייקרא על שמו: תת-המקלע הישראלי שהפך לאייקון עולמי
ההמצאה הזו, שנראית ככזו שפותחה בעולם הרחב על ידי מהנדסים של חברת ענק, הינה פיתוח ישראלי למהדרין. הסיפור שמאחורי ההמצאה קשור לדרך המסובכת שבה תדלקו נהגי חברת תדיראן בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. הנהגים היו מקבלים תלושי תדלוק שהופקו על ידי הנהלת החשבונות של החברה, דבר שהצריך עבודת ניירת ומעקב ידני רבים מאוד. בעקבות המציאות הזו, חיפש מנהל ציי הרכב של תדיראן, יוסף אהרונוביץ’, שיטה קלה יותר שתמנע את כל הבירוקרטיה שהייתה כרוכה בתהליך המיושן של התלושים.
כדי למצוא פתרון שכר אהרונוביץ’ את המהנדס דוד קלריך ואת המתכנת דב טלמור, כדי שיעסקו במציאת פתרון נוח וזריז יותר עבור אפשרויות התדלוק של נהגי החברה. כך הגה דוד קלריך בשנת 1983 את רעיון הדלקן שיחליף את כל הניירת שבה השתמשו נהגי החברה ונהגי שאר החברות עד כה. בשלב הראשון הדלקן עבד על ידי רישומי תדלוק של סרט מגנטי ששמר בקלטת את מספר הפעמים שנהג החברה תדלק.
הפיתוח הראשוני הזה עבר שדרוגים רבים מאוד לאורך השנים. אחד השדרוגים המשמעותיים היה חיבור הדלקן אל מחשב הרכב, כך שיכלו בחברה לחשב בצורה אוטומטית כמה קילומטרים נסע העובד ולכן גם כמה דלק הוא צרך.
הפיתוחים האלו שנמשכו עד שנת 1991 ואף מעבר לכך, יצרו עבור מנהלי ציי הרכב בחברות השונות דרך לשלוט בכמות הדלק הכוללת שהחברה מוציאה דרך עובדיה. כמו כן, ייעול תהליך התדלוק הזה יצר גם חוויית תדלוק פשוטה בקרב הנהגים וגם הוזיל בממוצע את ההוצאות על דלק של החברות השונות ב-12 אחוז.
הפיתוח הישראלי הפשוט והגאוני הזה התפשט במהירות לא רק בישראל אלא ברחבי העולם כולו, כאשר הדלקן מותקן במיליוני כלי רכב בעשרות מדינות. חשוב לציין כי בתחילת תקופת השימוש בדלקנים החברות השונות היו מגיעות להסכמים עם חברות דלק מסוימות והעובדים היו חייבים לתדלק רק בתחנות הדלק של חברות אלו.
בהמשך, עקב העובדה שההסכמים פגעו בחברות הדלק הקטנות וגם איימו על התחרות בשוק התדלוק, נקבע שההתקנים האלו לא ינוכסו לחברה אחת אלא ניתן יהיה לתדלק בהם בכל חברות הדלק. מעניין לציין שגם בתחום הזה ישראל הייתה בין המדינות הראשונות בעולם שבהן הדלקנים חויבו להיות אוניברסליים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו