בעוד שבועיים בדיוק, בעת שנסב סביב שולחן החג של השנה החדשה, יעמוד נשיא צרפת עמנואל מקרון ויכריז על הכרה במדינה פלשתינית לצד מדינות נוספות שיצטרפו ליוזמה שלו. זהו שיאו של תהליך שהתגבש לאחר 60 שנות גמגום ישראלי ביחס לשטחי המולדת שלנו ביהודה ושומרון.
אל מול פני הרוע האירופי ניצבת בפני ישראל ובפני הממשלה והעומד בראשה בנימין נתניהו הזדמנות היסטורית שלא בטוח שתשוב: לתת מכת־מנע מדינית ולהביא באופן מיידי לממשלה החלטה להחלת ריבונות ברחבי יהודה ושומרון.
אין חולק שהריבונות הפכה לקונצנזוס ישראלי רחב ביותר בחצי השנה האחרונה. זוהי כבר לא פנטזיה "משיחית" של ארגוני ימין. הכנסת, ברוב גדול של 71 ח"כים אל מול 13 מתנגדים, מתוכם רק 5 ח"כים יהודים, ובשבוע החולף רוב מוחלט של שרי הליכוד, הביעו תמיכה נרחבת במפה שאותה הצגנו במועצת יש"ע יחד עם השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' להחלת הריבונות על 82% מהשטח. חלק מהשרים אף דרשו יותר מכך.
את ההזדמנות ההיסטורית הזאת מגבה בצורה מדהימה הממשל בוושינגטון, שנותן אור ירוק לריבונות: יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון הגיע לאריאל ונפגש עם ראש הממשלה בשילה הקדומה שם דנו בנושא; מזכיר המדינה מרקו רוביו סירב רק לפני ימים אחדים לגנות את הרעיון להחיל ריבונות ואף הזכיר כי אירופה הוזהרה כי צעדיה יובילו להחלת ריבונות.
צריך שיהיה ברור: אמנם מדובר בהזדמנות היסטורית, אבל החלת הריבונות לא צריכה להגיע בתגובה לאירופה, אלא כי זוהי חובה מוסרית וצודקת של ישראל לחצי מיליון אזרחיה ביו"ש שחיים כיום תחת ממשל צבאי ובתנאים נחותים משאר האוכלוסייה. זוהי גם חובה ביטחונית למיליוני אזרחי מדינת ישראל בכפר סבא, בבאר שבע, ברעננה, בחדרה ובעוד מאות יישובים בעוטף יו"ש. נתניהו מחויב לכך מדינית וביטחונית. המצב שבו ישראל ממשיכה לגמגם נותן רוח גבית לתקווה הערבית להשמיד אותה בדרך הטרור. דווקא לאחר שנתיים שבהן מדינת ישראל הביאה שינויים מדיניים טקטוניים בזירות הלחימה השונות - סוריה, לבנון ואיראן - הגיעה העת להכריע גם ביהודה ושומרון ולהכריז כי האדמה שעליה צעדו אבותינו היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל הריבונית.
לא תהיה עוד הזדמנות טובה יותר להחלת הריבונות. הלחץ הבינלאומי האירופי רק ילך ויגבר. זהו חשבון פשוט של אסלאמיזציה וקולות מצביעים, שיחייבו את מנהיגי המדינות להמשיך וללחוץ. הגמגום הישראלי הוא שמזין את המהלכים המדיניים לקידום רעיון המדינה הפלשתינית. הדרך היחידה לעצור את הלחץ היא לקבל הכרעה אחת ולתמיד ולקבוע עובדות בשטח. בדיוק כפי שהבין זאת כל העולם כאשר החלנו את הריבונות בירושלים ובגולן וחדל מלדרוש את נסיגתנו משם, כך הוא יבין מהר מאוד כאשר נחיל ריבונות ביו"ש.
כעת הכדור בידי ראש הממשלה. בידיו לכתוב את ההיסטוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו