העיניים של גיא, הפנים של אלון: "טרור פסיכולוגי" לא מסיר אחריות מהממשלה

העיניים של גיא שמתחנן על חייו, הפנים החיוורות של אלון, הייאוש של אלקנה, הייסורים של רום, הפחד של אביתר - הם לפני הכל זעקה • זעקתם של אחינו שבשבי

גיא גלבוע דלאל בתיעוד מחמאס. צילום: .

כמו בכל פעם שבה משתחרר סרטון עם אות חיים של חטופים - גם בסוף השבוע האחרון מיהרו מקבלי ההחלטות בממשלה לכנות את התיעוד של גיא גלבוע דלאל ואלון אהל "טרור פסיכולוגי" של חמאס. וזה נכון. הסרטונים שמפיק ארגון הטרור חמאס, שבהם מתועדים אחינו החטופים, הם בהחלט טרור פסיכולוגי. טרור פסיכולוגי שמופעל בראש ובראשונה על החטופים עצמם, שנאלצים לשתף פעולה עם הפקת הרשע.

ברור שצילומי הסרטונים הם חלק בלתי נפרד ממסכת ההתעללות הנפשית והעינויים שוברי הרוח מצד השובים השטניים ועוזריהם. הם עוד חלק בשימוש הציני והאכזרי שעושה ארגון הטרור בבני אדם. עוד עדות לפשעי חמאס נגד האנושות.

התמונה של אלון אהל מהסרטון שפרסם חמאס, צילום: רשתות ערביות

הסרטונים הם גם טרור פסיכולוגי שמופעל על משפחות החטופים. אות החיים המיוחל הוא גם עדות שוברת לב של סבל, פחד ואימה. עדות לכך שכל נשימה של הבנים היקרים שלהן עלולה להיות האחרונה. הם בחיים, כל כך קרובים הביתה - ועדיין כל כך רחוקים, מרחק החלטה מנהיגותית אחת, יהודית, אנושית ואמיצה, כזו שמקדשת את החיים.

גם עלינו, הציבור בישראל, שכביכול ממשיך בחייו, מופעל הטרור הנפשי. הוא החל ולא פסק לרגע מאז שידורי הלייב בפייסבוק בבוקר 7 באוקטובר, שתיעדו בשידור ישיר טבח ברברי ובלתי אנושי וקרעו אותנו לגזרים מרוב אימה. טרור סדיסטי קיצוני ששיקף לעולם העיוור את פני הרוע המוחלט.

לבלום את ההשפעה

הסרטונים שמתעדים את החטופים הם אכן טרור פסיכולוגי, אבל המונח "טרור פסיכולוגי" לא יכול להסיר ממקבלי ההחלטות את האחריות. כשמקבלי ההחלטות אומרים לנו שהסרטונים הם "טרור פסיכולוגי", ולכן אסור להם "לרפות את ידינו" מלהכריע את חמאס - הם למעשה מבקשים להפחית מעוצמתם, לבלום את ההשפעה שלהם עלינו, לטשטש את מראה החיים שאוזלים מגופם של אחינו לנגד עינינו.

חמאס פרסם סרטון של החטוף גיא גלבוע דלאל

לתעמולה האכזרית ולטרור הפסיכולוגי של חמאס יש מטרה וכוונה ברורה: לסכסך בינינו ולפצל אותנו מבפנים. נכון, הם רוצים להחליש אותנו, לאבד ולהשמיד אותנו. אבל העיניים של גיא שמתחנן על חייו, הפנים החיוורות של אלון, הייאוש של אלקנה, הייסורים של רום, הפחד של אביתר - הם לפני הכל זעקה. זעקתם של אחינו הפצועים, המעונים, המורעבים והמיואשים, שזועקים אלינו: אל דומי לך. בל נחרש ובל נשקוט.

הם עדיין חיים. את הקורבנות שנרצחו בלייב בפייסבוק לפני שנתיים לא יכולנו להציל. עבור 20 החטופים החיים ועד אחרון החטופים והחטופה החללים - זה עוד לא מאוחר. אנחנו חייבים להחזיר אותם עכשיו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר